אין לי מושג ולו הקלוש ביותר מי נגד מי במאבק על פינויה הצפוי של התחנה המרכזית בתל אביב. מה שאני כן יודע, מעדות ראייה, היא שהתחנה המרכזית הפכה למקום בלתי נסבל. הצחנה המרכזית הייתה למקום שהסחי והמיאוס מקדמים אותך כבר לאחר מעבר בעמדת הבידוק המצחין. סירחון השתן והצואה מכה בך ללא הודעה מוקדמת, נרקומן חסר שיניים מתחנן לשקל, התאורה עובדת באופן חלקי ביותר וכל תחלואי היקום נדמה כי נתרכזו למקום אחד, לצחנה המרכזית בתל אביב.
כבר מהצעד הראשון אתה חש לא בטוח, מופקר, כמעט בודד, ומסביבך מסכות או שמא פני אדם. הצחנה המרכזית משדרת אימה, פחד, אלימות ובעיקר בית חם למדוכאי וחלכאי החברה הישראלית, השוליים של השוליים. ואתה חולף מהר, אוחז את תיקך, מתפלל חרש שלא יאונה לך רע, לא מעז לנשום עד ליציאה מחוץ לתחנה ורגע לפני שבדחיפות ובבהלת שאחזה בך אתה כמעט ודורך שלא במתכוון על שיכור עטוי סחבות השרוע על ריצפת היציאה מהצחנה המרכזית.
נדרשתי לצחנה המרכזית כחלק מנסיעת המשך. הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אעדיף לכתת רגליי באוויר הפתוח תחנה לפני הצחנה המרכזית ולא אעבור שוב את דרך הייסורים, הצחנה והפחד.
מעולם הצחנה המרכזית לא הייתה מי יודע מה מקום שנעים להסתובב בו אך בשנים האחרונות עם שינוי אופי האזור, עם ההחלטה לסגור אותה, המצב רק הלך והחריף. לאחר שהסדרתי את נשימתי, בדקתי שכל אבריי ברשותי ושהתיק אותו נשאתי עדיין על כתפיי הרהרתי ביני לביני, עד כי עלה חיוך קל או שמא מריר בזווית פי.
ממשלת ישראל, ממשלת מי הוורדים 'היפהפייה', כלשונו של ראש הממשלה, הזכירה לי את הצחנה המרכזית. הצחנה העולה מהמקום הזה שמעולם לא היה מושלם יוצרת סחרור בלתי פוסק. המקום הזה נראה פתאום כמו בית הבראה לשיכורי כוח, מסוממי שנאה, גנבי תיקים ושודדי קולות. המקום הזה מדיף צחנה של איבה, חרם, דיכוי, פילוג שיסוי והסתה בלתי פוסקת.
הצחנה עולה מהמקום הזה בו חובטים ללא רחם בחלשים, בשקופים ובה בעת ממנים בטרפת בלתי פוסקת מאות אנשי שלומנו, בני משפחה, לתפקידים עם משכורת מפנקת והטבות מפליגות. הצחנה עולה מהשנאה המלכדת והמחברת בין הפכים, השונאים שהופכים לאוהבים, המחרימים בני אדם, הרגישים באופן סלקטיבי מעורר פלצות.
הצחנה המרכזית של הממשלה אשר רומסת ברגל גסה את הדמוקרטיה, המקריבה את ערכיה לקורבן ההישרדות הפוליטית, צחנה העולה עד לב השמיים. הצחנה המרכזית המטרידה מכל היא השמירה על כסאות עור הצבי מסביב לשולחן הממשלה. וישראל? ממש, אבל ממש לא לפני הכל, לפחות לא לפני ההישרדות.
הצחנה המרכזית העולה מחלק מהפוליטיקאים מעוררת קבס, מטרידה, מדאיגה. הצחנה העולה היא חלק ממכירת החיסול הכללית, מהיפרדות מרצון מהאידאולוגיות, חלק מהונאה ציבורית של פוליטיקאים תאבי שררה, רודפי כבוד האוחזים בציפורניים בקרנות המזבח השילטוני.
הגעתי אל היעד, ירדתי מהאוטובוס נשמתי אוויר צח, הצמדתי את המסכה מעל לאף וחשבתי על הצחנה המרכזית זו שבתל אביב וזו שבירושלים.
