ביום שלישי, 14 ביוני, 2022, בשש אחה"צ בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל בהר הרצל הנשיא יצחק הרצוג זוכר את 654 הנופלים במלחמת לבנון הראשונה. 40 שנה חלפו מאז אותה מלחמה, שהשאירה כמה צלקות בגופנו. ראשית השתלטות חיזבאללה על לבנון והרס מוחלט של המדינה. שנית המלטות הנוצרים והתמעטותם מרוב למיעוט בארצם. שלישית הגליה-עצמית של מפקדי ולוחמי צבא דרום לבנון למדינת ישראל, בה הם חיים עד היום בארץ-לא-להם, כמו הפרסים בטהרנג׳לס. רביעית יציאה באישון לילה בחסות החשיכה של צבא ההגנה לישראל, מורשתו של אהוד ברק למדינת ישראל (הנשיא ביידן למד וחיקה את ברק ביציאה החפוזה והבלתי אחראית מאפגניסטן ב-2022). חמישית הגלית מפקדות אש"ף לטוניס, דבר שזרז את הפיכת ארגון הטרור לאומה-שבדרך. נעבור שנים רבות קדימה - מאות אלפי טילים מאיימים על מדינת ישראל מלבנון. חת הגבול חיזבאללה חפר מנהרות שלא היו מביישות את קוריאה הצפונית או כל אדריכל שמחשיב עצמו בעולם (דוגמת הסינים שבונים פרויקטים ענקיים בכל רחבי העולם). מנהרות בעומק של 22 קומות, עם תאורה וחמצן ופינות מנוחה והתארגנות מחדש. כל הבנייה (החפירה) המפוארת הזו נעשו תחת אפה ממש של מדינת ישראל שטענה שתושביה סובלים מהפרעות נפשיות ושבלתי ניתן לחפור בשל תוואי השטח והמרקם הגאולוגי בו. את רשתות התקשורת של חיזבאללה לא הצלחנו לפצח, והם המשיכו לשדר ולצחוק עלינו. יתרה מכך - לא רק שלא הפרענו למהלך הפיקוד מתחת לפני הקרקע שלהם, הם ביצעו פעולות מאוד מרשימות בעוד האויב (אנחנו) פזיז, זחיח, לא ממוקד ויהיר לחלוטין. יחידות חיילים שהגיעו לנקודות ריכוז זוהו על-ידי הטלפונים שלהם ורק בנס לא נפגעו. ספינת ח"י נפגעה למרות אזהרה שניתנה בזמן אמת (לא ראינו לנכון להשתמש באמצעי הגנה שהיו מצויים על הספינה). תהליך ההתעצמות וההתחמשות נמשכים עד עצם היום הזה. ביד חיזבאללה כל כך הרבה טילים בעלי טווח המכסה את כלל מדינת ישראל ורמת דיוק גבוהה עד מאד, שאף מערכת או שילוב מערכות שינסו למנוע אלפי טילים משוגרים מדי יום ביומו לא יוכל למנוע את חדירתם. אכן, קיימת הרתעה, אך זו זמנית ביותר. אצל המוסלמים, מימיו של מוחמד הנביא, ניתן להגיע לידי "שביתת נשק" זמנית בכדי להתארגן מחדש, להתעצם, ואז לצאת ולפגוע באויב בכדי להשמידו אחת ולתמיד. מלחמת לבנון הראשונה אינה חרוטה בזכרוננו הקולקטיבי כמו מלחמת יום הכיפורים שקדמה לה בתשע שנים. את מלחמת יום הכיפורים כמעט לא שרדנו. מלחמת לבנון נמשכה ונמשכה וגרמה לנו לטראומה מתמשכת של המצאות בלבנון עד הנסיגה לפני 22 שנים. ארבעה עשורים בדיוק. הרשו לי לספר על תחילתה של המלחמה מנקודת מבטו של מפקד אחד, אבי, ששרת בחיל הקשר בלוחמה אלקטרונית.

שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה)

תמלול יוסי בוסל, רס"ן, מ"פ ל"א

בתחילת שנות השמונים קיבלתי הצעה לעבור ללוס אנג׳לס עם משפחתי, לנהל שם את סניף הידידים האמריקנים של אוניברסיטת תל אביב בחוף המערבי של ארה"ב. כיוון שידעתי שאני יוצא לחו"ל, ביקשתי את מפקד ל"א (לוחמה אלקטרונית בחיל הקשר), אהוד בן-דור אותו מאוד הערכתי, למלא את חובת המילואים קודם צאתי. בן-דור הסכים והחליט לשלוח אותי לבסיס "מישר" של יחידת המודיעין 8200, האחראית על רשתות אויב. היו ידיעות שגזרת לבנון מתחממת, ופיקוד צפון דרש סיוע ל"א. מספר בן-דור: "בוסל כקצין קישור היה אחראי להעברת נתוני הרשתות (תדר, אות קריאה, וכו׳) לצורך חסימה על-ידי כוחות הל"א. יחד עם בוסל היה צוות של גדוד סדיר בתוך בסיס 8200". "לפני שפרצה המלחמה, הגדוד הסדיר היה פרוס עם חוסמי תגמ"ג במיקומים קבועים במצפה רמתא ובהר דב. המטרה שלנו הייתה לחסום את רשתות המחבלים שעבדו בתחום תדרים ספציפי. תורת הלחימה התבססה על ההנחה שלקצין הקישור יהיו נתוני מטרות לחסימה תוך פרק זמן סביר וקצר יחסית מתחילת הלחימה. תמונה ברורה מאד". מספר בוסל: "ביום שישי ה-4 ביוני, 1982, נקראתי למפקד 8200 שאמר לי, ׳מה שאני הולך להגיד לך, אסור לך בפקודה להעביר לאף אחד, אפילו לא למפקד הל"א. אתה היחידי מהצוות שלך שיודע מזה. חיל האויר עומד לתקוף את סוללות הטילים. אעדכן אותך מתי להתחיל את הל"א יחד עם חיל האויר". ממשיך בוסל, "ביום ראשון, ה-6 ביוני אחה"צ, נאמר לי שעוד מעט אקבל פקודה להפעיל את הל"א. כאב לי מאוד שלא יכולתי להכין את אהוד למה שהולך להתרחש. טלפנתי אליו, והוא אמר לי שהוא מתכוון לצאת הביתה מוקדם יותר. ביקשתי ממנו שיחכה קצת, כי אני חייב לספר לו משהו, אבל לא היה לי זמן באותו רגע. אהוד ענה שהוא חייב לסוע הביתה, אם הוא לא רוצה שאשתו תזרוק אותו. עניתי ׳תפיל את האשמה עלי, ויהיה בסדר'". "לצערי אהוד לא חיכה ונסע, וכשהגיע הביתה התברר לו שהוא חייב לחזור מיד ליחידה כי הלחימה החלה. הוא התקשר אלי ושאל ׳למה לא אמרת לי?׳ עניתי, ׳היית צריך לחכות עוד קצת והיית יודע!׳ את האפיזודה הזו שנינו לא שכחנו עד עצם היום הזה". מסיים בוסל: "כך זה היה שהל"א היו הראשונים שסייעו לחיל האויר בשיתוק מערכות ההגנה האוירית של האויב, וזה היה חלקנו בהשמדת סוללות הטק"א (טילי קרקע אויר) של האויב". כך מנקודת ראות של משתתף אחד מני רבים בלבנון הראשונה. למי שמעוניין לקרוא על חיל הקשר והתקשוב, הנכם מוזמנים לחפש "100 שנות קשר - אנשים פועלם ותרומתם" - ספר חדש בשני כרכים שזה עתה יצא לאור ע"י העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, מפקדיו וחייליו. [הספר נגיש ללא תשלום באתר העמותה]