היה זה שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, שפתח לפני כמה שבועות צוהר לתחום סמוי של פעילות אילי הון ונציגיהם, מאחורי הקלעים, במקרים שבהם מתגלים קשיים בלתי צפויים בחיבור שבין הון ושלטון.
בתחום זה מופעלים לחצים, ולעיתים אף מוצעים פיתויים לשרי ממשלה ולפקידים בכירים, היושבים ליד צמתים שבהם מתקבלות החלטות שנוגעות לגופים כלכליים או ברזים שמהם דולף כסף רב מהקופה הציבורית.
בראיון לארי שביט מהארץ סיפר נתניהו, בין השאר, כי בתקופה שבה כיהן כשר האוצר, הוא קיבל הצעת שוחד ש"לא הבשילה", מגורם כלכלי שבשמו לא נקב. נתניהו לא פירט באזני העיתונאי את שם הגורם שפנה אליו, ומה הייתה "הסחורה" שהוא היה אמור לספק, אך טרח להבהיר כי אם היה נענה, יכול היה להיות היום "אדם עשיר". על-פי ההגדרה, לא שייך היום נתניהו לאלפיון העליון אלא רק למאיון.
אמירה חריפה מעין זו של ראש ממשלה לשעבר, שמכהן כיום כיו"ר האופוזיציה, אסור שתישאר תלויה ועומדת במדינה מתוקנת. ישראל זקוקה בדחיפות לתיקונים יסודיים. אזרחי המדינה זכאים לדעת, האם המחלה הממארת של השוחד, שהספיקה לאכול כמעט את כל חלקה טובה במדינה, שלחה את גרורותיה גם למערכות השלטון הבכירות ביותר.
פניתי, אפוא, בשם עמותת אומ"ץ, במכתב אישי אל נתניהו, בבקשה שיפרסם ברבים את פרטי הפרשה. לצערי, נתניהו לא הגיב. כך הוא נוהג כאשר הדבר לא נוח ולא מתאים לו.
פניתי במקביל אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה שיורה לנתניהו לחשוף את העובדות לאשורן, וכדי לברר אם יש בהן ממש או חלילה אנחנו עוסקים בספין נוסף. מדינת ישראל הפכה מזמן למדינה של ספינים. בסופו של דבר קיבל מזוז את המידע המבוקש מנתניהו, ואחרי שבדק את הנתונים קבע שאין מקום להורות על פתיחת חקירה, וזאת בהעדר ראיות ממשיות להצעת שוחד. בכך ירד הנושא מסדר היום, מבלי שטרחו מזוז או נתניהו להבהיר לציבור במה המדובר.
אני סבור שהנושא נדחק הצידה מוקדם מדי. גם אם היה מדובר ב"פרשת השוחד" הזו רק בלחצים ובפיתויים שנשארו בלתי מבושלים למאכל של מקבלי שוחד, ובראיות קלושות, מן הראוי שבשם השקיפות ידע הציבור וישפוט באמות מידה משלו. יש לי הערכה במי המדובר, אבל בשלב זה אני שומר אותה לעצמי. כאשר היא "תבשיל", אשמח להביאה לידיעת הכלל. העיקרון המקודש של זכות הציבור לדעת היה מאז ומתמיד לא רק נר, אלא לפיד לרגלי.
עוד לא הספקנו לעכל את הגילוי של נתניהו, והנה זרק בימים אלה אברהם הירשזון, "ממלא-מקום שר האוצר" (שר האוצר בפועל הוא לטעמי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, השומר ללא הרף על האינטרסים של אילי ההון), "פצצת סרחון" חדשה.
הירשזון גילה לבאי פורום קיסריה המופתעים, שגורמים מסוימים שבשמם לא פירט מאיימים עליו ועל בני משפחתו בגלל רפורמות מסוימות שהוא מבקש להנהיג במשק. בין השאר נרמז, שעל הכוונת עומד בנו של השר, עופר הירשזון, איש עסקים שהסתבך בחובות של עשרות מיליוני שקלים לבנקים הנוטים לו חסד חריג. הירשזון התעקש שלא לפרט את שמות המאיימים, אך בכמה כלי תקשורת נאמר שהכוונה היא לאחים איזי ודדי בורוביץ, בעלי השליטה בחברת התעופה אל על, שניהלו מאבק ציבורי-משפטי כדי למנוע ממנו, בתקופה שבה הוא כיהן כשר התיירות במשרה מלאה, ליישם את מדיניות השמים הפתוחים.
משמעותה של מדיניות זו הייתה, בין השאר, החלטתו להעניק רישיון לחברהה המתחרה ישראייר להטיס נוסעים לארה"ב ולא להיכנע למסע הלחצים הגלוי. שיגרתי אליו אז מטעם אומ"ץ מכתב שבו הבעתי הוקרה לאומץ ליבו. אז לא טען הירשזון, כי קיימת פעילות עוינת סמויה מאחורי הקלעים, ושר התיירות הירשזון לא טרח אז, משום מה, לחשוף אותה ואף לא התריע עליה בפני רשויות החוק. נדגיש, כי גם עתה לא מפנה הירשזון, במישרין, אצבע מאשימה כלפי בורוביץ או אל על.
בכל מקרה, הבורובוצים הכחישו נמרצות שהם נקטו כלפי הירשזון בשפת האיומים, אבל מאחר שהוא לא נקב במפורש בשמם ברבים, נבצר מהם לנקוט נגדו צעדים משפטיים.
עורך הדין יגאל ארנון, בעל מניות בחברת כנפיים השולטת באל על, שנילווה אל תמי מוזס בורוביץ (רעייתו של דדי) לפגישת פיוס עם הירשזון - כמה חודשים לאחר שתם המאבק בנושא, טען שבפגישה לא הושמעו כלל איומים. יותר מזה: הוא טען שהיתה פגישה מאוד נעימה. אלא שהפרקליט המכובד חדל מזמן להיות "פר קדוש", וכמה דברים שאמר גם בבית המשפט נותרו שנויים במחלוקת.
אבל לעומת זאת, קשה היה להתעלם מהחיבור שבין העיתוי המאוחר שבו חשף הירשזון את מה שעובר עליו, לטענתו, לבין העובדה שכמה ימים לפני החשיפה הפומבית שלו פורסמה בעיתון ידיעות אחרונות כתבת תחקיר, ראשונה בסדרה, על מעלליו הפיננסיים.
להירשזון הייתה בעבר קופה ציבורית מלאה, ששימשה למימון פעולות שונות, והיו בה שרצים רבים שנולדו במהלך השותפות הפוליטית ההדוקה והסודית עם פטרונו הפוליטי, אהוד אולמרט (בצניעות אומר, כי הגילויים הראשונים על נסיבות בחירתו האמיתיות של הירשזון, על-ידי אולמרט, לתפקיד שר האוצר, הם פרי מקלדתי, ופורסמו דווקא ב"חדשות מחלקה ראשונה" לפני כמה שבועות תחת הכותרת: "קצין המבצעים של אולמרט").
נוני מוזס הינו תמנון תקשורתי ואדם חסר מעצורים, השולט בידיעות אחרונות - העיתון של המדינה. ידיו בכל, מבלי שהן מותירות טביעת אצבעות. יש לו אינטרסים כלכלים רבים, ולא בכדי מנסים מנהיגי המדינה, מכל צבעי הקשת הפוליטית, לרצותו; ולא במקרה רבים מהם רועדים ממנו. כתבת תחקיר בעיתון, בעת הזו, עלולה לחסל את הקריירה הפוליטית שלהם. כתבת תדמית מוסווית עשויה לקדם ולשדרג במעלות השלטון.
נוני מוזס מחליט, על-פי שיקוליו הסמויים, מתי יש מקום לרצות את אחיותיו ומתי יש לנדות אותן. כך היה לגבי האחות יהודית (המעדיפה את כינויה: ג'ודי), שהתייצבה לימינו במאבק הפנימי על השליטה בעיתון. ידיעות אחרונות העניק לבעלה, סילבן שלום, שירותים טובים במשך השנים. בעיתות של עימותים פנימיים ספג סילבן מהעיתון סטירות לחי פומביות.
האחות תמי, שנחשבת למתוחכמת, זכתה לאהדה תקשורתית למרות שהתחברה לעיתון המתחרה - מעריב. בפרשת קלאבמרקט קיבלה מקלחת של צוננים גם מידיעות אחרונות. העובדה שתמי מוזס-בורוביץ פרשה בינתיים מעסקיה המשותפים עם מעריב, העניקה לה נקודות זכות בפרשת אל על.
הירשזון ניפח, ללא ספק, באמצעות פרקליטיו, את חלקם של העיתונאים בפרשה שלו, כאשר ייחס להם כוונות זדון, ואפילו לא חשש להחשיד כמה מהם בשותפות לניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע בו.
מן הראוי להדגיש שזהו נוהל תקין להעביר שאלות בכתב לאיש ציבור, שעליו מבקש העיתונאי לכתוב או לשדר, בתום לב, גם אם מרבית השאלות אינן נוחות, וגם אם מתברר שחלק מהן מבוסס על מידע שגוי. אני נוטה להאמין שאיסוף המידע על-ידי עיתונאים מכלי תקשורת שונים אינו קשור לרפורמות של השר.
הירשזון טען שגם חוקרים פרטיים עקבו אחריו ואספו מידע על חשבונות הבנק שלו ושל בני משפחתו. העיתונאים המוזהרים נמנעו מלנקוב בשמותיהם של החוקרים, פרט לאתר מחלקה ראשונה שחשף את שמו של החוקר: דוד ספקטור.
שמו של ספקטור נקשר, בשנים האחרונות, לחקירות נגד משפחת שרון, וניתן היה להבין, אחרי שתהינו על קנקנו, שאין לו אלוהים ושומר נפשו מוטב שירחק ממנו.
נתקלתי בעבר בספקטור כאשר סיקרתי בידיעות אחרונות פרשה כלכלית של התמוטטות חברת ברוקרים, והתברר שהוא שימש בפרשה זו מלשין של מס הכנסה (שם הקוד שלו היה: "אותלו").ספקטור היה אורח קבוע בבית ידיעות אחרונות, בעיקר בעידן האזנות הסתר ההדדיות בתקשורת. פעמים רבות הגיע בשעות המתות שבהן לא היו כמעט עיתונאים בבנין. בעקבות המלצת מוזס הוא העניק שירותים גם למו"ל קבוצת הארץ, עמוס שוקן.
בשלב זה לא ברור חלקו של ספקטור בפרשה זו, כשם שדברים אחרים נותרו עדיין סתומים. מאידך, התנהלות ידיעות אחרונות בפרשה ז נראית לי מוזרה. חרף הרמזים העבים שהופצו על-ידי מקורבי הירשזון לעבר העיתון, עורכיו ובעליו, לא פורסמה עד כל תגובת העיתון, שהתעטף בשתיקה מזורה. ציפיתי, למשל, שעורך ידיעות אחרונות, רפי גינת, שמציג עצמו בתוכנית "כלבו-טק" כמי שאמון לשמור על האינטרסים של ציבור הצרכנים, יפרסם הבהרה לטובת קוראי העיתון, והציבור בכללו, שבה יבהיר ששיקוליו בפרסום כתבת התחקיר על הירשזון לא היו זרים, וכי בדעת העיתון להמשיך ולעשות מלאכתו. התגובה היחידה שקראתי הייתה בעיתון "ישראלי" - חינמון המחולק ברכבת ובאתרים נוספים, שבו צוטט מקור בכיר עלום שם בידיעות אחרונות, שטען כי "גילוייו של הירשזון נודעו להפעיל לחצים על העיתון להימנע מפרסום כתבות תחקיר נוספות אודותיו, אבל העיתון לא ייכנע ללחצים אלה".
מפריעה לי יותר הסתירה הבולטת, שבין גריסת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לבין גירסת הירשזון, לגבי המשך הטיפול בפרשה. מזוז טען בראשית הפרשה, כי הוא הורה להירשזון להגיש תלונה בכתב על האיומים נגדו ונגד בני משפחתו. בתגובה לכך הודיע פרקליטו של הירשזון שהתלונה תוגש תוך כמה ימים. מאז חלפו יותר מכמה ימים, אבל התלונה בכתב לא הוגשה עד כה. בימים האחרונים פניתי מטעם אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה, כמה פעמים, בדרישה שיורה על פתיחת חקירה גם ללא תלונה כתובה מצד הירשזון.
בפגישה אקראית שהייתה לי בסוף השבוע עם הירשזון, בבית קפה תל אביבי, הצגתי בפניו שאלה פשוטה: "מדוע אתה לא מגיש את התלונה בכתב כפי שהורה לך היועץ המשפטי"? תשובת הירשזון הייתה קצרה וחד-משמעית: "אני עושה בדיוק ה שהורה לי היועץ המשפטי לממשלה".
"הוא לא הורה לך להגיש תלונה בכתב"? חזרתי על שאלתי.
הירשזון המשיך לדלקם: "אני עושה בדיוק מה שהורה לי היועץ".
מקורבי היועץ הדגישו גם לאחר מכן, כי היועץ ביקש תלונה בכתב, ועדיין לא קיבל אותה לידיו.
"פצצת הסרחון" שהטיל הירשזון תמשיך להסריח עד שיתבררו העובדות לאשורן. אנחנו לא נניח לטאטא אותן מתחת לשטיח. אבל השאלה החשובה ביותר שאני שואל את עצמי היא: האם אולמרט היה בסוד העניין של חשיפת הירשזון, שנועדה למנוע המשך פרסומים בתקשורת על הירשזון ובעקיפין על אולמרט, ולהפחיד ע"י כך עיתונאים, מחשש שיוצגו כשותפים, לכאורה, בפרשת איומים וסחיטות?
מהיכרות אישית קרובה סביר להניח כי הירשזון נועץ באולמרט קודם למהלך המפתיע שלו. לא אתפלא אפוא, אם יתברר בסופו של דבר שהירשזון שכב על הגדר למען מורו ורבו אולמרט. כבר היו דברים מעולם.
