אני ממליץ בחום לצפות בסרט "המסע" (2016) המשודר עכשיו ב-יס על הסכם השלום בצפון אירלנד בין קתולים לפרוטסטנטים בהובלת מנהיגי שני הצדדים מרטין מקגינס ויאן פייזלי, בהתאמה ובתמיכת בריטניה בהנהגת טוני בליר וראש ממשלת אירלנד. המשא-ומתן התנהל בסקוטלנד וידוע כהסכם סנט אנדרוז (2006). הסרט מתמקד בשיחות שניהלו לראשונה במסע שערכו 2 המנהיגים של צפון אירלנד שנקלעו במכונית אחת בדרך לשדה התעופה.
לכאורה סרט טריוויאלי כי מה זה מעניין את הצופה הישראלי מה ההסכם בצפון אירלנד מלפני 15 שנה. יש לנו מספיק צרות משלנו ואין לנו סבלנות להתעמק במלחמות אזרחים בצפון אירלנד, רואנדה, בורונדי, סודן, יוגוסלביה, ואפילו מלחמות האזרחים בשערינו בסוריה, לבנון, תימן, אלג'יריה, לוב, לא מדירות שינה מעינינו, למרות שמתבצעים בהן טיהור אתני, רצח עם ונרצחים מאות אלפי קורבנות חפים מפשע. עניי עירך קודמים לכל...
אלא שאנחנו יכולים להפיק תובנות חשובות ביותר מהסרט ומתהליך השלום בצפון אירלנד לגבי הסכסוך שלנו עם הפלשתינים. מלחמה ושלום מתחילים ונגמרים קודם כל בבני אדם, מעבר לשיקולים אסטרטגיים, אינטרסים כלכליים, אתניות ודת. למדנו על כך בספרו הנפלא של טולסטוי, מי שאוזנו הייתה קשובה למד על כך גם בתיכון, והמהדרים למדו על כך בחוג למדע המדינה, בקורסים ליחסים בינלאומיים, אירופה בין שתי מלחמות עולם וכדומה.
ישראל זכתה במנהיגים מכל הסוגים - עם חזון אקטיביסטי ארוך טווח כבן גוריון שניצח במלחמת העצמאות והקים את המדינה, בגין שחתם על הסכם שלום עם איש כבוד כסאדאת על בסיס של אמון הדדי, גולדה מאיר (אף שעל) שהביאה עלינו במיליטריזם ובחוסר הפשרנות את מלחמת יום כיפור, אלון דיין ובגין שהובילו את ההחלטה לשים קץ לתוקפנות נאצר ולצאת למלחמת ששת הימים, רבין ופרס שעשו מקח טעות ונתנו את מבטחם בנוכל כערפאת.
תהום גדולה
רצה הגורל ומשודרים כיום במקביל שני סרטים - "אוסלו" על הפארסה של הסכם השלום לאלף שנה, ו"המסע" על תהליך דומה אך שבוצע בצורה מקצוענית והיה מבוסס על אמון הדדי שלא איכזב כמו באוסלו. כבר הבהרתי לא פעם שאין להאשים את פרס ורבין שהתכוונו בכל מאודם לשים קץ לסכסוך אך לא השכילו להבין שמטרת ערפאת היא רק להקים מדינת טרור כשלב ביניים בדרך לפתרון הסופי שהוא שליטה פלשתינית על ארץ ישראל כולל ירדן.
פייזלי ומקגינס לעומת זאת הגיעו להחלטה להתבונן קדימה ולא אחורה, לעתיד ולא לעבר. כי זה ההבדל התהומי בין מנהיגים פונדמנטליסטים שמעצם הגדרתם הם רוצים להחזיר עטרה ליושנה למנהיגים פרוגרסיביים שרוצים להצעיד את מדינתם לשגשוג וקידמה. ומה שמדהים זה שנקודת הפתיחה הייתה שפייזלי היה כוהן דת פונדמנטליסט שלא היה מוכן להכיר בזכויות כלשהן לקתולים 'הכופרים' ומקגינס שרצה רק לחבור לאירלנד ולהתנתק מבריטניה.
איך מגשרים על תהום כל כך גדולה? רק על בסיס של אמון אישי והכרה עמוקה בזכויות הצד השני, בחוסר התוחלת של סכסוך מזויין וטרור, ברצון להביט אל העתיד ולא אל העבר. הם עברו טרנספורמציה. גולדה לא הייתה מסוגלת לזה, בגין כן, רבין ופרס כן, סאדאת כן, אך ערפאת וכל מנהיגי הפלשתינים מהפתח ומחמאס, מהמופתי בן בריתו של היטלר ועד מנהיגים מקומיים, לא מאמינים שיש לנו זכויות בארץ הזאת ורוצים לסלק ולהשמיד אותנו.
לא נתמזל מזלנו שלשותפתנו בקונפטריה, במולדת המשותפת בארץ ישראל, קמו מנהיגים שהפנימו שאנו חזרנו למולדתנו לתמיד, שהפכנו את ארץ השממה שלהם לגן פורח, בלי נקמות דם, מלחמות אחים, דיקטטורות ושיעבוד. כיבוש הם טוענים? איזה ערבי נהנה מחופש ודמקורטיה בארצות ערב? אפשר להיות משועבד לדיקטטור, לאימאם חשוך, לבעל אחוזות דורסני, ואם פלשתין כבושה או נצורה לטענתם זה רק בגלל שהם רצו להקים בה מדינת טרור.
פשרה היסטורית
קיים דמיון מפתיע בין הסכסוך בצפון אירלנד לסכסוך בא"י. האירים/פלשתינים טוענים לקיפוח, דיכוי, התנשאות, הם מרגישים רגשי נחיתות, קנאה, בכורה אל מול האנגלים/ישראלים. הם רוצים לחבור לאומה האירית/ערבית כמימים ימימה ורואים בבריטים/ישראלים כובש זמני/קולוניאליסט. הם נזכרים בהיסטוריה המפוארת, אך היא נעצרת עם כיבוש הארץ על-ידי הערבים. לפני זה לא היו יהודים, בית מקדש, ישראל, יהודה, שלמה, דוד - אגדה!
ליבי ליבי על שגריר ישראל באירלנד כי זה חסר תוחלת שהאירים אי-פעם יאהבו אותנו. הם מסתכלים עלינו ורואים את הבריטים. ממש מגוחך שהבריטים שהיו תמיד לצד הערבים, פרט לכמה שנים של הצהרת בלפור, שעצרו את העלייה ולא נתנו מחסה למיליונים שסבלו מהנאצים, מזוהים עם ישראל. שהיהודים, שהיו תמיד לצד השחורים בארה"ב, בדרום אפריקה, במהפכות החברתיות, מזוהים עם אפרטהייד, גזענות, קולוניאליזם, נאציות.
אבל לפחות בצפון אירלנד השכילו שני הצדדים להגיע לפשרה היסטורית שטובה לשני הצדדים. קונפטריה עם בריטניה מחד ואירלנד מאידך-גיסא, אבל הכל תחת מטריית האיחוד האירופי, כשממילא אין גבולות וכל אירופה היא יחידה כלכלית אחת. עד ש... ג'ונסון ניתק את בריטניה מאירופה והעלה מחדש את שדי הבדלנות בסקוטלנד ובאירלנד הצפונית. גם בא"י הפתרון יבוא רק אם נהיה כולנו חלק מהאיחוד האירופי עם שגשוג ותנועה חופשית.
סרבני החיסונים משוכנעים שמשתילים בנו שבבים כדי לשלוט בנו, אך אינם מבינים שאנחנו כבר מזמן משועבדים לפונדמנטליזם, פופוליזם, רבנים ואימאמים חשוכים, משיחיים, ניאו ליברלים ומכחישי משבר האקלים. אנחנו טובעים במשטר של צרכנות ובלק פריידיי, ריאליטי, פרסומת, ציוצים ושטחיות שאין לה קץ. לא רוצים שנחשוב מחוץ לקופסה ושרק נלך בתלם, ניתן לשלוט בנו על-ידי סיסמאות, פייק ניוז, שנאה, שיסוי הדדי, גזענות וקיצוניות.
מנהיגי העולם מצעידים אותנו בדרך ללא מוצא, הסכסוכים לא נפתרים אלא הולכים ונערמים, הכלכלה צועדת לתהום עם בועות עתק בנדל"ן ובבורסות, הפתרונות ידועים אך אינם נוחים לישום, כי הם פוגעים באליטות הקיימות. 10 המדינות הכי אתיות ומשגשגות אינן מודל לחיקוי. במקום לחפש תשובות הולמות חוזרים בתשובה. "המסע" עשה צעד קטן לאנושות, אך העולם עושה צעד גדול אחורה לימי דיקנס, אם לא לימי הביניים וגוג ומגוג!
