נתניהו הוביל ביום 11.04.23 החלטה, יחד עם שר הביטחון יואב גלנט, לאסור עליית יהודים להר-הבית החל משביעי של פסח ועד תום רמדאן (סה"כ 10 ימים). ההחלטה התקבלה בהמלצת גורמי הביטחון הבכירים (הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל) - שקבעו שיש לפעול לפעול להורדת הלהבות ולמניעת סיכונים ביטחוניים, וזאת בניגוד לדעתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר, שהתנגד להחלטה ודרש לאפשר עליית יהודים להר-הבית גם אם הדבר מצריך הקצאת כוחות גדולים להבטחתם. גם לאחר ההחלטה, בן-גביר לא קיבל את הדין. מיד לאחר הודעת לשכת ראש הממשלה, הוא מסר הודעה לפיה מדובר בהחלטה שגויה שגורמת נזק לישראל, וכו' וכו'. הנה, שוב נראה כי בן-גביר לא מכבד החלטה שמתקבלת בפורום כה-חשוב, שבו הוא חבר, על-אף היותו חבר בכיר בממשלה. עכשיו צריך ראש הממשלה להשגיח שבן-גביר לא ינצל לרעה את חסינותו כחבר כנסת לעלות בכל זאת להר-הבית ולהצית תבערה גדולה. אם חלילה יפעל בניגוד להחלטת הפורום המדיני-ביטחוני, יידרש נתניהו לפטרו לאלתר.

יאיר נתניהו, שכואב את כאבה של משפחתו ונאלץ לעמוד בפני מתקפות פרועות ומלוכלכות במשך עשרות שנים, גורם נזק עצום לעצמו ולמשפחתו בציוציו שחלקם מופרכים מעיקרם. נתניהו-האב מכיר בזאת היטב. הציוץ בטוויטר שבו האשים יאיר נתניהו את ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן במימון הפגנות שנועדו להפיל את ממשלתו של נתניהו, היה ציוץ אחד יותר מדי. לא בכדי התאייד יאיר מרשת הטוויטר. טוב יעשה יאיר נתניהו אם יגלה נוכחות מרוסנת, מאופקת, מקצועית. בלי האשמות שווא ותוך התמקדות בעיקר. לא חייבים להגיב לכל ציוץ מופרך ופוגעני שמפיצים יריביו של האב, בהם עיתונאים מטעם עצמם ופוליטיקאים קטנים. הוא זכאי, כמובן, לפעול להגנת משפחתו, בתקיפות ובנחישות - כפי שזכאי כל אדם - אך כדאי שיתן קצת קרדיט לאביו, שיודע כיצד להגן על עצמו ומדיניותו בזמן שיבחר בעצמו.

שר המשפטים יריב לוין פועל כידוע לביצוע שינויים בחוק שייתנו כוח עצום לנציגי הקואליציה בכלל ולנציגי הממשלה בפרט בוועדה לבחירת שופטים. אחת ממטרותיו: להפסיק לאלתר את הנוהג הקיים עשרות שנים, לפיו נשיא בית המשפט העליון ממונה לפי שיטת הסניוריטי. היינו: לפי הוותק של שופטי בית המשפט העליון בערכאה זו. ובאופן יותר ספציפי, פועל לוין כדי למנוע את מינויו של המשנה לנשיאה, יצחק עמית, לנשיא בית המשפט העליון במקומה של הנשיא אסתר חיות שעתידה לצאת לגמלאות ביום 16.04.23 עם הגיעה לגיל 70. לוין יכול להשיג כבר עתה, גם בלא שינוי בחוק ובהתאם לחוק הקיים, את חצי תאוותו: לעכב או למנוע מינויו הרשמי של עמית לנשיא (לדעת הח"מ: יש לבטל שיטת הסניוריטי בתוקף מהמינוי שיהא לאחר פרישתו של השופט עמית). כדאי לזכור: על-פי החוק הקיים, מינוי שופט/נשיא לבית המשפט העליון מחייב תמיכה של שבעה מחברי הוועדה. עד פרישתה של חיות - קיימת בפועל זכות ווטו למינוי נשיא הן בידי נציגי הקואליציה והן בידי חיות ושניים מעמיתיה השופטים החברים בוועדה. ובמילים פשוטות: מינויו של עמית אינו מובטח גם לפי שיטת הסניוריטי, בלא הסכמת השר לוין. למעשה, אם עד הגיעה של חיות לגמלאות לא ימונה במקומה נשיא - הפורום החוקי לכינוס הוועדה מחייב חברותו של נשיא בית המשפט העליון בוועדה כאחד מתוך שלושת נציגי בית המשפט העליון - מושבתת בפועל עבודת הוועדה, בשל העדר קְווֹרוּם חוקי, קל וחומר נוכח זאת שהוועדה בהרכבה החדש טרם הוקמה על-ידי שר המשפטים (המבנה הרשום עדיין הוא בראשותו של שר המשפטים הקודם גדעון סער). עוזי פוגלמן יצטרך להסתפק רק במילוי תפקידי הנשיא, כממלא-מקום, מתוקף תוארו כמשנה לנשיאה. זה מצב בעייתי ביותר שיאפשר לשר לוין, גם בלא שינוי החוק, לעכב מאוד או אף לטרפד כניסתו הרשמית של עמית לתפקיד הנשיא.