כבר סיפרתי, לפני שנים רבות הלכתי לשוחח עם בנימין נתניהו בהיותו ראש האופוזיציה בסיבוב הראשון. בצאתי ממשרדו במצודת זאב בקומה ה-13 ניגשה אליי עובדת לשכתו וביקשה להסביר לי מדוע הבוס שלה חייב להיות ראש הממשלה. עד אז ביקרתי באין-ספור לשכות של ראשי ממשלה ושרים בכירים, ואיש מעובדיהם ועוזריהם לא דיבר עמי ביוזמתו על התפקיד הבא של מנהיגו. התרשמתי מהתנהלותה העצמאית של הפקידה.
לימים נודע שמה כאיילת שקד. גם נודע כי היא ונפתלי בנט הסתכסכו עם בני משפחת נתניהו וגורשו מלשכתו בבושת פנים. אך בנט ושקד הקפידו במרוצת השנים לא לספר על מה ולמה גורשו מגן העדן למרות שנשאלו על כך ללא הרף. הם שמרו למען ביבי ושרה על זכות השתיקה. ג'נטלמניות.
במרוצת השנים נקטה שקד עמדות שהעלו את חמתי, אבל זכר המפגש הראשון צינן חלק ניכר מביקורתי. גם ידעתי כי כל עובדיה שיבחו את כישוריה לנהל משרד ממשלתי ברמה של שרה. אך ביבי כראש הממשלה הרחיק אותה. פעם אף פסח ולא הושיט לה יד בסוקרו את שרי ממשלתו. מנגד, שקד הוסיפה לשמור על זכות השתיקה, ואפילו התנגדה (למען ביבי שהשפיל אותה) להקים את ועדת החקירה לפרשת הצוללות וספינות המגן.
הלילה נסדקה חומת המגן שמצאתי לה. במקום לומר כי תיאבק על עקרונותיה הימניים ותדבק בהצהרותיה שמקומו של ח"כ ביבי מחוץ לזירה הציבורית הודיעה שקד כי היא מוכנה לשרת תחת נתניהו, ובלבד שהכנסת לא תתפזר. היא חזרה שפלת רוח אל הלשכה ממנה הוקעה. על שכמותה אמר שלמה המלך בספר משלי כי היא בבחינת "כלב השב אל קיאו, כסיל שונה באיוולתו". בלי כבוד עצמי. בלי זקיפות קומה. ללא יושרה. בזחילה פוליטית המזכירה את עדותו של ניר חפץ במשפט הדיבה המתנהל בין נתניהו לבין אהוד אולמרט.
אפשר לחזור ללשון השירה של שלמה המלך: "כלב השב אל קיאו". ניתן גם להנביט אזכור יותר מודרני. איילת שקד הפכה לעידית סילמן ב'. באחת היא בבחינת שקד מר.
