בשבוע שעבר התעוררה סערה זוטא כאשר לקראת "חודש הגאווה" הנחגג על-ידי חלקים מהציבור הלהט"בי במדינה, פרסם מגזין ערוץ הטלוויזיה הדתי ערוץ 14 מאמר של דלית סוטר הידועה בשמה הספרותי גלי בת חורין, ובו טענות שונות נגד עסקני ארגוני הלהט"ב וניסיונם "לדחוף לגרון" את האג'נדה שלהם גם כשמדובר בקטינים ואף בילדים. גלי היא פעילת ימין הידועה כמי שהקימה את פורום החשיבה הימני לאומי "פורום קפה שפירא" ובמקורה, כמו לא מעט מפעילי הימין הבולטים ברשתות החברתיות, באה מהשמאל, ליתר דיוק ממרצ. הכעס התעורר עוד בטרם נקרא המאמר לגופו עקב השער הפרובוקטיבי של המגזין שנחזה כמבזה את הציבור ההומולסבי כולו ואת הנטיות המיניות המזוהות אתו.
נדמה לי שאני אחד האנשים הבודדים שיש לו היכרות קרובה עם שני הצדדים, וככל שאיש אינו לגמרי אובייקטיבי, אשתדל להציע את נקודת המבט שלי במחלוקת.
לאחר הפיגוע והרצח המזעזע ב"בר נוער" בתל אביב שהופעל בידי אגודת הלהט"ב, הצעתי להם את מערכת הטלפוניה המתקדמת מבוססת הרשת שבאותה עת שיווקתי והטמעתי לאירגונים ועסקים. המערכת שירתה את האגודה, ארגון של הורים ללהטבי"ם הקרוי תהילה והכי חשוב ל"יש עם מי לדבר", קו מצוקה שסיפק מענה טלפוני חיוני על-ידי מתנדבים. סיפקתי הן את החומרה והן את התחזוקה השוטפת וגם של הרשת הפנימית במחירי עלות וגם פחות בכסף ובשווה כסף. מדובר בהרבה אלפי שקלים לאורך 8 שנים.
כשנכנסתי לעבודה איתם ידעתי שמדובר באנשי שמאל/מרצ. גם הם ידעו על זיקתי הפוליטית לליכוד שמעולם לא הסתרתי. ככל שהיו אנשי שמאל, הם השתדלו לשמור על הצד הפוליטי בפרופיל נמוך למען האינטרס של הציבור הלהטב"י. כשראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע לביקור במקום הרצח, לראשונה ביקור של ראש ממשלה, הוא התקבל שם בכל הכבוד הראוי.
במהלך הזמן, התבררו לי כשלים שונים בהפעלת ה"בר נוער" וככל שעקבתי אחרי פרסומים בפורומים של בני הנוער שהיו פעילים שם, התרשמתי שיתכן שעקב הפעלה לא מקצועית, לא מן הנמנע שהיו שם תופעות של ניצול מיני, שיכרות של קטינים וכיו"ב. אחת הבעיות שבלטו לעיני, כמי שבעברו עסק בהדרכת נוער במסגרת תנועת בית"ר, הייתה מנעד הגילים הגדול בפעילות המשותפת שנע בין 14-13 ועד לבני 21. בגילאים האלה גם פער של 3 שנים הוא פער גדול ובתנועות נוער מקפידים שקבוצות נוער יהיו בפער של שנתיים לכל היותר. פעילות בגוף המבוסס על זיקה מינית עם מנעד גילים כזה גדול היא מקור לצרות.
חמורו של משיח
השבר הראשון נוצר כאשר ייסד השר לשעבר ח"כ אמיר אוחנה את "גאווה בליכוד" ובהמשך, גם נבחר לכנסת בפריימריז בליכוד כנציג מחוז תל אביב. במקום למחוא כפיים על כך שהתמיכה הגלויה בפעילים להט"בים הגיעה גם לימין, הוא והקבוצה שהקים, התקבלו בחמיצות, בעוינות ובהשמצות על-ידי פעילי האגודה, אנשי מרצ, שראו עד אז בנושא הלהט"בי נושא הדגל של מרצ.
עדיין המשכתי לשרת את האגודה בעיקר עקב פעילותו הברוכה ומצילת החיים של קו המצוקה הטלפוני, שבניגוד ל"בר נוער" נוהל במקצועיות חסרת פשרות על-ידי ד"ר גיל פישהוף. סיימתי את התקשרותי איתם כאשר התברר לי שיו"ר האגודה דאז, חן אריאלי, החליטה להתמודד יחד עם אסף זמיר נגד ראש העירייה המכהן רון חולדאי. היא לא התפטרה אלא "יצאה לחופשה". אין לי הרבה מילים טובות על רון חולדאי אבל אין אדם אחד בארץ (עם כל הכבוד לשולמית אלוני ויעל דיין) שעשה כל כך הרבה למען הציבור הלהט"בי. חשבתי שזו כפיות טובה וגם טיפשות פוליטית, והגברת אריאלי לא עשתה זאת כאדם פרטי אלא כיו"ר האגודה "בחופשה".
ונעבור לצד השני. הייתי מראשוני פורום "קפה שפירא" אותו ייסדה גלי בת חורין שהיא הרוח החיה שם עד עצם היום הזה. מדובר באשה חילונית בעלת ערכים ליברליים ולאומיים מן המעלה הראשונה. לא תמיד אני מסכים איתה בנושאים שונים. לטעמי הפורום מתחבר יותר מדי לצדדים ה"אמוניים" שאף כי הם שותפים חשובים מאוד צריך לזכור שלציבור הימני החילוני יש ערכים שלעיתים סותרים את התפיסות הדתיות. אני בהחלט מסכים שחלק גדול מהפעילים בארגונים הלהט"בים הם קודם כל שמאל ורק אחר כך מייצגים את האינטרס הלהט"בי, לעיתים תוך פגיעה בו.
עם זאת, מי שמכיר אותי יודע שיש לי ביקורת חריפה על הרבנים והעסקנים החרדים וגם על חלק מעסקני ורבני הציונות הדתית. אני לא אלך לפרסם אותה בעיתון בעל ניחוח אנטישמי שאיני רוצה להזכיר את שמו. להציע את המאמר ההוא שכתבה גלי בת חורין למגזין של גוף בעל ערכים דתיים, שנוטה יותר לכיוון של מפלגת "נעם" הידועה בעמדותיה הנחרצות נגד הלהט"בים, הייתה הרמה להנחתה והם ניצלו זאת. במקרה הזה לצערי גלי הייתה עבורם "חמורו של משיח" ופלטפורמה עליה רכבו כדי לזרוק בוץ על ציבור שלם וחבל.
