אל מול הנרות הלוחשים, המספרים את סיפורו של עם הנצח, אל מול השלהבות הדועכות ומפיצות את סיפור תקומתו של העם היהודי מדור דור.
נדמה כי בימים אלה נכתב בחשאי סיפור נוסף בסיפור היהודי הגדול. סיפור של הונאת העם, סיפור של חלום שהתנפץ בקול רעש גדול, סיפור שגבה גבה קורבנות של יהודים חפים מפשע, סיפור של כישלון מפואר ומזהיר, של הפקרת ביטחון העם היהודי, סיפור חרפת הסכם הכניעה המכונה הסכם אוסלו.
הסימנים גלויים מידי, העקבות ברורים, תהליכים מתרחשים מתחת לפני השטח, בסמוי. מנגד העם, המסומם בהתגוששויות פוליטיות, חברתיות, ביטחוניות, לא מזהה את התהליך הנרקם, את המנהרות הנחפרות מתחת לרגליהם ומאיימות להפיל עליהם ערמות של קורבנות שלום. כמו אז, בימים בהם הרצח השתולל ברחובות המדינה, האוטובוסים התפוצצו גובים עוד ועוד חיי חפים מפשע. הארץ מלאה אנדרטאות, המאבטחים היו לחלק בלתי נפרד מחיינו, מגיפת הרצח שהקדימה את הקורונה.
עם שלם נרדם בשמירה, ורב המחבלים, האיש עם השערות על הפנים היה לכבש שוחר שלום, היה לאדם ראוי ללחיצת יד, לחתימה על הסכם שלום, לקבלת פרס נובל לשלום. האיש שלחץ את ידי הישראלים ושיסף את גרונות האזרחים, קורבנות השלום. אחרי מחוללי הסכם הכניעה פרח האתרוג מהחווה וחתם עם עצמו על הסכם כניעה נוסף, הסכם גירוש אלפי יהודים מביתם, הריסת ביתם, טרנספר שזכה למחיאות כפיים מאנשי זכויות האדם למיניהם, הוגי דעות, אנשי רוח, וצמרת המשפט הישראלי שהתפרקה מנכסיה המוסריים ורקדה את ריקוד הגרוש מבלי להתכסות בזעה של בושה.
חלוקה ברורה
אחרי הסכמי הכניעה באוסלו וגירוש יהודי גוש-קטיף, זכה העם בישראל לשקט ושלווה בדמות עשרות אלפי טילים הנורים מהחזיתות הקדמיות על חורבות גוש-קטיף לעבר כל שטחי ישראל. זכינו למדינה הממגנת עצמה לדעת, מעורטלת מיכולת הרתעה פנים וחוץ, מדינה הנכנעת לטרור שהביאה על עצמה בכסילותה.
והנה זה שוב מתחיל. בתחילה התלחשות, פיזור רמזים, הכחשות, פגישות, חצי פגישות, ותחיית המתים לחלום של שתי מדינות לשני עמים. החייאה מוצלחת ליו"ר מכחיש השואה האנטישמי נמשכת בבלוני ניסוי, הצהרות והכחשות, מקורבים והסביבה, והמציאות מתחילה ללבוש צורה. בארה"ב חוזרים לנוסחאות העבר שנכשלו שוב ושוב. על-אף שהחלוקה הייתה ברורה כבר אז, הם יפסיקו לשחוט יהודים והישראלים יתנו עוד ועוד ועוד. האמריקנים ישלחו שליחים מיוחדים לקידום משא-ומתן לשלום מדומה, השרים יצאו במשלחות לחלות את פני הנשיא מממן המחבלים ומכחיש השואה, והשותף הקואליציוני הכי בכיר יצא לירדן לפגוש את המלך ולדבר רק על נושאים אזרחים כמו הסכם שלום תמורת שטחים.
הזמזום מתעצם, זמזום מחריש אוזניים אשר התעורר לפני חמישה חודשים עם הקמת ממשלת הריפוי, השינוי, האיחוי, ממשלת השלום בשותפות מפלגת האחים המוסלמים הפועלת להסכם שלום עם תומך המחבלים מכחיש השואה.
בנימין נתניהו, ראש הממשלה המושמץ ביותר בתולדות מדינת ישראל, ראש הממשלה אשר ההסתה הנוראה נגדו לא פסקה לרגע ומתמשכת גם כיום בשבתו באופוזיציה, הוא ראש הממשלה שחתום על הצהרת בר-אילן, על הסכם חברון, ראש הממשלה שהוציא להורג את הנוסחה של 'שטחים תמורת שלום', ראש הממשלה שפורר את חומת ההזדהות הערבית עם הרשות הפלשתיניות, ראש ממשלה שמיום ליום עוצמת הסכמי אברהם באה לידי ביטוי, ראש הממשלה שהפך את מכחיש השואה לדמות גרוטסקית בבירות העולם.
מלחמת אחים
כן, הוא לא היה ראש הממשלה המושלם, אך בנושא הפלשתיני הצליח בנימין נתניהו לשנות את המשוואה באופן מוחלט. הצליח לשנות את התפיסה העולמית במשוואה שרק תבעה, דרשה ממדינת ישראל ויתורים ופשרות שהובילו להסכמי כניעה ואסונות אשר עדיין מדינת ישראל משלמת יום יום.
נפתלי בנט, ראש הממשלה, הצהיר והבהיר באופן נחרץ כי הוא מתנגד למשוואת שתי מדינות לשני עמים. אני מאמין בכנות אמירתו על-אף גל הפרות ההבטחות שהפר בחודשים האחרונים, ברם נדמה כי ההסכם הנרקם, אם יפרוץ ולכשיפרוץ, יפרוץ בעת כהונתו של יאיר לפיד, ראש הממשלה ההחליפי.
הלחישות, הזמזומים, ההתרחשויות בסמוי ובגלוי יהפכו אז לעובדה מוצקה, עובדה שמדינת ישראל תמשיך להתפרק מנכסיה הלאומיים, הביטחוניים, המדיניים, האסטרטגיים ותעמוד מרוטת נוצות מול המעצמות, מול אירן גרעינית, מול מדינה מקוטבת, משוסעת, על סף מלחמת אחים, מול הנהגת מיעוט הנתמכת על-ידי מפלגת האחים המוסלמים ומועצת השורא.
גם אם מפלגתו של נפתלי בנט תפרוש, את מקומה תמלא בשמחה 'הרשימה המשותפת' אשר הוכשרה באופן מוחלט לאחר הכשרת רע"ם כמפלגת קואליציה רשמית של הממשלה הישראלית פלשתינית הראשונה. השטח רוחש, מנהרות ההסכמים העלומים נחפרות. העם היהודי שוב צריך להתרגל לקורבנות השלום?
