אָדוֹן עוֹלָם

המשורר יעקב ברזילי, ניצול מחנה ההשמדה ברגן בלזן, שכבר דור שלישי נושא את מקל הזכירה, הקדיש את שירו לכל ההולכים, שלא שבו: "יְהִי אוֹר! - אָמַר וַיְהִי אוֹר וּכְשֶׁאָמַר חֹשֶׁךְ, בָּרָא אֶת אוֹשְׁוִיץ". השיר הולחן לתזמורת בידי המלחין יבגני לויטס.

בעבור שישה שקלים

הקדמתי לפגישתי עם הדיאטנית, וכמהתי לקפה. "יש לי יותר מדי דם במחזור הקפה", נהג להגיד במצבים האלה זאב איילון ע"ה, ידידי, החסר לי מאוד. נפטרתי ממכוניתי במקום חניה מול סניף קופת החולים, ובטחתי בתג הנכה שלי, שיפטור אותי מעונשם של פקחי עיריית כפר-סבא. רחוב רוטשילד בעיר, ובעיקר, בקרבת רחוב ויצמן, הרחוב הראשי, הפך למפגע חניה; ולמרות שיש בו סניף גדול של קופת חולים מכבי, אין באזור די מקומות, המוקצים לחניית נכים. הלכתי לעבר בית-הקפה הקטן בפינת רחוב המייסדים, שעיקר תפארתו הייתה תמיד, בעיניי, במכירת כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס וטופסי לוטו, אך לגמתי בו לעתים קפה באווירה ידידותית וכמעט ביתית. כיוון שאני חובב צל ידוע, מצאתי שולחן פנוי בירכתי בית-הקפה, והזמנתי קפה. מפני שהייתי בלוח-זמנים לחוץ, ביקשתי לשלם במקום. כמה? שאלתי. שישה שקלים, ענתה לי. מרוב הפתעה כמעט נשמט הספל מידי. מחיר כזה לספל קפה טוב וטעים וממש בזמן הנכון היה רק כשהייתי צעיר מאוד. הלוואי, שהיו מקומות רבים כמותו.

מי פילג?!

בגטו וארשה היו שני ארגוני מחתרת יהודיים - אצ"י של בית"ר ואצ"ל בראשות פאוול פרנקל - ואי"ל של השמאל בראשות מרדכי אנילביץ׳ - והם לא התאחדו במרד גטו וארשה כיוון שהשמאל, שידוע באהבת ישראל שלו, לא היה מוכן לשתף פעולה עם בית"רים "פשיסטיים" בעיניהם. אכן, יש פילוג בעם. מלחמת אחים כבושה, קראתי לו במחקריי. במהלכה רצחו אנשי שמאל ב"יישוב" אנשי ימין (אנשי "השומר" ירו בגבו של יוסף לישנסקי בשעה שהובילוהו כביכול למחבוא ליד מפל התנור במטולה, אך רק פצעוהו; אליהו שלומי בהרצליה; ידידיה סגל בחיפה; ניצולי "אלטלנה"), הלשינו עליהם לטורקים ולבריטים (מנחם לונץ ושבתאי דרוקר ביבנאל), אסרו אותם וחקרו אותם בעינויים (אלי תבין, מרדכי רענן אפרים זטלר ועוד), והסגירו אותם לידיהם. ואל נשכח את רצח יעקב ישראל דה-האן, מנהיג אגודת ישראל. כך שאם ראש הממשלה רוצה להתריע על הפילוג בעם, עליו לספר את כל הסיפור - מי פילג, מי הסית, מי הלשין ומי רצח - ולא רק כהרגלו לספר רק חצאי-אמיתות.

נסיגה גדולה

במקום לשפר את חינוך תלמידינו, עוסקת ד"ר יפעת שאשא-ביטון, שרת החינוך, כמו רוב קודמיה בתפקיד ללא הבדל מין, דת וזהות מפלגתית, בעיקור תוכנית הלימודים מכל סממן יהודי. הרפורמה הבעייתית, שיזמה בתוכניות הלימוד, תעשה זילות רבתי של מקצועות הלימוד ההומניסטיים, וביניהם היסטוריה, היסטוריה של עם ישראל, תנ"ך, ספרות, גאוגרפיה, אזרחות ועוד. כך, תייצר מערכת החינוך, אחרי שתעוּות על-ידי שאשא-ביטון, צעירים חסרי שורשים, שלא יידעו למה הם יהודים, למה הם גרים בארץ-ישראל ואיפה נמצאת ארץ-ישראל. נער הייתי, והכרתי היטב את המלים הנבובות של ראשי מערכת החינוך. לשר החינוך בזמני קראו אבא אבן, והוא ידע להסביר במלים גבוהות מאוד כל נושא - כמעט בכל שפה - כדי ששומעיו לא יבינו דבר. "אלימות מילולית", כינה זאת עמית, סוציולוג. הבאים אחריו המשיכו לערפל את דבריהם ואת כוונותיהם בשפה של בני-אדם, אך הרסו בהתמדה את מערכת החינוך. בנוסף לחשבון והנדסה, לעברית, לתנ"ך, לאנגלית, למולדת (ידיעת הארץ = גאוגרפיה של ארץ-ישראל ושל העולם), להיסטוריה, לטבע (ביולוגיה) ולהתעמלות - למדתי בבית-הספר היסודי הממלכתי מלאכה, חקלאות, זִמרה ועוד מקצועות, שנעלמו מזמן מתוכנית הלימודים, כפי שנעלם לפני הגיעי לכתה ה' המקצוע כלכלת הבית, שכלל התנסות בעבודות המטבח, שהזין את תלמידי בית-הספר. בתיכון למדתי תורה שבעל-פה, מוזיקה, תולדות האמנות, ערבית (מחזורים אחרים למדו צרפתית) בנוסף למקצועות, הנדרשים לבחינות הבגרות. למדנו לכתוב חיבורים בעברית ובאנגלית ועברנו שיעורי גדנ"ע. כל אלה נפלטו מזמן מתוכנית הלימודים הכללית, ונמצאים רק בתוכניות ייחודיות. כמות שיעורי התנ"ך צומצמה בפראות, היסטוריה נלמדת במשורה, אזרחות - רק לצורך בחינת הבגרות, ועוד שמּות, שהפיל משרד החינוך על תוכנית הלימודים. לכן, איני מתפלא, שבוגר ממוצע של מערכת החינוך הכללית עילג בשפתו, בקושי יודע לכתוב חיבור בעברית ובאנגלית, חסר ידע כללי, ומביט בספרות עברית, בתנ"ך ובמקורות יהודיים כמו תרנגול בבני-אדם. אחד הכלים, ששימשו את משרד החינוך לעיקור תוכנית הלימודים, הנו צמצום כמות בחינות הבגרות החיצוניות - אלו שעורך משרד החינוך - כביכול כדי להקל על התלמידים המסכנים. כל אחד יודע, שמקצוע, שאינו נבחן בבחינת בגרות חיצונית, עובר זילות, ונעלם עם הזמן. החיים, אם איני טועה, אינם רק פתרון משוואות דיפרנציאליות וכתיבת אלוגריתמים. את זה גילה כבר לפני כשישים שנה פרופ' חיים חנני, מתמטיקאי מחונן, שהיה נשיא הטכניון והנשיא הראשון של האוניברסיטה בבאר-שבע, הנקראת כיום על-שם דוד בן-גוריון. בטקס הענקת תארים סיפר חנני, שנתן לסטודנטים להנדסה במוסד מטלה לתכנן מוביל ארצי לדם, שיחצה את המדינה מדרום לצפון, או להפך. הסטודנטים התעניינו רק בספיקת המוביל, בקוטרו ובממדים אחרים שלו, ולא שאלו ולו שאלה אחת על הצורך בו. לפיכך, הודיע נשיא הטכניון, כי החליט להוסיף לימודים הומניסטיים להכשרת המהנדסים במוסד המפואר. הרפורמות למיניהן לא נעשו בשגגה, אלא בזדון עמוס לעייפה בססמאות פדגוגיות נבובות, שכוונתו להקים קו ייצור לאומי לעמי-ארצות, שלא יידעו מימינם ומשמאל, מאין באו ולאיזה עם הם שייכים. כך, ישיגו המתכננים את מטרתם - מדינה של הוטנטוטים נימולים, שלא יידעו למה הוקמה, ויסכימו להופכה למדינת כל-תושביה. ועל כך צייץ מאיר פרייס בטוויטר: "לא הבנתי איך ילדים, שלומדים פחות, יהיו מוכנים יותר למחר. אין ספק, יש צורך בהתאמת מערכת החינוך לאתגרי המחר. ויתור על המקצועות ההומניים איננו אחד מהם. בעולם שבו האינטראקציה הבינאישית מצטמצמת לעולם הווירטואלי, ול-240 תווים, יש צורך דווקא ללמד יותר - גם פילוסופיה, גמרא, דיבייט למשל. חבל".

היעדרות

יאיר לפיד - בור ועם-הארץ, משחושב את עצמו למומחה המקומי לאנטישמיות עד כדי שהרצה על הגדרתה בכנס בינלאומי, דפק שוב היעדרות מהטקס הממלכתי לפתיחת יום השואה. הוא נועד באותה השעה עם מנצור עבאס. מעניין מה יהיה תירוצו בשנה הבאה, אם ח"ו ייבחר לראש ממשלה.

זעם

חנה גופר, הנשואה לאב שכול, זועמת על השי, שקיבלו המשפחות השכולות ממשרד הביטחון לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל: "היה מזעזע לקבל את השעון, שאין בו זכר לסמלי המדינה - בקיצור, אנחנו נוצרים, אנחנו מוסלמים, אנחנו הכל, רק לא ישראלים ויהודים". צר לי גברת גופר - כנראה, לא קראת עיתונים ולא שמעת חדשות בשנה האחרונה. צר לי לבשרך: קם מלך חדש, שאינו רוצה בסמלים יהודים, ועוסק במכירת חיסול של כל מה שיקר לעם היהודי במדינתו. בעיקר – שלא יהיו בחירות חמישיות.