האם ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות תוכל לפעול? אם כן, האם תוכל לבצע את כל המשימות שהטילה עליה הממשלה? על פניו נראה, שהתשובה היא: ספק רב. הסיבה: קיומו של הליך פלילי העוסק בפרשה והצורך למנוע שיבוש שלו בידי ועדת החקירה.
אין תקדים לכך שוועדת חקירה ממלכתית פועלת במקביל להליך פלילי באותו נושא עצמו. כאשר הוקמה ועדת נאור לחקירת אסון מירון, הוקפאה החקירה של האירוע בידי המשטרה ושל חלקה של המשטרה בו בידי מח"ש. כאשר הקים בני גנץ אשתקד ועדת בדיקה ממשלתית לפרשת הצוללות, טרפד אותה למעשה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בשל קיומה של החקירה הפלילית - שמאז כבר הבשילה לכתב אישום.
כתב האישום תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, שעודנו עוסק בין היתר בשאלה האם ועד כמה הדיונים בו יתנהלו בדלתיים סגורות. יש עוד הליכים מקדמיים של חודשים ארוכים עד שניתן יהיה להתחיל לשמוע את ההוכחות. אבל הרכבת כבר יצאה לדרך, ובעיקרון - להליך פלילי יש עדיפות על פני כל הליך אחר.
הסיבות העיקריות לכך הן שתיים והן ברורות. האחת: אין לחשוף בפני ועדת החקירה את הראיות שיוצגו בפני בית המשפט, אי-אפשר לזמן אליה עדים לפני שיעידו בבית המשפט ואי-אפשר לחייב את הנאשמים להעיד בפניה ולפגוע בהגנתם על-ידי חשיפה מוקדמת של גרסתם. השנייה: קיימת חובה לנהל הליך פלילי במהירות וביעילות האפשריות, הן כדי שלא יחלוף זמן והזיכרון יתעמעם, הן כדי למנוע מן הנאשמים עינוי דין והן בשל האינטרס הציבורי בבירור מהיר של הטענות.
בלי לעסוק בטענות לשחיתות?
ההחלטה על הקמת ועדת החקירה מעניקה לה מנדט נרחב מאוד. עליה לחקור את רכישת הצוללות, רכישת ספינות המגן, רכישת ספינות נגד צוללות, הפרטת מספנת חיל-הים והסכמתה של ישראל למכירת צוללות למצרים. "הוועדה תחקור את תהליכי העבודה וקבלת ההחלטות של הדרג המדיני בכל הקשור לתהליכי רכש" של אותם נושאים. היא תקבע ממצאים ומסקנות לגבי התנהלותו של הדרג המדיני, כולל הממשק שלו עם מערכת הביטחון והמטה לביטחון לאומי.
הממשלה לא התעלמה מקיומו של ההליך הפלילי. ההחלטה קובעת: "הוועדה לא תחקור את התנהלותם של נאשמים בהליכים פליליים ולא תקבע ממצאים, מסקנות או המלצות בעניינם". ועוד: "נוכח השלכות של סדרי העבודה של הוועדה וגדרי הבדיקה שלה על ההליכים הפליליים הנוגעים לחלק מהליכי רכישת כלי השיט, לרבות זימונם של עדים בהליכים פליליים, ייערך תיאום עם היועץ המשפטי לממשלה בנושאים אלה".
מה זה אומר? האם זה מעשי? האם ניתן לחקור את מעשי הדרג המדיני (בעברית פשוטה: בנימין נתניהו) בלי לבדוק מה עשה אבריאל בר-יוסף, שהיה סגן ראש המל"ל וכעת עומד לדין בפרשה? האם אפשר לקבוע מדוע הוחלט לרכוש צוללת זו או אחרת, בלי לבחון את מעורבותו ומעשיו של מיקי גנור, העומד לדין גם הוא? האם הוועדה תוכל להגיע למסקנות בלי לעסוק בטענות לשחיתות העומדות בלב כתב האישום? האם אפשר לקיים את החקירה כולה מבלי להיחשף למסמכים ולעדויות העומדים בבסיס כתב האישום? ספק רב.
נכון שדיוני ועדת החקירה יתנהלו ברובם ואולי במלואם בדלתיים סגורות, וזה מפחית את החשש של זיהום ההליך הפלילי בידי מה שיישמע ויוצג בהם. אבל בשלב מסוים יהיה צורך להזהיר את מי שעלולים להיפגע מן הממצאים, ובין אלו עשויים להיות עדים בתיק הפלילי, ואז תהיה להם הזכות לפרוס את גרסתם בפני הוועדה (אם לא יעידו עוד לפני כן). כיצד בדיוק זה ייעשה אל מול העדויות בבית המשפט?
"כוונתך רצויה, מעשיך בלתי רצויים"
בית המשפט העליון, בדחותו את העתירה שביקשה לחייב את הממשלה להקים ועדת חקירה זו, לא פסל את האפשרות שהיא תפעל במקביל להליך הפלילי. החלטת הממשלה מצטטת את דברי השופט יצחק עמית, ולפיהם אף יש מקום לבדיקה של התהליכים משום ש"התמונה הלכאורית המצטיירת קשה במיוחד". אבל בג"ץ לא נדרש לשאלת הקמתה של הוועדה במקביל להליך הפלילי וממילא לא התייחס אליה, ולכן שתיקתו אינה מלמדת דבר.
זאת ועוד: ייתכן שבג"ץ יתבקש להכריע כעת לגבי הקמת הוועדה, אם למשל אחד הנאשמים בפרשה יעתור בבקשה לעכב את פעילותה עד להכרעה במשפט. במקרה כזה, לא בטוח שהשופטים יסתפקו באמירה הכללית בדבר "תיאום עם היועץ המשפטי לממשלה" ויבקשו תשובות על השאלות המעשיות שהוצגו כאן ועל דומותיהן. שלא לדבר על האפשרות שהיועץ המשפטי עצמו יטיל מגבלות כאלו, שיהפכו במידה רבה את עבודת הוועדה למצומצמת מאוד ואולי גם לבלתי אפשרית.
בהינתן כל אלו, לא היה מקום להחליט כעת על הקמת ועדת החקירה. גם אם נניח שאין מניעים פוליטיים מאחורי ההחלטה (הנחה מאוד לא סבירה בהתחשב במעורבים) וגם אם נניח שיש רצון אמיתי לתקן ליקויים בנושא רגיש ביותר וחיוני ביותר לבטחונה של המדינה, הרי שלא ניתן להתעלם מן המציאות: יש הליך פלילי ואסור לשבש אותו. דומה שניתן לומר על כך את דבריו המפורסמים של המלאך למלך כוזר, בתחילת ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי: "כוונתך רצויה, מעשיך בלתי רצויים".