חולצה רקומה

בשבוע שעבר מלאו מאה שנה להולדת אסף דובנוב, חותני המנוח, מבני מושב בלפוריה. אסף היה חקלאי, שחקן כדורגל (בליגה הלאומית) ואיש אשכולות, ששלח את ידו בכתיבת שירים, והספיק לראות את ספר השירים הראשון שלו, "שירים מהמג̤רות" מתפרסם. הנה שיר שנמצא בעיזבונו ומשקף את כתיבתו השירית: "היו שנים, היו זמנים, / מאז אזכור עלמה. / חולצה הייתה לה רקומה. / בצווארון - פרג אדום, / חברו אליו פרחי כרכום. / בשרוול שמאל תורמוס כחול, / שרוול ימין - פרחי יסמין. // וכשלבשה את חולצתה, / בי"ח הולדתה, / כל הפרחים הלכו אִתה - / פרחי מישור, פרחי הרים. / וכשעברה, הלכה ברחוב / שברה לִבּם של בחורים. //" יהי זכרו ברוך.

חדל!

החלטת השר איתמר בן-גביר לנתק את הקשר בין המשטרה ושאר הגופים הכפופים למשרד לביטחון לאומי לבין קרן וקסנר חשובה ביותר, ולוואי, שתהיה חלוץ בהוצאת המפגע הזה מהשירות הציבורי שלנו. הקרן תורמת כמיליון דולר להכשרת פקיד בכיר (כולל בצה"ל ובמערכת הביטחון) בשירות הציבורי, והמדובר בכמה עשרות מקבלי מלגה בשנה. הם לומדים בתוכנית מיוחדת באוניברסיטת הרווארד. זו אינה תרומה תמימה. תוכנית הלימודים עושה אינדוקטרינציה למקבלי המלגות, ובעיקר עתה כשהאקדמיה האמריקנית נפלה שבי בידי הפרוגרסיבים, שמנצלים את יוקרת האוניברסיטאות להסתה, ושוטפים את המוח בתעמולתם. עיקר הטענות נגד קרן וקסנר הנה הפוליטיזציה של ההכשרה שהיא מעניקה חינם לבכירים, שנוטה באופן חריף לשמאל הקיצוני - מבלי שנבדק הנושא, למרות כל הטענות המצטברות על כך. האם זאת רק משום שנציבות שירות המדינה מקבלת את ההכשרה חינם, או שיש כאן כוונה של הדיפ-סטייט לחנך את הבכירים ולשנות את דעתם לפרוגרסיבית.

אחד בספטמבר הקדוש

כתלמיד וכבן למורים, מעולם לא הצלחתי להבין את קדושת אחד בספטמבר - ראש שנת הלימודים הממלכתית. לפעמים הוא נופל בימי שישי (כמו השנה), לפעמים הוא נופל צמוד לחגי תשרי, והכניסה לשגרת לימודים משתבשת. כלומר, כחודש מתבזבז. עוד שמועה מבית אבא, שהכל נקבע בהסכם עם הסתדרות המורים לפני כמאה שנה. כמו בכל שנה, עד שעת האפס טרם היה ברור האם תיפתח שנת הלימודים במועד. המשא-ומתן עם ארגוני המורים התנהל בעצלתיים כאילו אין אחד בספטמבר קר̤ב, ומבלי להתחשב בתלמידים ובהוריהם. אבל ממתי מתחשבים בהם?! גם מוכרים להורים חוק חינוך חובה והם משלמים עליו הון תועפות; ויש עוד הרבה דוגמאות לכך שמערכת החינוך אינה מתחשבת בלקוחותיה - התלמידים והוריהם - ואפילו מזלזלת בהם. שנת הלימודים נפתחה, ואני מאחל הצלחה לתלמידים (וביניהם כמה מתריסר נכדיי), הרבה חופשות והפסקות, מעט לימודים ומעט שיעורים (פעם הגדרתי שיעור כ"הפסקת מיותרת בין ההפסקות"). מקווה, שבכל זאת מערכת החינוך הממלכתית תקנה לתלמידים שמץ של מושג למה הם גרים בארץ-ישראל ועל מה נאבקים כאן היהודים יותר ממאה וארבעים שנה. בינתיים היא עושה רק ההפך ותלמידינו מסיימים את התיכון מנוגבים לחלוטין מכל ידע יהודי ומהבנת צדקת דרכנו במאבק על ארץ-ישראל.

יום עיון

הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב, מוסד עם עבר מפואר, הכשיר אלפי צעירים להיות ישראלים גאים ושותפים במאבק למען מדינת ישראל. זה היה פעם. אחר-הצהריים בשלושה בספטמבר, יום פתיחת הלימודים, כך תכנן ד"ר זאב דגני, מנהל בית-הספר, "ישתלטו" פעילי 'נוער נגד דיקטטורה' על בית-ספרו וישיקו מכתב של מאות (בפועל - כמאתיים) בני נוער (מלש"בים - מועמדים לשירות ביטחון), שיחתמו על סירובם להתגייס "לצבא שמשרת דיקטטורה - בישראל ובשטחים הכבושים". אכן, פרי באושים ראוי לחינוך שהנהיג דגני בבית-הספר. כמו-כן תכנן דגני שייערכו שיעורים פתוחים בדשא בית-הספר "בנושאי אקטיביזם ומאבקים חברתיים". וכהפתעה הוא פירט מי ינחו את השיעורים הללו: נציגים מ'שוברים שתיקה', ממאבק התושבים [הערביים, שהשתלטו על נכסים יהודיים - אב"ץ] בשיח' ג'ראח, בנק"י [תנועת הנוער של חד"ש], 'אקלים 1', ברק כהן ו'גילה 1'. כלומר, אוהבי ישראל דגולים עם קבלות רבות. טכנית, האירוע היה אמור להתקיים מחוץ לשעות הלימודים - כך, לכאורה, למשרד החינוך לא הייתה יכולת להתערב; וגם לא לעיריית תל אביב. רווח והצלה קמו ליהודים מהוועד המנהל של הגימנסיה (בעלי בית-הספר), שאסר על קיום האירוע בשטח בית-הספר. לפיכך, עשה לנו ד"ר דגני טובה גדולה והתפטר במחאה. כעת, ספונטנית (?) קראו לו תלמידים בגימנסיה לחזור בו מהתפטרותו. מקווה, שיעמוד איתן על דעתו ויסתלק ממערכת החינוך הישראלית.

אסון נורא

עיתון הארץ - העיתון לאנשים חושבניים, המשמש בהתנדבות כביטאון המתמרדים נגד הממשלה הנבחרת, פרסם, שומו שמיים, מודעה של ארגון "תורת לחימה", שבתוכה שובצה הפניה לסרטון הנהדר המגחיך את סרבנות הטייסים במילואים. למרות שהסרטון נהדר ומכה חזק ומדויק בלב העניין, הקימו קוראיו החסודים של העיתון קול צעקה - כמובן, בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי - ועמוס שוקן, המוציא לאור של הארץ התנצל על הטעות, שגרמה לאסון נורא: תומתם של קוראיו נפגמה בחשיפתם לסרטון המשוקץ בעיניו, בעיני שר הביטחון ובעיני הרמטכ"ל. "אנו מתנצלים על פרסום המודעה בשער 'הארץ' אתמול. ערב הורדת העיתון לדפוס אירעה תקלה בהליך אישור המודעות, והיא לא הייתה צריכה להתפרסם כפי שהתפרסמה", נכתב בעיתונו. ארגון "תורת לחימה" הגיב בציניות על התנצלות הארץ: "... מתברר שב'הארץ' תומכים ברמטכ"ל רק כ'מגן הדמוקרטיה' ולא כמי שאחראי על ביטחון ישראל וחוסנו של צה"ל. עכשיו גם מתברר שהליברליזם המזויף של 'הארץ' נעצר ברגע שמדובר במודעת תמיכה בצה"ל כנגד סרבנים הפוגעים בביטחון ישראל".