ראש הממשלה יאיר לפיד הזמין את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו לקבל תדרוך ביטחוני בהתאם לחוק המחייב אותו לעשות כן. החוק נועד לאבטח את האופוזיציה מפני שרירות הלב של השלטון שמא ישמור את קלפי המיקוח הביטחוני לעצמו בלבד ויחזיק אותה באפלה המדינית. אך אצל ח"כ ביבי התוהו-ובוהו משנה סדרי עולם. לפיד מזמינו כחוק, ונתניהו מסרב להיפגש.
כל פסיכולוג מתחיל יידע לומר כי ביבי חומק מפני שאישיותו סובלת מן המעמד בו הוא יושב בלשכת ראש הממשלה מצידו השני של השולחן. אפשר שזה ביטוי לילדותיות? לחוסר בגרות נפשית? אך ההסבר הזה ככל שהוא, כנראה, נכון אינו מספיק. ביבי גם רוצה לשדר כי ראשות הממשלה בידי לפיד (וקודם החזיק בה נפתלי בנט) אינה לגיטימית. ראש אופוזיציה הראוי לתואר הרם אינו יכול לדחות ברצינות הזמנה אל ראש הממשלה גם אילו היה רק כאחד האדם.
יתרה מזאת, כל אזרחית ואזרח זכאים לדעת שראש האופוזיציה מצויד בכל המידע הביטחוני והמדיני הנחוץ לו בוויכוחו עם ראש הממשלה. מה נשתנה ביבי שאינו מכיר בלפיד כראש הממשלה מהנשיא בדימוס דונלד טראמפ שתבע מסגנו מייק פנס לא לאשר את תוצאות הבחירות לנשיאות? כמעט ולא כלום. הן טראמפ שם והן ביבי כאן זורעים אי-אמון במערכת הדמוקרטית.
מבחינה מהותית - אומנם לא פלילית - סירובו של ביבי להיפגש עם לפיד הוא הפרת אמונים כלפי כל ציבור הבוחרים בישראל. זו לא רק עמדה עזת פנים. היא גם נחשלת.
