לכן האוקראינים מראים שבין אלה שנהרגו ומדובר בעשרות ובמאות, יש ילדים. והם חוזרים שוב ושוב כמה ילדים נוספים נספו וזאת במערכה על התודעה בעולם. וזה בעצם אלמנט חשוב בכול סכסוך מזוין.
פרשנים ו"פייק ניוז".
"פייק ניוז" הוא מונח שהרבה להשתמש בו אחד הרמאים הגדולים בתולדות נשיאות ארה"ב -
דונלד טראמפ. מה שהביא אותי לכתוב פוסט זה היה קטע של מורן שריר במדור שלו, של לקט נושאים אקטואליים שהוא מפרסם במהדורה הדיגיטלית של
עיתון הארץ (10.3.2022). הכותרת שלו:
הפייק ניוז חוגג, וזה ממש לא רק בגלל הצד הרוסי. ומשפט הפתיחה הוא: "דווקא בעידן המידע החופשי, אין לנו באמת מושג על מה שקורה בזירת הקרב באוקראינה".
הכתבה סוקרת בקצרה את שלל הדיווחים, רובם פרו אוקראיניים, בכול אמצעי המדיה מזירת המערכה וכל שנלווה לה ומביא את הדוגמה שלהלן: אתמול פרסמה סוכנות הידיעות האוקראינית ידיעה על הפלת מטוס רוסי בשמי קייב. כלי תקשורת רבים בעולם פרסמו גם הם את הסיפור מבלי לבדוק אותו. אם הידיעה הייתה מגיעה מכלי תקשורת רוסי ודאי היו מתייחסים אליה בביטול אז כדי לראות, נסע באותו יום לזירה, בחשדנות, ניר גונטז', שמדווח להארץ מהחזית שם כדי לבדוק את שברי המטוס הרוסי שדווח עליו שהופל יום לפני כן. אך זה היה מכוסה שלג ונטוש מזמן. מתברר שהוא הופל לפני שבועיים. ושריר מסכם וקובע:
למרות הזמינות הטכנולוגית והדילוג על מתווכים הפייק ניוז חוגג במלחמה הנוכחית. בין השאר בגלל שהמתווכים עצמם איבדו את האמינות שלהם.
תחקיר בשטח
ניר גונטז', למי שלא יודע, הוא עיתונאי הארץ אשר בטור שלו במוסף העיתון מנסה לדלות מן המרואיין, או המטולפן פתאומית, בשיטות שלו, ויש לו, את הסיבה לעמדה מסוימת, לפעולה מסוימת או לחדלות מעשים, בניסיון להפשיט את המרואיין עֵרוֹם ועֶריָה. הוא די מצליח, אבל איני בטוח שדווקא אוקראינה במציאות הקיימת היא במה נאותה לאותו ז'אנר שלו. שכן איני מתייחס לדיווחים האחרים שלו כעיתונאי. בזירה עצמה, הן במוקדי לחימה והן במקומות אחרים, נמצאים כתבים צבאיים או פוליטיים בעלי רקע מוכח. הם מדווחים מכלי ראשון מה שהם רואים ומה שהם שומעים. כמו למשל הכתב הצבאי של "וואָיי-נֶט" רון בן ישי, חתן פרס ישראל לתקשורת, הכתב הצבאי המנוסה ביותר בישראל ולדעתי בין המעולים בעולם, בנוכחות בזירות הלחימה המפורסמות בשלהי המאה ה-20 וראשית ה-21. אני מציין זאת שכן חרף גילו הוא היה שם ודווח. הוא גם פרשן מעולה. הוא ידיד עם הרבה קבלות. מכול מקום, כתבים אלה מדווחים, כאמור, הן ממראה עיניהם והן ממה שהם שומעים. חזקה על עיתונאים טובים שהם מדווחים מה שבעיניהם חשוב. וככה צריך להיות. גם בישראל אי-אפשר תמיד לדווח על אירועים בהתהוותם והם כרוכים בשחזור. ככה או אחרת, המצב באוקראינה הוא קטסטרופאלי.
לעומת זאת הפרשנים - הפובליציסטים - יושבי בית, חייבים להביא בחשבון את כל ממדי המערכה, ותעמולה היא חלק בלתי נפרד ממנה. ממוסקבה יש מעט מאוד דיווחים. שם אין ניוז. מכול מקום לא "סטרייט". הכל חסום.
מישהו באחד העיתונים, ולא זכור לי באיזה, הביא בהקשר של המערכה הרוסית נגד אוקראינה את משל "הזאב והכבשה", של מיכאיל לרמונטוב, המשורר הרוסי הגדול לאחר פושקין. הוא הכיר יפה את טבעו של הזאב הרוסי. הפעם הכבשה לא פועה. היא צועקת. וכבשה אמורה לפעות.
בנסיבות האלה של המערכה באוקראינה, כאשר רוסיה עם צבאה האדיר תוקפת את אוקראינה שעומדת לבדה במערכה והתוקפן גורם להרג ולהרס, המערכה של אוקראינה היא בראש וראשונה על התודעה בעולם. זאת מצדה עשויה להביא עזרה, שלה, בעיקר, משוועת אוקראינה.
אגב, שמא ראש הממשלה
נפתלי בנט, בשל קשרים עם פוטין, יכול לסדר הצנחת מזון ותרופות במטוסים ישראלים לערים הנצורות בעיקר מריופול. זה דחוף לא פחות מבית חולים שדה.
בינתיים, המראות של גופות מונחות ברחובות מריופול, מזכירות לי את גטו לודז'.ו אם ראש העיר הזאת יודיע שמדובר באלף ארבע מאות הרוגים, אין להניח שעיתונאי יחזור ויספור וימצא שחסרים עשרים ושבעה. כמו המטוס שלא הופל אתמול. אבל הוא בכול זאת הופל לפני שבועיים - כמסתבר. ואין לזה שום קשר ל"פייק ניוז", במשמעות שאנו רגילים לה. יכול להיות שאוקראינה מדווחת שבית החולים מסוים כמעט נהרס ורוב החולים נהרגו או נפצעו בשעה שהוא לא נהרס לגמרי ורק מחצית החולים נספו ונפצעו. במערכה הקוגניטיבית של הקורבן מול התוקפן לא מדברים. צועקים. צווחה של הקורבן עשויה להישמע דיסוננטית לרגישי שמע, אבל היא אוטנטית שלו.
בסופו של יום - הקורא, המאזין, והצופה האינטליגנטי יודע יפה להבחין בין שקר לאמת. מלחמה היא מערכה רב זירתית. בייחוד כשמולך עומד בריון אכזר חסר עכבות שמטרתו היא להשפיל את אוקראינה השכנה עד עפר, לדרוס אותה ולהפוך אותה לשפחה של אימפריה רוסית, חלומו של הצאר ו
ולדימיר פוטין. אוקראינה, שותתת דם, בוכה וזועקת ורק ערלי אוזן ואטומי לב לא ישמעו זאת
