כולנו מכירים את הביטוי הארמי בתלמוד של רבי יהודה הנשיא - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ופירושו מגג גבוה לבור עמוק. אבל אני מציע נוסחא הפוכה, המבוססת על ניסיון אישי כעת חיה לפני עשרים שנה, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. בשנת 2000, כשכולם חגגו את המילניום, הסתכמו כל מקורות ההכנסה שלי בעקבות העיסוק שלי באתיקה, השקול לעריקה של ביביסט למרצ. בסביבה עסקית שברובה הייתה לא אתית, כשנעשה יותר ויותר קשה לשרוד אם ניסית לשמור על צלם אתי, העזתי לכתוב תיזה לדוקטורט הקורעת את המסך על עושק בעלי מניות המיעוט מהם נהנו מיטב החברות. זאת ועוד, ביססתי את התיזה שלי על אירועים אמיתיים שכולם הכירו, אם כי שיניתי את שמות החברות והאישים, אך כל הפרטים היו אמת לאמיתה. למרות שאת התיזה כתבתי בצרפתית עבור אוניברסיטת פריז, ואפילו אם לא נחשוד בכשרים ובלא כל כך כשרים, די אם נציין ששמועות בביצת עולם העסקים פורשות כנפיים. כמו למשל, שנתתי חוות דעת שעסקה מסוימת אינה טובה לבעלי מניות המיעוט (איפה נשמע שחוות דעת לא זהה לרצון המזמין?), או שפירסמתי ברבים מעשי עושק לבעלי מניות מיעוט, אומנם בתלונות שלא הבשילו, בתביעות שלא הוגשו ובמאמרים שלא ראו אור, או שניסיתי לאגד מנהלים ובעלי מניות עשוקים למאבק.
אם אין בזה די והותר, מנהלת התיזה שלי באוניברסיטת פריז פסלה את המסקנות שלי על חוקיות הונאת בעלי מניות מיעוט, ואחרי שלא הסכמתי לחזור בי מהמסקנות, לא אישרה לי להגיש את התיזה. מצאתי עצמי, בלי עבודה, בלי דוקטורט, בלי בני ברית, עם אוסטרקיזם של כל הסביבה העסקית, עם כתף קרה של העולם האקדמי שנשלט ברובו על-ידי הטייקונים והחזיק בתיאוריות ניאו ליברליות הפוכות למשנתי של צדק חברתי וכלכלי. אחרי שהרווחתי סכומים משמעותיים ביותר כסמנכ"ל החברה הכי רווחית בישראל ואחר כך כעצמאי מאוד מצליח עם תעריף של מאתיים דולר לשעה, הרווחתי בשנת 2001 אלפיים שקל בלבד, וגם זה לא מעולם העסקים. במצב זה, רבים היו מסיקים את המסקנות, זונחים את "תועבת" האתיקה ומתחברים לבכחנליה המושחתת, או שוקעים במרה שחורה, מפתחים מחלה או חלילה מתאבדים, ואני כבר לא מדבר על ויג'ילנטים כפי שהכרנו לאחרונה. אך כיוון שאיני דוגל באלימות, אני במיטבי דווקא עמוק עמוק בתוך הבור כשאני מתמלא רוח מאבק אתי, אמון על הפתגם הלטיני העתיק "הממזרים לא יכריעונו", החלטתי לעשות את ההפך מהמקובל, להמריא מהבור לגג ברוח הדבקות במטרה ובאמת.
תירגמתי את כל התיזה שלי מצרפתית לשני ספרים באנגלית. מצאתי, אחרי שלמעלה ממאה הוצאות ספרים דחו אותי, הוצאת ספרים אמריקנית אירופית אמיצה - קלוור - שנרכשה אחר כך על-ידי ספרינגר - שהוציאה לאור במרס 2001 את ספרי הראשון ובאוקטובר 2001 את ספרי השני. מצוייד בעשרות עותקים של הספר פורץ הדרך, הראשון בעולם על עושק בעלי מניות מיעוט, יצאתי למסע לקידום הספר באירופה במרץ ואפריל ובספטמבר 2001 ובארצות הברית באוגוסט 2001. נתנו לי במה באינסאד, בה קיבלתי בזמנו את ה-MBA, להרצות על הספר שלי, וקיימתי עשרות פגישות בפריז, פרנקפורט, לונדון, אמסטרדם וקופנהאגן עם אוניברסיטאות, ארגונים וחברות. באוגוסט השתתפתי בוועידת האתיקה של SOCIETY FOR BUSINESS ETHICS, ארגון האתיקה היוקרתי ביותר בארצות הברית, שהתנהלה בוושינגטון, בה קיימתי עשרות פגישות עם פרופסורים ומנהלים, ובהמשך גם בניו-יורק ובבוסטון. השיא היה בוועידת פורום
האיחוד האירופי וישראל באוקטובר 2001 בסטרזה שבאיטליה.
הישגים איכותיים
בפורום זה, שבו הרציתי על משנתי וספריי, השתתפו שמנה וסולתה של עולם העסקים, האקדמיה והדיפלומטיה באירופה ובישראל, אורנה ברי ממקימי קרן ג'מיני ולשעבר מדענית ראשית, אלן דיקאס ממנהלי לוריאל, גדי פרופר מבעלי אסם, לורד יאנג, השגריר בפריז אלי בר-נביא,
יוסי גל סמנכ"ל משרד החוץ,
אהרון פוגל, גדעון פישר, ממנהלי פיאט וחברות השקעות, ודוד הררי מתע"א. המרכז הבינתחומי בהרצליה אירגן את הפורום יחד עם לשכות המסחר של מילנו וישראל, וכמובן
דני גילרמן השתתף, קארל ואחנאאר בעלים של חברת השמת מנהלים מבוגרים מהולנד (אנו עוד נחזור אליו), מיקי פדרמן הבעלים של רשת מלונות דן ואלביט שאיתו הריביתי לדבר על אלביט, וגם מי שהייתה בכותרות לאחרונה -
קולט אביטל. היא אולי דוגמה חותכת איך שופטים אדם על-פי האג'נדה ולא לגופו של עניין, כי ההתרשמות שלי מקולט איתה קיימתי שיחות ארוכות שהיא אישה חכמה מאין כמותה, צנועה, לא רודפת כותרות, אינטלקטואלית, שולטת בכמה שפות, נעימת הליכות, ההפך מרצח האופי שעשו לה בעוונותיהם.
עם רבים מהפורום ומשאר הפגישות ברחבי תבל יצרתי קשרים אמיצים ובמיוחד עם ואחנאאר שגייס אותי לנהל עבורו מיזם בישראל להשמת מנהלים ישראלים בכירים שנפלטו בגלל גילם המתקדם (60-50 בסה"כ) אבל שתרמו רבות לפרויקטים רבים שקיבלתי בעבורם בשנת 2002, במיזם שפעל לרווחת כולם - הבעלים ההולנדים, החברות והבנקים הישראלים, וכמובן המנהלים שמצאו תעסוקה בשכר הוגן. המיזם הגיע לרווחיות תוך כמה חודשים אך נסגר בגין אינתיפאדאת אל-אקצה ששיתקה עוד הרבה מיזמים בינלאומיים (תזכורת - אפילו טיסות כמעט ולא הגיעו). הוזמנתי להרצות בפורומים רבים, ביניהם פיסגת ההיי-טק בסוף 2001, ונוצרו גם הקשרים שאיפשרו לי לכתוב תיזה מעודכנת עבור אוניברסיטת קנאם בפריז ולקבל את הדוקטורט ב-2004 שבעקבותיו פיתחתי קריירה אקדמית מאוד מוצלחת של עשור שלם במיטב האוניברסיטאות. לעולם העסקים כבר לא חזרתי, הייתי שם שרוף, אבל DE PROFUNDIS התאפשר לי להמריא לפסגות אחרות ולהישגים מסוג אחר לגמרי, אך איכותיים יותר.
אבל לפני שממהרים להסיק מסקנות, כמה הערות אזהרה. דרושות תעצומות נפש אדירות על-מנת להתגבר על פחד קהל למשל, כאשר עד לשנת 2001 מעולם לא הרציתי בפורומים רחבים, אך בעקבות מאות שעות של הכנה, יכולתי להרצות בביטחון ובאופן מרתק באנגלית, עברית וצרפתית. זה לא מובן מאליו, דרוש אם לא דם אז לפחות יזע ודמעות, דרושים גם דמים רבים. הקפנדריות בחו"ל בשנת 2001 עלו לי סכום סמלי של שישים אלף שקל כנגד הכנסות של אלפיים שקל, אבל ההשקעה הייתה כדאית. דרושה אמונה חזקה ביותר שהיא הייתה הדרייב העיקרי שלי לכתיבת הספרים, התיזה, השיחות וההרצאות. אם אתה מאמין בכל מאודך בצידקת הדרך אפילו כבד פה יכול להפוך אם לא לדמוסטנס אז לכל הפחות למרצה מבוקש, שזכה ב-2005 לתואר מרצה מצטיין באוניברסיטת חיפה. הפכתי לאדם טוב בהרבה מאשר הייתי קודם, עם אמונה באתיקה, קיימות, צדק חברתי וכלכלי, כתבתי ספרים, פוסטים ומאמרים רבים, ויצויין לטוב
יואב יצחק עורך News1, והצלחתי להשפיע על אלפי קוראים וסטודנטים.
אך הכי חשוב - בגלל העיסוק שלי באתיקה זכיתי להכיר בעשרים השנים מאז שהתחלתי לעסוק בפומבי באתיקה אנשים נפלאים שאחרת מעולם לא הייתי נחשף אליהם. כך פיתחתי ידידות אמיצה עם
אריה אבנרי שהפך למנטור שלי, עם הנרי-קלוד דה בטיני שקידם את הקריירה האקדמית שלי, עם הנק פאן לויק שהיה אינסטרומנטלי בקבלת הדוקטורט, עם
יהושע סובול גדול אנשי הרוח בישראל, עם הארי רקנטי מגדולי הלוחמים למען אתיקה בבנקאות, עם איציק ספורטא לוחם ללא חת למען צדק חברתי,
מאיר חת, אורה רובינשטיין, אפילו
דפני ליף מנהיגת תנועת המחאה שהייתה אורחת הכבוד בסימפוזיון שערכתי כעת חיה לפני עשור באוניברסיטת חיפה יחד עם אריה אבנרי, ובהשתתפות מאיר חת, יהודה כהנא, איציק ספורטא, נעמה לזימי וכו'. חידשתי את הקשר עם חברים מדהימים כאילן משולם שפתח בפני את שערי האקדמיה, יהודה כהנא שתרם לי תובנות אינספור, יצחק גורן שפירסם את הרומן שלי ועוד רבים וטובים מאין כמותם. ההכנסות שלי ירדו אולי ב-90% בגלל עיסוקיי באתיקה, אך התרומה שלי לאחרים והסיפוק שנתנו לי עלה עשרות מונים, וזו התשואה המירבית שניתן לשאוף לה בחיים!
