שלושה ימים לאחר שהושבע לנשיא בינואר 2017, הוציא דונלד טראמפ את ארה"ב מהשותפות הטרנס-פסיפית (TPP) הסכם סחר בין 12 מדינות. בתחילת השבוע, 488 יום לאחר השבעתו שלו, ניסה ג'ו ביידן לתקן חלק מהנזק כאשר חשף את ההסכם החדש – מסגרת הפעולה הכלכלית ההינדו-פסיפית (IPEF) בת 13 המדינות. העובדה שנדרש לו זמן רב כל כך, מעיר אקונומיסט, מעידה על עובדה פשוטה: הרבה יותר קל לקרוע הסכמים מאשר לעצב אותם מחדש. דרך אחרת להסתכל על IPEF היא להשוות אותו ל-TPP (הממשיך להתקיים, ללא ארה"ב). היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סליבאן, אומר ששניהם הסכמי סחר המותאמים למאה ה-21. החברות המקוריות בהסכם הקודם היוו 40% מהתוצר העולמי, בערך כמו ההסכם הנוכחי (בו שותפות הודו ומקסיקו במקום הודו וקוריאה הדרומית). והכי חשוב: סין בחוץ. שני ההסכמים הם ניסיון לבנות באסיה מערכת סחר ממנה ייהנו הן העקרונות הכלכליים של ארה"ב והן עוצמתה הכלכלית – גישה שמקודמת בברכה בידי רבים באזור החוששים מפני סין. אלא שבכך מסתיימים קווי הדמיון. טראמפ זכה לתמיכה בקריאתו למנוע ממדינות מסוימות "לנצל לרעה" את ארה"ב, מה שהוביל רבים בוושינגטון לאבד את החשק להסכמי סחר חופשי שאפתניים. במקום לחדש את ההסכם הישן, מהלך המצריך את אישור הקונגרס, צוותו של ביידן עיצב מסגרת פעולה הדוקה פחות ואשר ההתנגדות הפוליטית כלפיה צפויה להיות פחותה אף היא. למסגרת זו יש כמה חסרונות מהותיים. היא מגבילה את מה שארה"ב יכולה להציע. ארה"ב לא תוכל לקצץ מכסים, משום שהדבר מצריך את אישור הקונגרס. היא תוכל להמשיך לדרוש משותפותיה להגן על זכויות העובדים ולהיאבק בשינוי האקלים, אך יכולת המיקוח שלה חלשה יותר משום שאינה יכולה להציע בתמורה גישה חופשית לשוק העצום שלה. ואם טראמפ יחזור לשלטון, הוא לא יזדקק אפילו לשלושה ימים כדי להשליך לפח את ההסכם החדש. ממשל ביידן ניסה להציג חסרונות אלו כיתרונות, מציין אקונומיסט. במקום לומר ש-IPEF הוא הסכם מסורתי, הכריז הממשל שקידום הסחר הוא רק אחד מארבעת עמודי התווך שלו. האחרים הם: להגמיש את שרשרת האספקה, לעודד השקעות בתשתיות ובאנרגיה נקייה, וליצור כללים חדשים למיסוי ולמאבק בשחיתות. מפתה לומר שזהו סדר יום נרחב מכדי להשיג אפילו חלק ממטרותיו, אבל דווקא הקושי בעצם יצירתו – וושינגטון נאלצה לרכך את הניסוח על-פי דרישותיהן של כמה מן המדינות האחרות – עשוי ללמד שיש לו סיכוי. הפרשן מתיו גודמן סבור, כי ההתמקדות בנושאים כמו סחר דיגיטלי, מדיניות תחרות ומאבק בשוחד יוצרת תפריט טוב ל-IPEF. "הנושאים הללו בהחלט חשובים לשותפינו באיזור", הוא מסביר. בה בעת, במקום שנציג הסחר בבית הלבן יוביל את המו"מ – כמקובל בהסכמים כאלה – הפעם ההובלה מצויה בידי משרד הסחר, כולל בנושאים שאינם סחר. הסכנה היא שהוא יהפוך לחיה מרובת ראשים. נכון לעכשיו, רבים באזור מרוצים מהסמליות. מאז בחירתו של ביידן, בעלות בריתה של ארה"ב המתינו בחוסר סבלנות לעיצובה של מדיניות סחר חדשה באסיה. סוף-סוף היא הגיעה, גם אם היא מוגבלת יחסית מבחינת הפוטנציאל הכלכלי שלה. "אנחנו שמחים מעצם זה שהם ליד השולחן", אומר פקיד אוסטרלי.