מבטיח

פעם הם סימלו את הישראלי - היהודי החדש, הצבר, שגדל בארצנו, והוא מתוק וקוצני - למרות שאינם צמח מקומי. כיום אינם סמל יותר, אלא פרי טעים, שמי שיודעים לטפל בו בזהירות הדרושה, צפויה להם הנאה גדולה ללא קוצים. לפי מצב הפרי, המבשיל בשדירת הקקטוסים בכניסה לגן הלאומי תל חצור, עוד מעט יוכלו ליהנות מהם.

מלקקים

משלחת דחופה יצאה מפיונג-יאנג, בירת צפון-קוריאה, לירושלים, כדי לבדוק היאך הצליח ניצן הורוביץ, שר הבריאות, להכותם במרוץ מי ילקק יותר לשליט. למרות שיותר מחמשת אלפים מתו מקורונה בשנה האומללה לכהונת נפתלי בנט כראש ממשלת הזדון, המרמה והכחש, דאג הורוביץ להעניק לו בטקס חגיגי את מגן מערכת הבריאות - לתפארת מדינת ישראל, רק לפי השמאל המטורלל. או, שמא אני טועה, והמגן ניתן לבנט במסגרת תוכנית-אב להנדס את תודעת הציבור, כדי שיאמין, שהאסון הנו הצלחה כבירה של ממשלתו, בנוסח השיחדש של 1984 הקלאסי לג'ורג' אורוול.

מסיתה

במועצה המקומית דיר חנא שבגליל התחתון החליטו לקרוא רחוב על שמה של שירין אבו עאקלה, כתבת אלג'זירה, שנהרגה במהלך חילופי אש בג'נין בחודש מאי. עו"ד קאסם סלאם, ראש מועצת דיר חנא, הסביר את ההחלטה: "החלטנו לקרוא על שמה את הרחוב כי היא קודם כל עיתונאית, מאלה שבאמת יש להם תקופה ארוכה של עבודה, והיא הובילה את העיתונאות למצב שצריך לדבר את האמת, להביא את פני הדברים כפי שהם בזמן אמת. שמעת פעם שהיא הסיתה? שמעת פעם שהיא שיקרה במשהו? היא לא הייתה מסיתה אף פעם. כל העולם הכיר את שירין ואיך היא הנהיגה". כמובן, את ההסתה הפרועה בשידוריה קשה היה לראות מדיר חנא. שם מעדיפים לראות את שירותה המסור בעידוד טרור נגד יהודים ונגד ישראל. מעניין מה תהיה תגובת משרד הפנים על כך.

באיחור רב

כחמישים שנה אחרי, העניק הנשיא ג'ו ביידן את מדליית הכבוד - העיטור הצבאי הבכיר בארצות-הברית - לקצין ולשלושה לוחמים בצבא האמריקני במלחמת ויטנאם. זאת, במסגרת מאמץ אמריקני מתמשך לתקן עוולות, שנעשו משך עשרות שנים ללוחמים, שלא עוטרו כיאות על גבורתם. המעוטרים - מיג'ור ג'ון דאפי, דווייט בירדוול, ודניס פוג'י - נכחו בטקס בחדר המזרחי בבית הלבן, יחד עם משפחתו של אדוארד קאנשירו, שנהרג בקרב בוויטנאם. אצלנו, באישור בג"ץ, ממשיך צבאנו להתעלם מגבורת חייליו ממלחמת הקוממיות ועד הנה, בשם עיקרון אידיוטי, שקבע מוטה גור כרמטכ"ל. ארגון חזק והוגן יודע להכיר בטעויותיו, ולתקנן. בעיקר, כשמדובר בהוקרה לא-כספית לגיבורים. לעומת זאת, מלאה רשימת המעוטרים בצבאנו בעשרות רבות מאוד של צל"שי להד"ם.

טיוח

רב-כלאי ראני באשא, שהיה קצין מודיעין בכלא מגידו וסרסר בחיילות סוהרות, כדי לספק מחבל כלוא, הודח משירות בתי-הסוהר, בהוראת השר לביטחון הפנים, שנים אחרי שהחיילות התלוננו על המעשה. אחרים, שסרסרו בחיילות, או השלימו עם המעשה, ולא דיווחו עליו - הממונים עליו וכפיפיו - לא נענשו; וכנראה, לא ייענשו. "אם תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבחינת הטיפול בפרשת 'סרסור הסוהרות', היא לא תתקשה: זלזול פרקליטות המדינה בתיק בלט לאורך כל הדרך, והטיוח זועק לשמיים", כתב לירן לוי, שחשף את הפרשה (קישור: המערכת שדואגת רק לעצמה (msn.com)). ועל כך אמר כבר דוד בן-גוריון את משפטו הידוע, "תדע כל אם עברייה...".

עריפת ראשים

"לא ניתן מקום לפופולריות של עריפת ראשים. חברה שלא תגבה את חייליה ומפקדיה גם כשטעו - תגלה שאין מי שיילחם עבורה". כך אמר רא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל, בטקס סיום קורס קצינים בבית-הספר לקצינים. כוכבי הוסיף: "חובתנו המקצועית והערכית להיות ביקורתיים, לתחקר באופן נוקב ולתבוע אחריות לרבות ענישת מפקדים, שביצעו טעות חמורה או תקלה. מהצד השני, חובתנו לראות בעונש דבר סופי, שאחריו ניתן וצריך להמשיך לפקד ולשרת בצבא. לא אחת קידמנו לתפקידים משמעותיים קצינים, שקודם לכן נענשו, וקידומם עוכב. הם סיימו את תקופת העונש שהוטל עליהם, ובזכות כישרונם והישגיהם המרשימים הם קודמו". לדבריו, הצבא צריך קצינים מצטיינים, וגם מצטיינים יכולים לטעות. "חברה מאוזנת, ארגון שקול וצבא מקצועי והוגן יודעים, שע̤ת להעניש ועת להבליג, עת לעכב ועת לקדם, עת להעניש ועת לסיים את העונש. הגיבוי, שאנו מעניקים לקציני צה"ל, מבטא בראש ובראשונה גיבוי לשיטת הפיקוד והמנהיגות בצה"ל. לא נשנה אותה, נחזק אותה". כוכבי צודק, אך זו אינה דרכו של צבאנו. חיילים טובים ומפקדים, ששגו, מצאו את עצמם זרוקים לאורך הדרך, כדי לרצות פוליטיקאים ואת התקשורת.