האב המייסד של מדינת ישראל דוד בן-גוריון, שב-1953 עבר להתגורר בקיבוץ שדה בוקר, היה נוהג לומר "אם אנחנו לא נכבוש את המדבר, המדבר יכבוש אותנו". לטעמי זוהי הצהרה שאמורה להיות היום נר לרגלינו, במיוחד לאחר אירועי ה-7 באוקטובר שהמחישו עד כמה שברירית האחיזה של מדינת ישראל בנגב. נזכרתי בדברי בן-גוריון שעה שקראתי אודות החלטות המועצה הארצית לתכנון ובנייה להקים 5 יישובים חדשים במרחב הנגב הצפוני-מזרחי, בין העיר ערד לבין צומת שוקת. לטעמי, בד-בבד לשיקום צפון מערב הנגב, זהו לשם שינוי הכיוון הנכון של הפיכת הנגב סוף-סוף לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הנגב מהווה, לפרוטוקול, כ-40 אחוזים משטח מדינת ישראל, מקרית גת בצפון ועד אילת בדרום. מדובר בכ-12 אלף קילומטרים רבועים או במילים אחרות כ-12 מיליון דונם המהווים לית מאן דפליג, את פוטנציאל ההתיישבות שלנו לדורות הבאים. הטעות הקשה של מקבלי ההחלטות בכל ממשלות ישראל לדורותיהם, הייתה בכך שניסו ליישב את הנגב באופן אינטואיטיבי, זאת על-ידי קביעת נ.צ. על שולחן השרטוט וכך בפועל הוקמו ערד דימונה, ירוחם, הוקם מצפה רמון והוקמו ערי הנגב המערבי אופקים נתיבות ושדרות. אותו שימוש בקביעת נ"צ, שכוונתו הייתה אומנם טובה והיא לבזר את האוכלוסייה היהודית על פני הנגב, נכשל במשך עשרות רבות של שנים ולקח לאותן ערים חדשות שנים רבות על-מנת להתרומם וחלקן, כידוע, לא התרוממו כלל ומתמודדות עם בעיות קיומיות עד עצם היום הזה. מעבר לכך, ערי הנגב המערבי, לדוגמה, התחרו זו עם זו על אותה אוכלוסייה ועל אותם משאבי תעסוקה ולא חיזקו כלל ועיקר את המוטיבציה של אוכלוסיות חזקות מהמרכז לעקור לכיוון הנגב. על כן אני רואה הן את שיקום הנגב המערבי והן את החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה, כהזדמנות פז להביא אוכלוסיות חזקות אל מרחבי הנגב הצפוני. הצעתי זה מכבר להעניק חצי דונם קרקע לכל המגויסים שהשתתפו במלחמה האחרונה וכמו-כן לסייע להם גם במימון בניית בית. חמשת היישובים החדשים מהווים פתרון אידיאלי לכך, הן הארבעה שמיועדים לאוכלוסייה הכללית והן היישוב המיועד לבדואים שעל-פי הצעתי ייועד אך ורק לאותם בדואים ששירתו בצבא, קל וחומר במלחמה האחרונה. כך גם לגבי יישובי הנגב המערבי, מה שנקרא עד לא מכבר "עוטף עזה", שם אותה אוכלוסייה חדשה תוכל בהחלט לחזק את הקיימת ולקדם את תהליך השיקום. אולם, וזה אולם גדול, הניסיון ההיסטורי הוכיח כי ללא תחבורה מהירה וזמינה וללא מקומות תעסוקה איכותיים במרחק נסיעה קצר, גם המיזם החדש הזה עלול, חלילה, ללכת בעקבות אותם כישלונות שחווינו במהלך השנים ביישוב הנגב. על כן חשוב במיוחד שמקבלי ההחלטות יידעו הפעם, לשם שינוי, לעשות "זום אין" לא רק לפן הכמותי, כפי שעשו מאז ומתמיד, אלא גם ובעיקר לפן האיכותי, כלומר משיכת האוכלוסיות החזקות ביותר לאותם יישובים ויצירת "מטריית ביטחון" לכך שאותם מתיישבים חדשים אכן יישארו לאורך ימים ויצרו מציאות חדשה בנגב!