|
השופט מזוז נגד הלהטטנות של עמיתיו
|
|
|
נביא להלן את מקצת מדבריו של השופט מני מזוז, שחלק על עמדת עמיתיו, והתנגד באופן נחרץ לפסילת החוק בשל עמדתו לפיה יש לשמור על עיקרון הפרדת הרשויות:
-
1. איני שותף לעמדתו ולמסקנותיו של חברי השופט נ' סולברג, אשר לדעתו הצטרפו גם חבריי הנשיאה מ' נאור והשופטים א' חיות ו- נ' הנדל.
[...]
פרולוג
2. חוששני כי עמדתם של חבריי מהווה סטייה מהותית - לא מוצדקת - מההלכה הפסוקה העקבית הנוהגת בבית משפט זה, מזה יותר מ-3 עשורים, באשר להתערבותו של בית המשפט הליכים הפנימיים של הכנסת, ובמיוחד באשר להליכי חקיקה. הגישה שנהגה עד כה באשר להתערבות בהליכי עבודתה של הכנסת צמצמה עצמה לשמירת "כללי המשחק" הדמוקרטיים. בהתאם לכך נקבע, עוד לפני יותר משנות דור, כי בית המשפט יתערב בהחלטות פנימיות של הכנסת רק מקום שמדובר בפגיעה קשה "בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי" (בג"ץ 652/81 שריד נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לו(2) 197 (1982), להלן: ענין שריד). עמדה זו נומקה בין היתר בשיקולים של הפרדת רשויות, וכיבוד בין רשויות (שם בפסקה 6). על הלכה זו חזר בית משפט זה עוד פעמים רבות. הלכת שריד עוסקת בהחלטות של אורגנים של הכנסת (בעניין שריד - החלטה של יו"ר הכנסת). וראוי להדגיש כי כאשר מדובר בהחלטות כאמור, אינה מתעוררת כלל שאלה באשר לסמכותו של בית משפט זה להעביר החלטות כאלה תחת שבט ביקורתו, על-פי כללי המשפט המינהלי, שכן סמכות כזו מסורה לו לכל הדעות מכוח סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה (בג"ץ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4) 118 (1981), להלן: ענין פלאטו שרון). לא כן באשר לביקורת חוקתית של חוק בטענה לפגמים בהליכי חקיקתו. סוגיה זו מעוררת גם שאלות נורמטיביות-עיוניות לא פשוטות של סמכות כפי שיובהר בהמשך.
ואכן, בכל הנוגע לביקורת חוקתית של חוק בטענה לפגמים בהליכי חקיקתו נקבע בפסיקה מבחן מחמיר יותר, לפיו התערבות בית המשפט תוגבל רק למקרים בהם יוכח כי נפל בהליך החקיקה "פגם היורד לשורשו של עניין, הפוגע פגיעה מהותית וקשה בערכי היסוד של הליך החקיקה במשטרנו הפרלמנטרי והחוקתי" (בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14 (2004), להלן: ענין מגדלי העופות). גם מבחן זה מתמקד בשמירה על "כללי המשחק" הדמוקרטיים הנוגעים להליך החקיקה ("ערכי היסוד של הליך החקיקה"), תוך שנקבע במפורש ובמפגיע כי בית המשפט לא יבקר את הליך החקיקה בטענות הנוגעות לאיכות הדיון ("הליך חקיקה נאות").
3. אף שחברי השופט סולברג מציג בחוות דעתו את עמדתו כיישום של ההלכה הנוהגת בסוגיה זו (הלכת מגדלי העופות), הרי שמדובר כאמור, להלכה ולמעשה, בגישה המהווה שינוי מהותי של ההלכה. חברי זונח למעשה בחוות דעתו את המבחן שנקבע בפסיקתו העקבית של בית משפט זה, המתמקד בהגנה של זכות ההשתתפות של חבר הכנסת בהליך החקיקה, וממקד את הביקורת החוקתית על תוקפו של חוק בגין טענות לפגם בהליכי חקיקתו באמות-מידה הנוגעות לאיכות דיוני החקיקה בכנסת (משך הדיון בהצעת החוק; השפעת הדיון על הצעת החוק; התשתית העובדתית שצורפה להצעת החוק; ופרק הזמן מאז העברת הצעת החוק לעיון חברי הכנסת ועד למועד הדיון - פסקה 80). בהמשך לכך, חברי מסתמך, בתור עקרונות מנחים, גם על קריטריונים שהציע Goldfeld (V. Goldfeld, Legislative Due Process and Simple Interest Group Politics: Ensuring Minimal Deliberation Through Judicial Review of Congressional Process, 79 N.Y.U L. Rev. 367 (2004), להלן: גולדפלד) במסגרת דוקטרינה של "הליך חקיקה נאות", שנדחתה במפורש, שוב ושוב, בפסיקתו של בית משפט זה, כפי שיפורט בהמשך.
4. מדובר אפוא בשינוי מרחיק לכת במערכת היחסים העדינה והרגישה שבין בית המשפט לבין הכנסת, בתפקידה המרכזי כבית המחוקקים - מתפקיד של שמירת "כללי המשחק" הדמוקרטיים-פרלמנטריים ("עקרונות היסוד של משטרנו הפרלמנטרי והחוקתי"), לתפקיד של ביקורת פרטנית על איכות דיוניה של הכנסת כבית מחוקקים. בכך מתעלמים חבריי מ-"ההיבדל הקרדינלי" בין עקרון ההשתתפות לבין תפיסת "הליך חקיקה נאות", עליו עמד בית משפט זה בהלכת מגדלי העופות ובפסיקה העקבית שבעקבותיה. זוהי תפיסה בעייתית ביותר, שנדחתה כאמור במפורש שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה בעשרות פסקי דין לאורך למעלה מ-3 עשורים, ושלמיטב ידיעתי אין לה אח ורע (Susan Rose-Ackerman, Stefanie Egidy & James Fowkes, Due Process of Lawmaking - The United States, South Africa, Germany and the European Union (2015), להלן: Ackerman-Egidy-Fowkes; Ittai Bar-Siman-Tov, Semiprocedural Judicial Review, 6 Legisprudence 271 (2012), להלן: Bar-Siman-Tov - Semiprocedural, וראו עוד בפסקאות 42-39 להלן). גישה זו מעוררת שורה של בעיות קשות, עיוניות ומעשיות, הן בהיבט הנורמטיבי של עקרונות הביקורת החוקתית, הן בהיבט של עקרון הפרדת הרשויות, והן מבחינת השלכותיה המעשיות, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
5. אני חלוק על חבריי גם לעניין הסעד. לדעתי, גם לגישתם לפיה נפל בחוק הנדון פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט, הסעד המוצע אינו הסעד הנכון והראוי בנסיבות הענין.
עד כאן מקצת מדבריו של מזוז.
|
