החמור הלבן מדדה בשביל העולה לכנסת ישראל ועליו המצביא התורן הנישא על גבי אדי האהדה לגנרלים. אני מנסה מעת לעת לפענח את חידת הגנרלים הפושטים מדיהם ולובשים בגדי פוליטיקאים, מתרסקים אל קרקע המציאות וממשיכים, רגע אחרי הפרישה מהצבא, לרוץ אל עבר תהומות פוליטיים. מה גורם למצביאים להאמין שהעם ממתין בנשימה עצורה, בדום מתוח, בזרועות פרושים לקבלת המנהיג החדש שיעלה חיוך על פני האזרחים המודאגים, שיעבוד בשביל האזרחים, שיבטיח שישראל לפני הכל, ושיפריח עוד סיסמאות המאבדות מאמינותן רגע לפני שהן עולות לאוויר.
עכשיו תורו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, המאופיין בעיקר בענווה ובצניעות, מחפש בית אידאולוגי וכעת ערכו מאמיר בבורסת השמות בפוליטיקה הישראלית. איזנקוט, כמו שלושה עשר רמטכ"לים בעבר, מבקש להיכנס לפוליטיקה הישראלית ולהשפיע במקום החשוב ביותר. קדמו לו, יצחק רבין, שכיהן כראש ממשלת ישראל, שר הביטחון משה דיין שכיהן כשר הביטחון, שר החוץ, שר החקלאות. צבי צור כיהן כחבר הכנסת. רפאל איתן כיהן כסגן ראש ממשלת ישראל, שר החקלאות. יגאל ידין כיהן כסגן ראש ממשלת ישראל. אמנון ליפקין-שחק כיהן כשר התחבורה, שר התיירות. חיים בר-לב כיהן כשר המשטרה, שר התעשיה והמסחר.
מרדכי גור כיהן כשר הבריאות, שר בלי תיק, משה יעלון כיהן כמשנה לראש הממשלה, שר הביטחון. שאול מופז כיהן כמשנה לראש הממשלה, שר הביטחון. אהוד ברק כיהן בתקופה הקצרה ביותר בתולדות המדינה כראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, שר החוץ. בני גנץ כיהן כראש הממשלה החליפי, שר הביטחון, יושב-ראש הכנסת. גבי אשכנזי כיהן כשר החוץ.
כל אחד מהגנרלים היה בזמנו התקווה, החלום, ההגשמה של המנהיג לו ייחלו, ציפו לבואו, התפללו ונשאו עיניהם לשמיים והיו בטוחים שהנה הנה משיח בא. רובם המכריע של הגנרלים שהיו לפוליטיקאים, זכו לתקשורת מקדמת, מלטפת, מערסלת, מתנחמדת, תקשורת מאתרגת. המציאות הוכיחה שרוב הגנרלים סיימו את הקריירה הפוליטית שלהם כשהשיא היה תפקיד זניח ולא משמעותי.
אידאולוגיה עלומה
בין הגנרלים שהסתערו על הפוליטיקה היו גם מי שהגיעו לעמדות השפעה משמעותיות, כמו תפקיד שר הביטחון. בלטו שניים, יצחק רבין אשר כיהן כראש ממשלה ועשייתו נקטעה על-ידי הרוצח יגאל עמיר והשני, אהוד ברק, שהיה בתפקיד בתקופה הקצרה בה כיהן ראש ממשלה בישראל. מרבית הגנרלים הסתפקו בתפקידים שעיקר מהותם היה הקידומת השר ל... המשנה ל... וכיהנו פרקי זמן קצרים במונחים של הפוליטיקה הישראלית.
הפוליטיקה הישראלית משוועת לאנשים איכותיים, לאנשי מידות, לאנשים אשר עשו דבר משמעותי למען החברה בישראל. גדי איזנקוט נמנה עליהם, על כן יש לשמוח על הצטרפותו ולברך על כך, כמו על הצטרפות אנשי מידות מהחברה האזרחית. רב אלוף במיל', איזנקוט, הוא לא משיח. הוא מי שמבקש להצטרף לעמדת ההנהגה וההובלה של מדינת ישראל. משנתו החברתית, הערכית, האמונית, המדינית, טרם הוצגה במלואה. הבית החדש אליו יצטרף איזנקוט יגרום לו בוודאי להתאמות לאידאולוגיה העלומה שהוא נושא בלבבו.
לכן עד שיתברר להיכן מועדות פניו של איזנקוט, טרם הוחלט האם לגנוז או לחשוף את התחקירים המוכנים עם הגננת של גדי, עם חברתו הראשונה בתיכון ועם מוכר הקרטיבים בשכונת הוריו אשר יחשוף את אהבתו הסודית לקרטיב לימון. אם איזנקוט אינו רוצה לסיים קריירה קצרה בתפקיד שר לא משפיע, הוא חייב להצטרף למפלגה בה ראש המפלגה אינו מקוריאה הצפונית, אינו דיקטטור המצניח אותו על-פי רצונו בלבד, פה אחד.
איזנקוט חייב להצטרף למפלגה דמוקרטית, מפלגה בה הנבחרים נבחרים על-ידי העם ולא על-ידי הדיקטטור הפוליטי. איזנקוט חייב לנהוג במשנה זהירות, מתוך ענווה, צניעות, ללמוד את רזי הפוליטיקה, בעיקר לשמור על האני האמיתי שלו. ברוך הבא רב אלוף במילואים, גדי איזנקוט, עכשיו הכל תלוי בדרך אותה תבחר לחצוב.
