מבצע "עלות השחר" הוכן ונוהל היטב וכפתרון זמני לבעיית חופש הפעולה וביטחון המעש של "הג'יהאד האיסלאמי" נראה שהשיג את מטרתו העיקרית לפחות בטווח הקצר. אנו יודעים מניסיון העבר שמכות צבאיות מוצלחות גם כשהן כואבות לשעתן הן לא יותר מפתרון זמני. סבבי הלחימה החוזרים ונשנים הם אחד הביטויים המובהקים לניהול מלחמת התשה בשלבים של ארגון תת-מדינתי במדינה שלפחות מבחינה צבאית חזקה ממנו עשרות מונים. כאשר ארגון כזה מוצא לו תומך מדינתי או מעצמתי, הופך הוא בידם לכלי נשק יעיל להפעלת לחץ על יריבים גדולים ובינוניים שנוח להיאבק בהם באמצעות "שליחים" מבלי להיחשף למענים ישירים וכואבים או לשחיקה הדדית.
ישראל הסתגלה במשך עשרות שנים להתנהל בין קווי התיחום שקצב לה "העולם"; מבחינה זו העולם ה"נאור" והבלתי-נאור נוהג באותו אופן. באמצעות גיוס כוחות "אידאולוגיים" או אינטרסנטיים מבית, מנע מישראל לשנות את גישתה הבסיסית כך שמבצע "הנץ החמה" נותר מהלך בשרשרת הבלתי נגמרת של מהלכי שחיקה חסרי-תכלית. מלחמת התשה מסתיימת כמלחמה קונבנציונלית כאשר אחד הצדדים מגיע למסקנה שאין הוא מתקרב למטרתו והמשך הלחימה מזיק יותר משהוא מועיל. מי שחיים מניהול מלחמות התשה בזכות הסיוע מהאפוטרופסים שלהם אינם רואים בה מלחמה אלא "תעסוקה מועילה" או הכרחית. במקרים אלה ההנהגות והשכבות העליונות תומכים בלחימה משיקוליי וקרה והישרדות פוליטית ושאר הציבור נסחף אחריהם. מצב זה הופך לנקודת תורפה אצל הארגון המוביל את הלחימה אם הצד האחר יודע לחשוף את "הבלוף" לציבור הרחב והסובל ממנה בדרך כלל. מלחמת התשה טרוריסטית היא תמיד מפלטו של החלש שאינו מסוגל ליותר ואינו יכול להשפיע די הצורך אם אינו עושה שימשו בטרור - כלומר בפגיעה באזרחים חפים מפשע.
העובדה שישראל מתפתה לניהול מלחמות התשה לאורך גבולותיה מול אירגוני טרור פלשתינים כבר עשרות שנים, היא שגיאה אסטרטגית שהופכת חמורה ככל שאנו גוררים רגליים בהחלטה להיפרד ממנה. התמיכה מבית במדיניות זו היא על גבול הבגידה במולדת, משום שלהערכתי תפקידה לשמר "עד להזמנות הפוליטית הבאה" את האפשרות לחזור לתוכנית החלוקה הידועה לשמצה "כתוכנית אוסלו".
1
מלחמות ההתשה הללו מחליפות תומכי-על עם השינויים הגלובליים העוברים על האזור כאשר מקורות כוח הלחימה הזול הם הפליטים הפלשתינים של מלחמות 48' ו-67' או צאצאיהם עד דור רביעי או חמישי (שכבר מזמן אינם פליטים) וחוגים איסלאמיים קיצוניים שכשלון ה"אביב הערבי" מחייב אותם למצוא לעצמם מטרה חלופית "שתפרנס אותם". יציאת ארה"ב מהאזור מציעה ותציע להם עוד יותר בעתיד את ישראל כתחליף. אם תתבססנה כאן מעצמות אחרות דוגמת רוסיה או סין, תהיינה הן האויב הגדול וישראל האויב הקטן כבשני העשורים האחרונים.
2 מלחמת ההתשה מאפשרת ליריבי ישראל לנהל נגדה מלחמות "דה-לוקס" בה הסיכון שהם נוטלים על עצמם קטן יחסית ואילו ישראל חיה מאירוע לאירוע מצב שהוא שיבוש חיים משמעותי של ציבורים רחבים במדינה. נזקיה של מלחמת התשה הם חומריים והרבה יותר מכך - מורליים ופסיכולוגיים ולמעשה אין סיבה הגיונית או הצדקה לנהל את הביטחון השוטף באופן שעושה זאת ישראל.
ברור ש"הג'יהאד" ספג מכה צבאית ונזק חומרי ואנושי ממשי, אולם את הנזק האנושי הם יודעים להכיל טוב מאיתנו על שום התרבות המנחה אותם. על הנזק החומרי מפצים הגורמים החיצוניים המפעילים את אירגוני הטרור "כמערכות שיגור חימוש מונחות מרחוק" שגמישותן גדולה בהרבה מזו של המערכות האוטונומיות שאנו מפתחים ומבוהלים מצל-עצמנו בהפעילנו אותן על ההעזה. גם במבצע הנוכחי לא למד ה"ג'יהאד" דבר ברמה האסטרטגית. הפיקוד העליון הצבאי אומנם מתחלף אך "הפיקוד המדיני" נשאר על-כנו והמקורות הכספים, המידע, הידע ובסיסי תשתיות האמל"ח - היו, הווים, ויהיו ואף יתחזקו לאחר זמן מה, אם נמשיך לטפל בהם באותה דרך. שיטת העבודה של ישראל איננה טובה מפני שהיא מנסה לטייב ולמצות באופן מירבי את המערכות הקיימות במקום "להפוך את השולחן" ולנהל משחק אחר...
לטעמי, במיוחד לאחר מה שאנו רואים באוקראינה, טאיוואן ומרכז אסיה (אפגניסטן בעיקר) מתייחסת ישראל ברצינות רבה מדי לזירה הבינלאומית הפורמלית: בתחום ההיענות למה שמכונה "החוק הבינלאומי" - מראית עין של כללים שנכתבו כמעט אך ורק בכדי להגביל את פעולותיהן של ישראל ומדינות קטנות ובינוניות. מעצמות אינן שועות להם, אירגוני הטרור מנצלים אותם לתועלתם והרוב מחליטים בעצמם מה מתאים להם ומה לא. הגיע הזמן לשנות גם את הגישה שלנו ובראש וראשונה כחלק מהשינוי לפרוש מבית הדין הבינלאומי בהאג, או להשעות את חברותנו בו. המבחן האולטימטיבי של ישראל ריבונית חייב להיות הגנה אופטימלית על חיי אזרחיה.
הכלל החדש בהפעלת מערכות אוטונומיות חייב להיות: ציות על בסיס של הדדיות! ישראל תכבד את החוקים והתקנות רק כלפי מי שיקפיד לעשות כך כלפיה. אפשר כמובן שעמדה כזו תזכה לביקורת של כל "המופתעים" על ההעזה, אבל מי שמתיימרת להיות מעצמה אזורית, חייבת לנהוג ככזו.
3 הואיל ואירגוני טרור מטבעם אינם מצייתים לחוק הבינלאומי ולחוקי המוסר "המערביים" - תראה ישראל עצמה חופשית לפעול מולם לפי האינטרסים הלאומיים שלה וחוקי המוסר שלה. זו הרחבה משמעותית של חופש הפעולה וניחוּת משמעותי של חופש ההאשמה. את הכללים החדשים יש לדברר מול כל האוכלוסיות האזרחיות המכילות-שומרות-מטפחות-מגינות על גורמי טרור, מנהיגיהם ואמצעי הלחימה שלהם. לא עוד חסינות משום מין או סוג.
במקרים אחרים בעלי אופי דומה למבצע הנוכחי, תוביל גישה זו לתהליך חדש ואפקטיבי הרבה יותר של הלחימה בתשתיות הטרור המאוחסנות במרכזי אוכלוסין אזרחיים וחוסות בצילם. לקראת פעילות חיסול של גורמי טרור ואמצעיהם, על ישראל להגדיר ולהכריז על אזורים הכוללים מחסות לטרור על כל שלוחותיו וצורותיו - אזור מלחמה פוטנציאלי מאוים. עליה להודיע פומבית שכל מי שימצא בו אחרי ההכרזה (לרבות אזרחים לא לוחמים ואורחים מכל סוג ומין) חייב לפנותו תוך פרק זמן קצוב וכי לאחריו יותקף האזור צבאית. עד להודעה חדשה מטעם ישראל כל מי שיימצא באזור אחרי המועד הנקוב בהודעה הראשונה ייחשב גורם עויין.
גישה זו תאפשר טיפול שורש בכל תשתיות הטרור מכל סוג באזור הנקוב כאזור מלחמה. תקיפה תעשה ע"י חמ"מים מותאמים ליעד ולהישג הנדרש בעיקר בדרך האויר אבל לא רק. כל ההתראות הדרושות תינתנה מראש לתקופה מוגדרת ללא צורך בתרגילי "הקש בגג", טלפונים מרמזים ודומיהם.
מלחמות התשה "דה לוקס" חייבות לבוא אל קיצן. אם נוקטת ישראל יוזמה מעין זו, יהיה הצד השני נתון לאותם כללי משחק סימטריים ולאותם אילוצים ואי-נוחות הנובעים מיוזמות מלחמתיות נגד אזרחים שלווים וכוחות מזויינים גם יחד. לא עוד קפריזות של אירגוני טרור או מפעיליהם מנגד.
הרחקת אזרחים מאזורי לחימה פוטנציאליים אינה מהווה גירוש אלא מכוונת למניעת פגיעות בנפש מבלתי לוחמים, במציאות בה אירגוני טרור מונעים עזיבה כזו במטרה להפוך את האזרחים למגינים חיים מפני תקיפת האויב. אין להשלים עם התחכמויות אלה. בתום תקופת מעשי האיבה, יוכלו האזרחים לפי שיקול דעתם לחזור למקומותיהם ולהשתקם בהם. מטרות צבאיות תשארנה אובייקט מאוויים כל עוד לא תפורקנה.
באותו הקשר נכון להצביע על עוד שתי חולשות שהסתמנו במבצע הנוכחי:
חולשת גמישות התקיפה מהאוויר (אוטונומית או מוכוונת אדם) של מטרות איכות כגון משגרים מרובי קנים או כבדים הממותקנים לירי באזורי מגורים. יעד ההשמדה בתקיפה מהאוויר של מטרות מסוג זה צריך להיות דומה לזה של "כיפת ברזל" - 95%. ניהול המערכה כאשר רוב המטרות מושמדות מהאוויר או מרחוק באש מדויקת יקצר מאוד את הלחימה ויוזיל את עלותה אם יבוצע תקופתית ובאינטנסיביות הדרושה. בדרך זו ניתן להשמיד בהדרגה ושיטתיות את "ערי המנהרות התת קרקעיות" בעזה רבתי תוך זמן לא רב. הציבור האזרחי העזתי יבין את המשמעות ואפשר שיתעורר לקראת אחד מן השניים: החלפת מקום המגורים (שיצור חופש פעולה לצבא) או התנגדות גוברת לפעילות טרור משטחי המגורים שיגביל את אירגוני הטרור - שתי האפשרויות תהווינה שיפור רב ביחס למצב הקיים.
מהכנסה מוגברת של כטב"מים תוקפים משוטטים לאזור הלחימה, מתבקש מודיעין מטרות בזמן אמיתי ושימוש בכלים אוטונומיים וסגירת מעגלי אש אוטומטית - כלומר: מערך התקפה-הגנה משולב שיגיב על תקיפת המגזר האזרחי וניסיונות ליירט תוקפים מאויישים ובלתי מאויישים כאחד - תגובה מערכתית מהירה באמצעות אותה מערכת לחימה. מערכות מורכבות ויקרות תכבדנה מאוד על אירגונים תת-מדינתיים לנהל ביעילות הטרדות צבאיות נגד ישראל. המציאות הישראלית אינה דומה לזו שבמדינות אחרות ואל לנו לסייג עצמנו לקונבנציה ההגנתית שלהם. ניהול תהליכי המניעה - מל"מ (מלחמה לפני המלחמה) מתוך חופש פעולה מירבי, יקטין את כדאיות ויעילות השימוש במערכים הרקטיים שיעדם הוא בראש וראשונה שיבוש החיים האזרחיים. כיפת ברזל כיום ובעתיד מערכי יירוט-תקיפה לייזריים, רק מצדיקים שינוי בגישה היישומית.
