הקדמה קצרה
ככל שקראתי על דמותה של הזמרת אסמהן, נמשכתי למסתורין האופף אותה. קראתי את השיר של בלפור חקק "אסמהן" והתברר לי שהיא שהתה במלון 'המלך דויד' בירושלים במשך חודשיים. כאשר שבה למצרים, היא מתה בתאונה מסתורית. המונית שהייתה אמורה להסיע אותה אל חברותיה שחיכו לה בראס אל-בר, סטתה אל תוך הנילוס, והנהג חילץ את עצמו מן המושב שלו, והניח לה לטבוע במונית...
היא מתה בגיל 32, ומותה חולל זעזוע עמוק במצרים. קולה החושני ויפיה המסעיר הילכו קסם בשירי זמר בקונצרטים שבהם הופיעה וגם בסרטי הקולנוע שכיכבה בהם. היא הייתה אחות של הזמר פאריד אל אטרש, ונתפסה כמתחרה של הזמרת אום-כולת'ום. לכן גם חשדו בזמרת אום כולת'ום, או שייחסו לה שהייתה מרגלת, ומעצמה בינ"ל חיסלה אותה.
החלטתי לכתוב על השיר של בלפור חקק
לאחרונה יצא סיפרה של המשוררת והסופרת רבקה-תפארת חקק בשם "חותם אישי לדורותיי הבאים". הספר כתוב בפשטות המילה ובגובה העיניים לכל קורא. שירו זה של חברי בלפור חקק גם הוא כתוב בפשטות המילה אך בעומק תלת ממדי של התכנים. כמו זוג יונים בחיים כך שיר זה חובר לשיריה של תפארת. וסוגר מעגל של חמישים שנות נישואים של אהבה ורעות.
כחבר וידיד מזה שנים רבות, מצאתי לכבוד חמישים שנות הנשואים שלהם להתייחס לשיר הנוגע ללב הזה של בלפור חקק על אסמהן והנה הוא לפניכם:
אסמהן/בלפור חקק
אַסְמַהַן הִגִּיעָה לִירוּשָׁלַיִם
לִמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד
פָּרְשׂוּ לְרַגְלֶיהָ שָׁטִיחַ שֶׁל נְסִיכוֹת
אָמְרוּ לָהּ: מַה יָפִית
בָּעֶרֶב רָקְדָה בַּלּוֹבִּי
רִקּוּדֵי טַאנְגוֹ וְגַם וַאלְס
לָבְשָׁה שִׂמְלַת מַחְשׂוֹף
וּבָאוּלָם הוּטַל הַס.
אַסְמַהַן יָצְאָה אֶל חַבְרוֹתֶיהָ
מֵעֵבֵר לַנָּהָר, בְּרַאס אִל בַּר
לִבָּהּ הָיָה חָצוּי
וְיֵשׁ אוֹמְרִים נִשְׁבָּר.
הַמְּכוֹנִית שָׁקְעָה בַּנָּהָר
וְאִתָּהּ אַסְמַהַן
וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים
וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מְחַכִּים לָהּ
בִּמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד
יְרוּשָׁלַיִם,
כָּאן.
הערת הכותב: הזמרת המצריה אסמהאן (אמל אל אטרש) הגיעה ביולי 1944 למלון המלך דוד בירושלים ושהתה בו מספר חודשים.
כללי
בלפור חקק, ששיריו מתאפיינים בתוכנם בקשר בין עבר להווה, ובצורתם בחיבור בין השירה הקדומה (תנ"כית, ימי הביניים, השכלה) לזו המתחדשת, באופן שונה מרוב שיריו, כותב בשיר זה בניב הפשוט המותאם אולי לדמות העממית שעליה הוא כותב. אסמהאן היא בשמה המקורי אמל אל אטרש, זמרת ידועה במצרים ובקרב ארצות ערב, והיא אחותו של הזמר האגדי פריד אל אטרש. הוציאה תקליטים רבים וכיכבה בסרטי קולנוע מוסיקליים.
נעבור אפוא על השיר ונראה את פניו היפים ותכניו:
בית א:
אַסְמַהַן הִגִּיעָה לִירוּשָׁלַיִם
לִמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד
פָּרְשׂוּ לְרַגְלֶיהָ שָׁטִיחַ שֶׁל נְסִיכוֹת
אָמְרוּ לָהּ: מַה יָפִית
ההפתעה מופיעה כבר בראשית השיר והאומנות (הנסתרת אולי) היא משיכת הקורא אל תוך השיר ושליחתו אל המקורות. נסביר: אסמהאן זמרת ערביה באה לעיר האבות ירושלים. כך קורא זאת הקורא בן זמננו. היא נתפסת כזרה שהגיעה לירושלים, זמרת מצרית נודעת. אולי הגיעה בהיחבא. אולי כזמרת היא שרה במלון המלך דויד. [הנה השיר שלה:
בוא אלי אהובי].
לכאורה מפתיע מה זמרת ערביה מגיעה ממצרים לירושלים. מה הביא אותה? אך אם נשים לב השנה היא 1944, בעולם מלחמת העולם השנייה, בארץ פעולה של המחתרות. בפברואר, למשל, מפקדת אצ"ל מכריזה על מרד נגד השלטון הבריטי. ב-27 באותו חודש מפוצץ האצ"ל את משרדי מס הכנסה. ובתוך כל זאת ביולי אותה שנה מגיעה אסמהאן לירושלים.
כלומר, גם הפתעה בפתיחה של זמרת ערביה המגיעה לירושלים בירת ישראל, אך גם שליחת הקורא אל המקורות לראות מי היא אסמהן ומה היה לה שבאה לירושלים, ומתי אירע האירוע הזה. כל זה מובלע בתוך משפט אחד הפותח את השיר "אַסְמַהַן הִגִּיעָה לִירוּשָׁלַיִם".
והיא מגיעה, לא פחות ולא יותר, אלא למלון היוקרתי "מלון המלך דוד", שם התמקמה המפקדה הצבאית של שלטון המנדט הבריטי. ואם נחזור לביוגרפיה של הזמרת נמצא שהיו ידיעות על שיתוף הפעולה בין אסמהאן עם סוכנות הביון הבריטי, או הצרפתי. כך שאפשר אולי להבין מדוע דווקא מלון המלך דוד... מתברר שיש שתי ביוגרפיות של אסמהן, שמייחסות לה היותה מרגלת בסגנון "מאטה הארי". וייתכן גם שמותה, על-פי תיאוריה זו, היה התערבות של מעצמה זרה. היו שמועות שאולי הייתה סוכנת כפולה. (אגב שנתיים לאחר מכן ביולי 1946 מפוצץ האצ"ל את המלון שבו שכנה המפקדה הצבאית של שלטון המנדט הבריטי).
פָּרְשׂוּ לְרַגְלֶיהָ שָׁטִיחַ שֶׁל נְסִיכוֹת
אָמְרוּ לָהּ: מַה יָפִית
מי אלו שפָּרשׂו לרגליה שטיח של נסיכוֹת? שוב שולח המשורר את הקורא אל המקורות, אך לפי הרישא - נפתר כתב החידה בכך שפורשֵׂי השטיח הם כנראה הבריטים שמפקדתם הייתה במלון.
למה שטיחַ של נסיכוֹת?
א. רמז לכך שהייתה נסיכה כי התחתנה עם הנסיך חסן אל אַטראש 1934.
ב. כי באותה תקופה הייתה כבר מפורסמת כזַמרת יוקרתית ולכן קיבלו אותה תרתֵי משמע גם כמרגֶלת לטובתם וגם כאישיות מכובדת בפני עצמה. זו המשמעות של שטיחַ של נסיכוֹת.
אמרו לה: מה יָפית. גם דו-ערכּיות במשפט א. מה יש בפיךְ לומר לנו. ב. אתְ באמת יפה. ובאמת אַסמהאן הייתה אישה מרשימה ויפה.
מבחינת הצורה: ישנו חרוז יפה בין "דוד" ל"יפית", והשורות הראשונות לפחות כמעט שקולות ביַמבּים או אמפיברךְ.
הלאה: בית ב:
בָּעֶרֶב רָקְדָה בַּלּוֹבִּי
רִקּוּדֵי טַאנְגוֹ וְגַם וַאלְס
לבְשָׁה שִׂמְלַת מַחְשׂוֹף
וּבָאוּלָם הוּטַל הַס
ערב היא שעת החשכה (אחרי הדמדומים), שעה שאולי אפשר לשׂחק בה את הרואה ואינו נראה, לכן ערב. למה טנגוֹ וגם וַלס? נסביר: טַנגו הוא ריקוד בן שני רבעים, וַלְס הוא ריקוד בשלושה רבעים, רמז לכך, שמצד אחד היא כאילו רוקדת טנגו עם הבריטים אך בצד האחר היא משַתפת פעולה גם עם הצרפתים היינו: ריקוד בשלושה אסמהאן הבריטים והצרפתים.
לָבְשָׁה שִׂמְלַת מַחְשׂוֹף
וּבָאוּלָם הוּטַל הַס
גם כאן הדברים לא כפשוטם. כפשוטו: היא יפה מושכת והכל נדהמים מיופייה, כמדרשו: הבריטים זקוקים לה והיא מוכנה לחשוף בפניהם את ממצאיה ולכן הם שותקים ונותנים לה לדבר את ממצאיהָ.
הלאה: בית ג:
אַסְמַהַן יָצְאָה אֶל חַבְרוֹתֶיהָ
מֵעֵבֵר לַנָּהָר, בְּרַאס אִל בַּר
לִבָּהּ הָיָה חָצוּי
וְיֵשׁ אוֹמְרִים נִשְׁבָּר.
נבהיר ערכים: הנהר הוא הנילוס. רַאס אִל בַּר: עיר נופש ממוקמת על הים התיכון בפתח ענף הנילוס דמיאטה. לאחר שהִייה של כמה חודשים בירושלים במלון המלך דוד יוצאת אסמהאן לעיר הנופש רַאס אִל בַּר שם נמצאות כנראה חברותיה אך המֶסר הוא שהיא רוצה קצת שקט חופש ולהיות עם עצמה וידידותיה. השאלה למה לבָּה היה חצוי ולמה נשבר?
יכולות להיות כמה אפשרויות:
א.יתכן שהיא הייתה חצויה בין נאמנות לאנגלים או לצרפתים. הרי אמרו שהייתה מרגלת כפולה... ומרוב דאגות ופחדים לבָּה נשבּר.
ב. בגלל תהפוכות חייהָ האישים: מלכתחילה ב-1934 התחתנה עם בן דודה הנסיך חסן אל אטרש חזרה לסוריה ואיבדה את אזרחותה המצרית. לאחר שש שנים התגרשה, חזרה למצרים ולקריירה, לשירה וגם לקולנוע התחתנה עם הבמאי אחמד ברח'אן. ואז שוב גירושים ושמועות על פרשת אהבים עם אחמד חסנין ראש לשכתו של פארוק מלך מצרים. היה לה שברון לב באהבה עם גברים. תהפוכות חיים אלו גם יכולות בהחלט לגרום לשברון לב.
מקטע אחרון: בית ד:
הַמְּכוֹנִית שָׁקְעָה בַּנָּהָר
וְאִתָּהּ אַסְמַהַן
וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים
וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מְחַכִּים לָהּ
בִּמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד
יְרוּשָׁלַיִם,
כָּאן.
התיאור המר של סופה של אסמהאן - היא נסעה במכונית אשר באורח מסתורי התדרדרה לנהר הנילוס. או שהנהג עצמו סטה אל תוך הנילוס בתיאום עם שולחיו. הסְברה היא שהמתנקשים היו הבריטים עצמם, אך אין ודאוּת לדָבר. זה סיומו של השיר, ולכן אל ירושלים יותר היא כבר לא יכולה לשוב כי היא כבר לא בין החיים. אך רשמיהָ שהשאירה כשהייתה כאן נשארו כאן במלון המלך דוד. כלומר, סוף טרגי לחייה, סוף עצוב לשיר.
וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מְחַכִּים לָהּ - "אנו" יכולים להיות הבריטים שקיבלו אותה במלון. "אנו" יכולים להיות גם האנשים שאהבו את שירתה ומצטערים על האובדן. או אולי אנו הקוראים את השיר.
סיכום
שיר כתוב בפשטות המילה אך מאחורי המילים כפי שראינו מסתתרת פרשה מעניינת היסטורית של אישה אחת בתקופה מסוימת רבת תהפוכות ואירועים שהמשורר הפנה אותנו לקרוא עליה. שיר נוגע ללב והרגשות סובבים בו הלוך ושוב. אסמהן, דמות מעוררת רגשות, וגם מסתורין.
