האסון אירע כ-6 ק"מ מצפון ליריחו סמוך ליישוב הישראלי ייט"ב, כאשר מסוק "יסעור" של חיל-האוויר מטייסת 114 ("מובילי הלילה") השתתף בתרגיל עוצבתי משולב של חטיבת הצנחנים בבקעה. המסוק הועמס הרבה מעבר ליכולתו לשאת. דקות ספורות לאחר ההמראה הנמיך המסוק עד שפגע בצלע של גבעה נמוכה והתרסק. 54 יושביו - 44 לוחמי 'פלוגת מאי 76' בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים ו-10 אנשי צוות אוויר, כולם נהרגו.

חרף האסון התרגיל נמשך

חרף האסון הנורא החליט מפקד החטיבה, אל"ם עמוס ירון, כי יש להמשיך את התרגיל, משום שאירועים מסוג זה עלולים להתרחש במלחמה ואינם מהווים סיבה לעצור את מהלכי הכוחות. תת-אלוף (מיל) אפרים סנה, שהשתתף באותו תרגיל כקצין הרפואה של מערך החי"ר והצנחנים, מספר על האירוע במכתב שכתב והמופיע במרשתת: "הגעתי תוך זמן קצר למקום התרסקות. מסוק ה"יסעור" וחלקי המסוק היו פזורים, בוערים, בשטח שהואר בפצצות תאורה. תחמושת התפוצצה. הסתבר לי כי במהומה ששררה לא חשב איש לבדוק האם נותר בחיים מישהו מבין הצנחנים שהיו במסוק והצוות שהטיס אותו. לקחתי את סגני, ד"ר מאיר אורן, והתחלנו לסרוק את השטח, למרות התחמושת המתפוצצת פה ושם. בדקנו גופה, גופה. אבל איש לא שרד את ההתרסקות ואת ההתלקחות שבעקבותיה. הבחנתי בגופה, שמהאפוד שלה בצבץ צרור מפות עטופות ניילון. ידעתי שזו גופתו של המ"פ, דודו כוכבי, הכרתי אותו. היינו יחד בקורס מ"פ במשך שלושה חודשים. מקרוב יותר זיהיתי את פניו. נפרדתי ממנו לתמיד".

מסקנות ועדות חקירה

לאחר ההתרסקות מונתה ועדת חקירה צבאית בראשה עמד האלוף אברהם אורלי לבחינת האירוע. בעקבות המלצתה מינה הצבא את השופט דב לוין כשופט חוקר שיקבע האם יש מקום לפתוח בהליכים פליליים נגד מי מהמעורבים בתאונה. מסקנות הוועדות הצביעו על כשלים חמורים שכללו תקלות טכניות וליקויים במסוק, תדריכים והנחיות בעייתיות לטייסי המסוקים בתרגיל ועוד. התברר כי המסוק המריא בעומס משקל כשהוא נושא 54 לוחמים ואנשי צוות, הרבה מעבר להוראות היצרן, שהגביל את מספר הלוחמים ל-33. עוד התברר כי מד הגובה במסוק לא היה תקין והראה גובה שונה מהמצב האמיתי, והיו עוד שורה ארוכה של כשלים ותקלות שלא כאן המקום לפרטם. למרות עדויות רבות שתיארו תקלות מוקדמות במסוק וכן שנשא כמות לוחמים גדולה בהרבה מהתקן ועדת החקירה הטילה את מירב האחריות לאסון על כתפי הטייס, וקבעה כי האסון נגרם עקב "טעות אנוש" של הטייס. זאת בעוד מפקדים שהיו מעורבים בתרגיל, חלקם שמות ידועים, יצאו בלא כלום ואף קודמו בתפקידם לתפקידים בכירים יותר. ב-15 ביולי 1977 הוחלט להעמיד לדין בדיון בדלתיים סגורות את מפקד הטייסת. בית הדין הצבאי הרשיע אותו בעבירות של טיסה אסורה והתרשלות, אך הסתפק בעונש של נזיפה בלבד.

האסון הוצנע והושכח

לאורך השנים האסון, על-אף שהיה מהאסונות האוויריים הגדולים בתולדות צה"ל, אסון הנ"ד, הוצנע ונשכח. יש אומרים כי הדבר נעשה במכוון. אחרי הכל הדבר לא היה לתפארת צה"ל. ויתכן שהיו גורמים בצה"ל או במערכת הפוליטית שפעלו להצנעת האסון ולהשכחתו. כאמור, מפקדים שהיו מעורבים ואולי אף אחראים לאסון לפחות מבחינה אחריות פיקודית קודמו בתפקידם לתפקידים בכירים יותר. לאחר אסון המסוקים מעל שאר ישוב ב-1997 ואולי אף קודם לכן החלה התעוררות של כמה הורים ובני משפחות של חללי אסון המסוק בבקעה. הם החלו לשאול שאלות, ודרשו לראות את דוח ועדות החקירה לחקר אסון הנ"ד ולהנציח את יקיריהם. רק בשנת 2002, עשרים וחמש שנים אחרי האירוע, קיבלו המשפחות את הדוח וכנראה גם לא במלואו.

הנצחת הנופלים

לזכרם של 54 הנופלים הוקמה אנדרטת הנ"ד בראש גבעה, באזור בו אירע האסון. האנדרטה הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות, ועוצבה בידי הצייר אריה מוסקוביץ. בשנים האחרונות שוקם האתר ושופץ בסיוע משרד הביטחון וגופים נוספים ומתקיים מדי שנה טקס אזכרה רשמי להרוגי האסון. ועדת השמות הממשלתית החליטה לקרוא לגבעה, עליה התרחש האסון, "גבעת הנ"ד". עיריות רמת גן ובת ים קראו גנים ציבוריים בשם "גן הנ"ד", ובחולון הוקם "גן יסעור" לזכרם. בעיר רחובות הוקם "בית החמישה", מרכז קהילתי לזכרם של חמשת בני העיר שנפלו באסון.