מבוא
בניגוד למסורת המקובלת לגבי מרד החשמונאים, גזירות אנטיכוס אפיפנס נגד הדת היהודית היו תגובה למה שקדם למרד החשמונאי. למרד החשמונאים שהחל ב-167 לפנה"ס, בתגובה לגזירות אנטיכוס אפיפנס נגד הדת היהודית, קדמה מלחמת מעמדות בין עשירי ירושלים המתייונים לבין פשוטי העם, הפלביים, שלא נימנו על המתיוונים ואיכרים מיהודה. השלטון הסילווקי תמך בעילית המתיוונת נגד פשוטי העם, וכך הפכה מלחמת המעמדות למרד נגד השלטון הסילווקי.
מלחמת המעמדות קרמה עור וגידים בהדרגה, מאז הפיכת ירושלים לפוליס בשם "אנטיוכיה" ב-175 לפנה"ס. הפיכת ירושלים לפוליס הביאה ליצירת שני מעמדות בעיר: העשירים המתיוונים שנימנו על "חבר האזרחים" ופשוטי העם, שהפכו לתושבים סוג ב'. גם רבים מהכפריים ביהודה נפגעו מהפיכת ירושלים לפוליס מאחר שכפרים בסביבת ירושלים סופחו לפוליס ואדמותיהם חולקו בין חברי הפוליס. האכרים הפכו לאריסים על אדמתם.
כתוצאה מהמצב, החלה מלחמת המעמדות בירושלים ב-168 לפנה"ס, ואליהם הצטרפו הכפריים תושבי יהודה, שנפגעו מהפקעת קרקעות והפיכתם לאריסים על אדמתם. גזירות אפיפנס היו תגובה למלחמת המעמדות שנחשבה בעיני אנטיוכוס למרד בשלטונו (מאחר שהוא תמך במתיוונים).
אבל, התהליך שהביא בסופו של דבר למרד החשמונאים החל עם כיבוש הארץ על-ידי אלכסנדר מוקדון. מימי אלכסנדר עד הקמת ממלכת החשמונאים נוסדו כ-30 ערי פוליס בפרובינציה סוריה-פיניקיה, שכללה את א"י המערבית ואת עבה"י, מהן כ-20 בארץ ישראל המערבית. הקמת ערי פוליס על-ידי השליטים ההלניסטיים והבאת מאות אלפי מתיישבים הלניסטיים לערי הפוליס, היו מלווות בהפקעת אדמות מידי הכפריים לשם הקמת ערים חדשות, או הפיכת ערים קיימות לפוליס ולנוכריות ובפגיעה ביכולת של עודפי האוכלוסייה היהודית להרחיב את שטח המחיה שלהם מחוץ ליהודה.
אבל, בעוד שבחלקים האחרים של האימפריות ההלניסטיות לא הייתה התנגדות לקולוניזציה ולהלניזציה, השליטים נתקלו בהתנגדות האוכלוסייה היהודית. ההתנגדות לכובשים הזרים נבעה ממספר סיבות:
1. מדיניות הקולוניזציה ההלניסטית פגעה בצורך בהרחבת אזורי ההתיישבות היהודית שנבעה מהריבוי הטבעי היהודי הגבוה.
2. מדיניות הפקעת הקרקעות מידי יהודים, הפיכתם לאריסים של בעלי אחוזות מערי הפוליס הנוכריות והאחוזות הממלכתיות, או נישולם כליל.
3. הניסיון לשנות בכוח את אופיה הדתי-לאומי של הארץ.
בעקבות המרד הסוציו-כלכלי.
4. מעמסת המיסים הכבדה על האוכלוסייה הכפרית.
ההתקוממות היהודית נשאה אופי סוציו-כלכליי, דמוגרפי ודתי-לאומי.
