הגם שאין ט"ו באב מוזכר בתורה, אנחנו חוגגים את חג ט"ו באב בשמחה רבה ובטקסים מאוד מרשימים בתוכנם. האזכור של יום ט"ו באב - יום המציין את האהבה הכנה, האהבה היפה והטהורה על שלל ביטוייה הרוחניים והפיזיים - מתבטא בהערכה רבה מאוד בספרות ההלכה. במשנה ח' פרק ד' אנחנו פוגשים ביטוי יפה ומרענן של חוויה מרגשת, שפקדה את הישוב היהודי בארץ ישראל והדגש הוא על ירושלים - "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב...".
ב-ט"ו בחודש אב על-פי התיאורים במסכת "תענית" נהגו בנות ירושלים, שלא היו נשואות, לצאת כשהן לבושות בשמלות לבנות לכרמים ולמרחבי הטבע, החובקים את העיר, בריקודים ובשירים כדי למצוא שידוך ובניית חיי משפחה. אווירת הריקוד והשירה תפסה את כלל הציבור - ילדים וילדות, נשים וגברים, צעירים וזקנים כולם יצאו בלבן למעגלי הריקודים.
ט"ו באב הוא היום של הלבוש הלבן - הלבן נותן ביטוי לטוהר, לאהבה זכה ויפה וביטוי מרשים לפיוס ולנחמה. הלבן הוא ביטוי של סלידה והסתייגות מהשנאה ומכל ביטוי מכוער. זה היום שכל בני ישראל יצאו מבתיהם לרחובות ובמיוחד לחיק הטבע, כשהם לובשים בגדים לבנים, כי זה לא רק יום האהבה, זה גם יום הפיוס והנחמה, זה יום ההשלכה לאשפתות את המלל העוין ואת כל ביטויי השנאה והאיבה.
מי ייתן ואפיוני היום הזה, כמו שקיבלו ביטוי יפה במקורות הקדומים של עם ישראל, יקרמו עור וגידים בחיינו, ונזכה לאווירה של פיוס ורגיעה בדיון הציבורי בחייו הנוכחיים של עם ישראל בארצו. מי ייתן ומאוויי השיח והשיג בתוכנו כיום במדינת ישראל יהיו ספוגים במאוויי הרוח של יום ט"ו באב - יום של דיון, יום של שיח, שפיוס ואהבה מוטבעים בו. אני מאחל לעמי, שבמערכת הבחירות הניצבת בפתחנו נאמץ את רוח ט"ו באב, שאין איש מגדף את זולתו בדיון על עיצוב דמותה של מדינת ישראל, הגם שחילוקי הדעות הם מעמיקים, שחילוקי הדעות ילובנו תוך מתן כבוד הדדי.
בשלל מקורות בספרות הקבלה המוסר והחסידות מודגש, שיום ט"ו באב הוא יום המוקדש אך ורק לתחילה של ימי הדין. לכן החסידים מתחילים ביום הזה - יום ט"ו באב - להקדיש את כל הווייתם ומרצם לחשבון נפש. כך שיש כאלו בעם ישראל החסידים, שבחרו ב-ט"ו באב להתייסר ביום הזה בחשבון נפש, המתבטא בלימוד מוגבר של התורה ושל ספרות הקודש, אך יש שבחרו לתת ליום הזה ביטוי של שמחה, המתבטא בצהלה ובשמחת הריקוד והשירה. המשותף לכולם - הלבוש הלבן.
ספרות הקבלה בגישתה ליום ט"ו באב כיום של חשבון נפש ולימוד תורה מתמקדת יותר בסיפא של המשפט הלקוח ממשנה ח' בפרק ד', בו צוינו יום האהבה ב-ט"ו בחודש אב ויום הצום יום הכיפורים ב-י' בחודש תשרי כימים, ש"לא היו ימים טובים לישראל" כמו יום ט"ו באב ויום הכיפורים.
רבי שמעון בן גמליאל, באומרו "לא היו ימים טובים לישראל" כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, שם את הדגש על שמירת נדבכי הקיום של המשפחה היהודית וחתירתו ללא לאות להשתתת סולידאריות חברתית וכינון מציאות חיים שוויוניים בעם ישראל: "בימי החג כל ישראל שואלין זה מזה" כדי שלא לבייש את מי שאין לו. חובה לחתור, שכולם יהיו לבושים בלבן הטהור והזך, בלבן היפה והיקר מאד. גם מי שידו אינה משגת חובה לדאוג שיהיה לו בגד לבן. רוחו של הנביא עמוס בפרק ב' בפסוק ה', המבטא את זעמו: "....עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" פועם בעוצמה רבה במשאלה לדפוסי חיים שוויוניים במשנתו של רבי גמליאל, כשהוא מתייחס לחגיגות יום ט"ו באב.
המשך הדיון על יום ט' באב בכתבה הבאה.
