היה צפוי ששר המשפטים יריב לוין יתגדר מיד בפתח מסיבת העיתונאים שלו בכך שמנחם בגין היה הסנדק בטקס ברית המילה שלו. רק שמייסד הליכוד התהפך בקברו במרומי הר הזיתים, ירושלים, להאזין לאן מוליך הרך הנולד דאז את שלטון החוק בישראל, כהגדרתו של גיא פלג בערוץ-12 - מהלך "מאפיוזי".
18 שנים לפני שהיה סנדקו של לוין כתב בגין את המסה המשפטית היותר-ליברלית והיותר-דמוקרטית שנרשמה בישראל, וכאשר פורסמה באיחור ניאות המגדלור של החוק הפרופסור אהרן ברק להוסיף לה הקדמה
1.
הלילה הכריז לוין - שלמיטב זכרוני מעולם לא נקט עמדה כלפי ההוללות המיוחסת לבנימין נתניהו, ולא התייחס לפרשת הצוללות המצריות ולסעיפי האישום נגד ראש הממשלה ולפסקי הדין המרשיעים של אריה דרעי - מלחמה על שלטון החוק. על הדמוקרטיה. על זכויות האדם והאזרח. על מורשתו של מנחם בגין. הכל ברשות ובסמכות של ביבי ודרעי וקרנפי הליכוד האחרים.
לוין הוא הנציג היעיל ביותר של מחנה בני החושך. מנומס. שומר על ארשת תרבותית. נקי משחיתות אישית. אידאולוג המאמין בתום לב (ובעיניי גם בחוסר לב) בדברים המזעזעים שהוא מקדם.
אין ברירה, הליברליזם קורא לנו לדגל. זכויות האדם מחייבות לצאת לשרות לאומי אזרחי בטרם נהיה אירן וערב הסעודית והונגריה ופולניה. הליכוד הוציא מתוכו את בני האור הצועדים בחושך לעומת בני החושך הנהנים לעת עתה מאור הזרקורים של השלטון. הליכוד הצמיח בשורותיו את לוין מול דן מרידור. שלמה קרעי מול גדעון סער. טלי גוטליב מול לימור לבנת. גלית דיסטל-אטבריאן מול ציפי לבני. נפגשים בצומת. בכיכר. על הגשר.