אסון קרֵב
"... אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" - הסבירה זרש להמן הרשע, בעלה (מגילת אסתר ו', פסוק י"ג). סליחה, אנחנו רק בט"ו בשבט, אך נאלצתי להקדים מפרשת פורים משפט, המסביר היטב את מה שמעוללת לנו ממשלת הזדון של בלּע (בנט, לפיד, ליברמן, עבאס). היא מוליכה אותנו בחזרה למלחמת הקוממיות.
הסיפור העגום של הנטיעות בנגב תוזמן על-ידי בימאי גאוני דווקא לט"ו בשבט. ממשלת הכחש והמרמה דרדרה אותנו, בשל תאוות שלטון, למצב, שערבים קובעים מתי ואיפה מותר ליהודים לטעת עצים במדינתם, כיוון שהנטיעות מתנקשות בכוונתם לשדוד מעם ישראל, בסיוע בלּע, את הנגב ואחריו את המדינה. וזה רק אחד מסיפורי הכישלון הנורא, המבשר את האסון הלאומי, שתאוות השלטון של בנט ושל לפיד מדרדרות אותנו לתוכו.
אין היבט בחיינו, שהאסון אינו נראה בו ודאי וקרוב, והכתובות זוהרות מהקירות, ולא כתוב בהן, "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" (ראו משתה בלשאצר - דניאל ה', פסוק כ"ה), אלא, אויה, גורלו המר של עם ישראל בארצו. אבל מה זה אסון לאומי לעומת מימוש תאוות רטובות של מתיימרים להיות מנהיגים לשלוט.
כלוב של זהב
הגילויים האחרונים על שכר אנשי הקבע בצה"ל מדהימים. הרמטכ"ל משתכר כמאה אלף שקלים בחודש (וזו תהיה גם גמלתו, כשיפרוש בעוד כשנה), ומשכורות הקצונה נגזרות ממשכורתו. אין שכר כזה בשירות המדינה, וכנראה, גם לא במערכת הביטחון.
הוצאות השכר מתקרבות, למיטב ידיעתי, לשבעים אחוזים מתקציב הביטחון, ואיני יודע מאיזה צד. כך, אי-אפשר להגן על מדינת ישראל. בקושי נמצא כסף לתנאי שירות לחיילים, לתחזוקה, לאימונים, למחקר-ולפיתוח ולרכש.
כאשר חיילים בשירות חובה מקבלים מעט כל כך, ומתקיימים במהלך שלוש/שתי שנות שירותם על חשבון הוריהם (אם זה ביכולתם) - שכר כזה לקצונה הנו שערורייה. לאנשי הקבע, ובעיקר, לקצונה, יש שכר גבוה בהשוואה גם לצבאות זרים. חלקו מוצדק בשל אופי השירות, אך תנאי השירות בצה"ל, ובעיקר, היציאה המוקדמת לגמלאות (בשם רעיון עִוועים של הרמטכ"ל משה דיין בתחילת שנות החמישים), הנם שערורייה, שעוצרת את הלמידה מניסיונם ואת שיפור הצבא.
האם התנאים המופלגים הללו הביאו לכך, שבצה"ל נמצאת עלית הנוער? תשובתי חד-משמעית - לא! אדרבה, הם השאירו בצבא המוני בינוניים ומטה, שאין להם חלופה אזרחית למשכורותיהם הצבאיות הדשנות. לפני יותר משלושים שנה קראתי לתהליך השלילי הזה "כלוב של זהב".
כמו רבים, שהבוטה בהם היה הרמטכ"ל רפאל "רפול" איתן, אני סבור, שהמוטיווציה לשירות חייבת להיות רעיונית - תרומה לביטחון ישראל - ולא כספית. אף גוף לא עסקי לא יוכל להתחרות במשכורות האדירות, שמשלמת תעשיית ההיי-טק. מערכת הביטחון, ובתוכה הצבא, מציעה לאנשיה אתגרים ערכיים ועיסוק בחדשנות. איני אומר, שאנשי הקבע צריכים לקבל שכר רעב - באזור שכר המינימום, או באזור השכר הממוצע במשק, כנזגר, למשל ולשנינה, על הנכים, אך מה שפורסם הנו שערורייה.
טירוף מערכות
מכל סוכנויות השלטון בישראל אין עלובה בעיניי ממשטרת ישראל, שמקבלת עתה רוח גבית מהשר עמר בר-לב, הממונה עליה, להתעמר ביהודים, ולהפקירם. וכדאי להבהיר מראש חד-משמעית: זה לא התחיל בפרעות תשפ"א. רצף הידיעות והאירועים בשני העשורים האחרונים מדהים, ויש בו שיטה ברורה, אוטו-אנטישמית.
והנה פרפראות מהימים האחרונים: אחד משני מסגֵּרים יהודיים, שפועלי בניין ערביים עשו בהם לינץ' ברעננה, נחקר באזהרה במשטרה לאחר שהתלונן על התקיפה, והושם במעצר בית. למה? לא אתפלא כשימסרו, שהסיבה הרשמית היא, שהמסגר טרם ענד טלאי צהוב.
ישי יפעתי נחקר באזהרה, ונשקו הוחרם לאחר שירה כדור אזהרה לעבר פורעים ערביים, שהשליכו אבנים על יהודים. מבצעי הלינץ' ביהודים בצומת חווארה בקיץ האחרון טרם נעצרו. לעומת זאת, הערבים, שרצחו את יגאל יהושע הי"ד במהלך פרעות תשפ"א בלוד, הובאו לדין רק בשבוע האחרון. דרך אגב, רוב הפורעים הערביים, שנתפסו בפרעות תשפ"א, שוחררו, אבל המשטרה הזדרזה לתפוס את הפורעים היהודיים, שעשו לינץ' בערבי בבת-ים, והם עומדים כרגע לדין.
אלה רק פירורים מהנעשה ברחבי ארצנו - בחסות משטרת ישראל; ואיני מתייחס כרגע לדלת המסתובבת ולעונשים הקלילים, שמשיתים שופטי ישראל על פורעים, על שודדים ועל מבצעי לינץ' ערביים. למתעניינים בפרטים נוספים, אציע לחפש את אתר ארגון "חוננו", המסייע למי שהמשטרה מתעמרת בהם בשל שייכותם לעם היהודי.
אך מה נלין על המשטרה ועל מערכת המשפט כשהשר לביטחון פנים, הממונה עליה, מטיף, שהבעיה העיקרית הנה "אלימות המתנחלים"?! קו (חיים) בר-לב קרס לחלוטין במלחמת יום הכיפורים, והמיט עלינו מאות הרוגים ופצועים ונזק אסטרטגי ונזק מבצעי כבדים. קו (עומר) בר-לב הולך בדרכו, ומחבל בביטחון ישראל מאז הקמתו בעזרת רע"ם ומנצור עבאס.
פלוגות סער
לאט וביסודיות מקפיאת-דם, מתנקש גדעון סער בדמוקרטיה הישראלית, שממילא עומדת על כרעי תרנגולת, והופך את מדינת כרעי תרנגולת, והופך את מדינת ישראל לחוות חיות ביצירתיות מדהימה, שמעוררת את קנאת ג'ורג' אורוול. כזכור, הדמגוגיה של נפתלי בנט, של גדעון סער, של יאיר לפיד ושל חבר מרעיהם הייתה להגן על הדמוקרטיה... או, שמא, איני מבין.
ביוזמת חקיקה, שהוליך סער, יכולה כעת המשטרה לחפש בבתינו ללא צו חיפוש; ועתה על הפרק מתן זכות לממשלה (באמצעות הפרקליטות) למחוק דברים, שאינם מוצאים חן בעיניה ברשתות החברתיות, בתואנה, שהם פוגעים בביטחונו של אדם. ואל נשכח את הרוח הגבית מבנט, שתמך בזמנו בחוק, שיסגור את העיתון ישראל היום (מעניין - עבור איזה אתנן?).
הרשתות החברתיות, כפי שלמדנו היטב מהתקף זעם של נחום ברנע, שזקנתו מביישת מאוד את נעוריו, הנן אויב האומה בעיני העלית, הרוצה להיות שלטת. עד לפני הופעתן יכלה התשקורת לכתוב, לקריין ולהגג כרצונה, ולהונות את האומה; והקוראים, הצופים והמאזינים יכלו רק לחרוק שיניים. בזמנו הייתה בדיחה נפוצה, שבטלוויזיה ישראלית מתקדמת יותקן מגב, שיסיר את הרוק, שיפלטו הצופים לנוכח הנבזות המשודרת.
כל זה הנו עולם שחלף - כמו דיליז'נסים. הרשתות החברתיות נתנו להמונים זכות ביטוי, והפלא ופלא הם מתבטאים בכל העולם לרוב נגד הממסד, ובעיקר, נגד העלית. חברים, הגזמתם. ייעדנו אתכם להיות עבדים נרצעים לנו - צורחים בזעם ברנע ועמיתיו בארץ ובגולה - ממתי יש לכם הזכות להתמרד?! איננו מעוניינים לשמוע הגה מפיותיכם, אלא רק המהומי הכנעה וציות.
סתימת הפיות, שמביא לנו "חוק הפייסבוק" של סער, תמנע, למשל, לתהות על מה ולמה התפטר אי-כבוד שר המשפטים מהכנסת בשנת 2014; ולא רק זה. בעצם, היא תשקם את הבלעדיות של העיתונות הממוסדת בתחום הדעות וגם בתחום הידיעות - בסגנון הידוע של חופש ביטוי פיונג-יאנגי.
בטוויטר חזה מישהו (שלחרפתי, איני זוכר את שמו), שהשלב הבא בחקיקה לחיזוק הדמוקרטיה של סער יהיה חוק למחיקת ארכיונים.
ובאותו הקשר: הנשיא ביידן קרא בשבוע שעבר בטוויטר לרשתות החברתיות לסתום (שוב!) את פיות מתנגדיו. זו, כנראה, הכנה לקראת בחירות האמצע, שיתקיימו בסוף השנה, שבהן לנשיא ולמפלגה הדמוקרטית צפוי כישלון גדול. בווירג'יניה דוּוח על אי-נחת גדולה, שבוקעת מקברו של תומאס ג'פרסון, שהוביל את חקיקת התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, שבין השאר, מבטיח את חופש העיתונות ואת חופש הביטוי.
ועוד מטוויטר: כהוקרה לפועלו הנפלא של שר המשפטים למען הרס הדמוקרטיה הישראלית, הציע גיא ברוך לקרוא ליחידות המשטרתיות, שיקים גדעון סער, כדי לפלוש ללא צו לבתים פרטיים של אזרחים - "פלוגות סער". השם הזה, ציין גיא ברוך, "תפס מעולה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בגרמניה". ודרך אגב, ד"ש ליאיר גולן. עם גנרלים כאלה זה לוקסוס להחזיק גם אויבים.
שודד-ים משפטי
אהרן ברק הוא, כנראה, האיש החשוב בתולדות מדינת ישראל: הוא הצליח לבטל את כוונתם של האבות המייסדים להקים מדינה יהודית, והפך אותה לאוטוקרטיה של משפטנים. עזרו לו בזה עדרים של קרנפים שוטים, שגידל, טיפח, והסית לחבל בדמוקרטיה הישראלית. אין פלא, שהמשפטן היהודי-אמריקני פרופ' ריצ'ארד פוזנר, אחד מידידיו, כינה אותו, "שודד-ים [בּוֹקאניר] משפטי". האמת, החוק והצדק מעולם לא עצרו אותו במרוצתו להרוס את הדמוקרטיה הישראלית.
עתה הוא התפאר, שיעץ לאביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, ללכת לעסקת טיעון עם בנימין נתניהו, רק בתנאי, שתכלול קלון. קשה לי להאמין, שהיועץ יסרב להוראת הגורו של הקושרים. לא יהיה לאלוף (מיל'), הטובל ושרץ גדול בידו, האומץ לעשות זאת, כשהקלטות מחשידות בעניין מנדלבליט נמצאות בידי שי ניצן, התליין הראשי של הקושרים נגד נתניהו, ואולי גם בידי אחרים מראשי הקושרים.
הסכם הטיעון של מנדלבליט עם השר אריה דרעי מלמד, שוב, כי מטרת הקושרים הנה לחסל את ההנהגה הפוליטית של החלופה לעלית הנרגנת, שהקימה בדמיונה את המדינה, והמון בבונים ותתי-אדם גזל אותה מידיה. כך, ייעשה, כמובן, בשם הדמוקרטיה, לכל מי שייעז להנהיג את רוב האזרחים נגד העלית.
בעניין הזה חשוב להיזכר בדברי פרופ' רות גביזון המנוחה, שאמרה, שלנתניהו לא יהיה משפט צדק. ד"ר משה ברנט, שאינו משפטן, ציטט את דבריה בפורום, שהתכנס בביתו של הפילוסוף פרופ' יוסף אגסי (
קישור), והוסיף עליהם דברים חריפים משלו.
הפרסומים על הדיונים החשאיים על עסקת טיעון לנתניהו מלמדים, כי בתיק 2000 ובתיק 4000, שני עמודי היסוד של העלילה נגדו (לדברי מנדלבליט), אין כל ממש, למרות שפך המלים של מנדלבליט עצמו עליהם. אפשרות אחרת - לא פחות מזעזעת: בתיק 2000 יש עוד נאשם, אדון מוזס, המוציא-לאור של ידיעות אחרונות, והקרנפים של ברק יעשו ככל יכולתם להוציאו זך כשלג מהפרשה, כהוקרה על היותו אחד מחודי חניתותיהם בקשר. כפי שאמר המחזאי אלן פטון, "זעקי, ארץ אהובה".
