המלחמה באוקראינה מעוררת מחדש את חשיבות האו"ם והסדר הבינלאומי אותו הוא מייצג. עם פרוץ המלחמה, מנעו הרוסים החלטה נגדם במועצת הביטחון תוך שימוש בזכות הוטו שלהם. מצב זה מוכר לישראלים הממהרים להזכיר את ממרת דוד בן-גוריון משנות ה-50 של המאה שעברה "או"ם-שמום". אך, אם פוטין ויועציו חשבו כי השימוש בוטו יסתום את הגולל על הדיונים באו"ם הם טעו. כיום, רוסיה הנה מדינה מבודדת ומותקפת על בסיס יומי בתוך כתלי הארגון. בעלות בריתה כדוגמת סין לוחצות עליה לסיים את המשבר הבינלאומי כי הן מתקשות לתמוך בה בהתנהלות הבינלאומית הנוכחית. הסיבות לכך קשורות לפעולותיה של רוסיה מחד ולנורמות בינלאומיות מאידך. ראשית, בדומה לבני אדם, למדינות יש יצר הישרדות. מגילת האו"ם מיוני 1945 קבעה מפורשות כי כיבוש של מדינה אחת על-ידי אחרת הנו עברה על החוק בינלאומי. נדירותן של מלחמות בין מדינות היא הוכחה מסוימת לאימוץ נורמה בינלאומית זו. אין בכך כדי לטעון שמלחמות הפסיקו להתקיים. אך מלחמה קונבנציונאלית דוגמת זו הנוכחית, גם אם ואולי דווקא בגלל שהיוזמת לה היא מעצמה, הנה סדין אדום בקרב מרבית מדינות העולם החוששות מאימוץ דפוס טורף על-ידי מעצמות עולמיות או מעצמות אזוריות. שנית, הרוסים תמרנו עצמם להיות ממוקמים מחוץ לברית המסורתית הדיפלומטית שלהם. במהלך המלחמה הקרה, דאגו הסובייטים להיות בצד גוש מדינות "הדרום" אשר הניפו את דגל הדה-קולוניזציה והחזית נגד האימפריאליזם והקפיטליזם. מדינות אלה שנוצרו ברובן כחלק מתהליך הדה-קולוניזציה, מתאפיינות בהיעדר חפיפה בין הרכב האוכלוסייה האתנית לבין שטח המדינה. לפיכך, הכרה הדדית בשטחיהן הנה תנאי חשוב לקיום יחסים תקינים בקרב מדינות אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. ערעור עקרון זה מאיים על יציבותן. מעטים זוכרים כי לאחר כיבוש קמבודיה על-ידי וייטנאם בשנת 1978 גינתה העצרת הכללית את וייטנאם וסירבה להכיר בממשלת הבובות שפעלה בקמבודיה. לבסוף, לחברה קבועה דוגמת רוסיה קיימת יכולת לעצור את מועצת הביטחון מלקבל החלטות מחייבות נגדה. אך, מסלול עוקף תחת הכותרת "אחדות למען שלום", מאפשר לעצרת הכללית להתכנס במתכונת חירום כאשר המועצה נכשלת למלא תפקידה. מאז שלהי פברואר התכנסה העצרת והיא מאמצת קריאות תקיפות נגד רוסיה. בניגוד לעבר, מתכונת החירום של הכינוס אינה חד-פעמית אלא מתחדשת כל מספר שבועות. ההחלטה שהיא אימצה ב-2 במרס קוראת לרוסים לסגת גם מהאזורים עליהם השתלטו הרוסים בשנת 2014, בחצי האי קרים דונייצק ולוהנסק. ההחלטה התקבלה ברוב של 141 מדינות לעומת 5 מתנגדות. המשך המלחמה מעודד עוד דיונים ועוד צעדים נגד רוסיה. נכון לכתיבת שורות אלה, העצרת התכנסה ביום חמישי וסילקה בצעד חסר תקדים של מעצמה עולמית בעלת זכות וטו במועצת הביטחון מ"מועצת האו"ם לזכויות האדם". לשם חידוד העניין הדבר קרה רק פעם אחת בעבר בשנת 2011 כאשר סילקו את לוב של קדאפי כאשר הוא הכריז על השמדת השבטים המורדים. בסוף פברואר, יזם הממשל הרוסי מבצע צבאי קצר, ומצא עצמו במלחמה קשה וארוכה. בזירה הצבאית לרוסים יש עליונות של כוח אש רב על האוקראינים והם מנצלים זאת להתקדמות איטית. לעומת זאת, בזירה המדינית, מכותרים הרוסים על-ידי רוב חברות הקהילה הבינלאומית ונותר לראות אם תהליך זה יסלים ונראה החלטות שיפגעו עוד יותר במעמדה של רוסיה בעולם.