עולם הפוך ראיתי, אדם הנאמן לעקרונותיו, לערכיו, לאמונותיו, להבטחותיו, מוקע אל עמוד הקלון הפוליטי, מועלה על המוקד בכיכר העיר, מה שנותר ממנו, נמרח בזפת רותחת, מוכנס לתוך חבית ומגולגל מהכנסת לקול תשואות פוליטיקאים שאיבדו את הבושה, שבחרו לקלקל במקום לתקן. ההחלטה שהתקבלה בכנסת להכריז על עמיחי שיקלי כפורש היא אות קלון ורבב שלא יימחה במהרה. ההחלטה להפוך את היום ללילה את הטמא לטהור, את האמת לשקר, את הטוב לרע, את המותר לאסור, היא חרפה וכתר קוצים על ראשי הפוליטיקאים הצביעו בעד ההכרזה האומללה. אפשר להסכים עם עמיחי אפשר להתנגד למהלכו אך אי-אפשר לקעקע את היותו אדם ערכי, בעל חוש צדק ומוסר, אד הנאמן לעקרונותיו ולהבטחותיו לבוחר. מעשה התועבה שביצעו ראש הממשלה וארבעת הח"כים שנותרו בסיעתו תיזכר לדראון עולם ותיכתב באותיות של בוז על כותל הבושה של הפוליטיקה הישראלית. גילוי נאות, עבדתי עם עמיחי בהיותו מנהל המכינה הקדם צבאית 'תבור' בנוף הגליל, ספינת הדגל האיכותית של המכינות במדינת ישראל. המכינה בניהולו ובהובלתו במשך עשור הייתה לבית היוצר לפיקוד האיכותי והמשמעותי בצה"ל, אשר קרבה את החניכים במכינה אל מעיינות הנצח של העם היהודי וחיזקה את הזהות היהודית - ישראלית בקרבם. ולעובדות: עמיחי שקלי עמד בכבוד וכצוק איתן בכל הבטחותיו לבחרי הסיעה בה היה חבר, ימינה. מי שהפכו עורם, מי שהשילו מעליהם אידאולוגיה תמורת כסאות עור צבי, מי שבחרו להמיט חורבן על ערכי הימין הם ארבעת החכי"ם הנותרים. הרביעייה אשר רמסה ברגל גסה כל הבטחה, ברביעייה אשר דרסה באופן גס ומכוער כל התחייבות, הרביעייה אשר ראתה במימוש האידאולוגיה של מי שבחרו בהם, המלצה לא מחייבת, הרביעייה אשר בעטה בערכיה, אמונותיה, עקרונותיה, הרביעייה אשר לא רק קיפלה את דגליה אלא את רובם אף עשתה מעשה אריאל ברונז, 'האומן', שתקע את דגל המדינה בעכוזו. הרביעייה הנאבקת על חייה הפוליטיים ביודעם כי בבחירות הבאות ישלחו אחר כבוד מפוקפק אל מחסן הגרוטאות של ההיסטוריה, הם הפורשים, אותם צריך למרוח בזפת ובנוצות, הם אשר באופן אנטי דמוקרטי בחרו לפעול בניגוד להבטחתם לבוחריהם. מעשה חרפת 'ימינה' מסתמנת כהונאה הגדולה בהיסטוריה הפוליטית, רביעיית הבושה והכלימה פועלת באופן אלים ובריוני נגד מי שמבקש לשמור על ערכיו ואמונותיו, פועלת עם גרזן נגד מי שדבק באמונתו ובערכיו. אחרי פסטיבל ההכרזה על עמיחי שקלי כפורש, אשר ברור לכל בר דעת כי מהלך זה נעשה ברסיס מפלגה זו, כדי למנוע מעוד חברים ברסיס המפלגה הזו, לעשות מעשה עידית סילמן, להתחרט על ההונאה הנוראה שהונו את בוחריהם, ולפרוש מקואליציית שמונה ראשי הממשלה. התוצאה הייתה ידועה מראש, עמיחי שקלי הוכרז כפורש. כעת, אם יחליט שקלי לפנות לערכאות, יעבור המאבק לבית המשפט, זוהי הזדמנות פז לבית המשפט, אשר אמון הציבור בו נמצא בשפל בו לא היה מעולם, לתיקון. בית המשפט הנכבד חייב להתעלות מעל הפוליטיקה, האינטריגות והתככים, המטענים, האמונות והדעות האישיות. בית המשפט הנכבד אסור לו שיחמיץ את הזדמנות הפז אשר נקרתה בדרכו, החלטתו והמסר אשר יצא ממנה יסמן לפוליטיקאים שהונו את כל בוחריהם, שרמסו את כל ערכיהם, שקעקעו עד היסוד את כל אמונתם, שיש קו אדום גם בהתנהלותם. קו אדום לפוליטיקת הרמייה וההונאה. אכן יש כאן סוגיה משמעותית על מתן זכות לערכאה שיפוטית להתערב בסוגיות פוליטיות שמקומן להתברר הינה על-פי רצון העם, בכנסת. למרות הסכנה בה יגדל כוחו של בית המשפט עוד יותר מכוחו העצום והמסוכן בחברה דמוקרטית, ראוי להניח סוגיה זו לפתחו. לו הייתה קמה צעקה של אנשי רוח, סופרים, משוררים, הוגי דעות, אנשי אקדמיה, רבנים, אנשי הגות, אנשי מוסר, על העוול הנורא בהחלטה להכריז על שקלי כפורש, זה היה ללא ספק מספיק, הציבור כולו היה מבין שמעשה נבלה בסדום של הפוליטיקה נעשה היום ובבא יום הבוחר היה מביע דעתו בקלפי. אלא, לדאבון הלב, העומדים בשער נדמו, קולם לא נשמע, גם לא לחישתם, הכיכרות נותרו ריקות, עמודי הדעות התייתמו, אין פרץ ואין צווחה. המוסר שוב התגלה כמוסר סלקטיבי. בהיעדר תקשורת מתפקדת, ובהינתן מקהלת עדת דוברים, תועמלנים, טרומבונים מהנדסי תודעה, המחבקים את המסכנים ממש את הדמוקרטיה, לא נותר בררה. הבררה היא לכפות על בית המשפט העליון לכתוב בעוז ובעוצמה כי נבלה נעשתה בפוליטיקה בישראל, מי שראויים לכרזה כפורשים הם ארבעת מומחי ההונאה הגדולה בפוליטיקה הישראלית. הציפייה שלי כדמוקרט החרד לשלטון החוק היא, כי בית המשפט לא יכריע בסוגיה אך ימלא את החסר העצום של הוגי הדעות, אנשי הרוח, אשר נעלמו, נגוזו, התאדו ואינם. עמיחי שיקלי הוכרז כפורש, ארבעת חבריו לשעבר, הוכרזו על-ידי חלק ניכר מהעם כ דמויות קטנות, עלובות, טראגיות.