ברוך שפטרנו מכמה עשרות ח"כים שלא יחזרו למשכן ב-1 בנובמבר. אבדה להם הכורסא החמימה והמשכורת הנדיבה על חשבון משלם המיסים. ברוך שפטרנו (כך אני מקווה, אך ייתכן שאתבדה) מניר אורבך, מאזן גנאים, רינאווי זועבי, עידית סילמן, עמיחי שיקלי, אמן. החל מרגע זה התהפך הגלגל. ח"כ בנימין נתניהו וסוחרי הפוליטיקה שלו שוב אינם צריכים את עריקי ימינה ומרצ ורע"ם. עתה האורבכים והסילמנים תלויים בו. עולם אחר. ברוך גם נפתלי בנט שעשה גדולות ונצורות אף ששגה ב"פינאלה" בהודיעו על פרישתו מהחיים הפוליטיים. אריאל שרון הבין טוב ממנו, שברגעי שפל יש להיתלות בגלגל. לא ליפול. לא לעמוד מן הצד. וכן ברוכים הבאים, קודם כל יאיר לפיד. אני מתרגל בהתרגשות אוהדת, נזכר באביו יוסף (טומי) לפיד. מה היה אומר הלילה בשבתו לצדי ב"פוליטיקה" על המינוי החדש? לא יודע. אבל דמעת אושר הייתה ניגרת מעינו. הנה התרגולת: "ראש הממשלה יאיר לפיד", פעם ועוד פעם. ואולי יבואו מעולים, מי מן הגוורדיה הוותיקה שעוד כוחה במתניה (אהוד ברק? משה יעלון? דן מרידור?) ומי מן הגוורדיה החדשה הראויים לברכות כגון גדי איזנקוט, ואילו היה בידי הייתי פועל להציב במקום בולט במרכז הבימה את רוני אלשיך והמדענית מ"הדגלים השחורים" ד"ר שקמה שוורצמן ויושב-ראש התנועה לאיכות השלטון ד"ר אליעד שרגא. כולם יבואו על הברכה גם אם לא יבואו להתמודד. עוד ידובר רבות במערכת הבחירות הנפתחת למשך 124 ימים. היא תהיה קשה מנשוא, כפי שהאנגלו-סקסים מכנים אותה An uphill battle. אך דקה אחת קודם - איזכור חשוב רווי בסיפוק: לראשונה מזה 12 שנים ייקרא העם לקלפי כאשר בנימין נתניהו אינו שולט במדינה כראש הממשלה; והמשטרה שהופעלה נגד מפגינים לגיטימיים אינה בפיקוחו של אמיר אוחנה (רק בימים אלה הורשע קצין המשטרה ניסו גואטה, שהיכה בעוצמה לא מידתית מפגין מן השורה, ותמונה מחרידה זו לא תחזור); ומשרד המשפטים אינו שוב אצל אמיר אוחנה אלא בידיו האמונות וההגונות של גדעון סער; והאוצר אצל אביגדור ליברמן שאינו פופוליסט בניגוד לישראל כ"ץ שמילא את פקודותיו של ח"כ ביבי ומנע אישור תקציב. ראוי עם ישראל שבכירי המשטר הקודם לא יחזרו לכנסת. ואם נגזר שישובו כי אז שוב אצל ספסלי האופוזיציה, ולמענם, ולמעננו, בלי ח"כ ביבי.