דן מרגלית כותב באופן ראוי להערכה על חשבון נפש שיש לעשות, לבדוק דעות קדומות ולהתפלמס עם בעלי דעות שונות. אני משתמש בהזמנה הזו. ולמרות הפתיח, הנמען דן מרגלית הוא מטפורה, מייצג פה עיתונאי בכיר טיפוסי בתקשורת הישראלית.
דן מרגלית היקר, התלבטתי אם לבזבז את הזמן היקר על תגובה שתיבלע בין עשרות אחרות, אבל הלקח שלי מהמלחמה הוא לא לשתוק יותר. השתיקה שלי ושל אחרים מאפשרת, בין היתר, למה שקורה להתרחש.
למרות שאתה כותב שצריך, אני לא רואה אצלך חשבון נפש אמיתי. ב-15 שנה האחרונות אנחנו מתקדמים אחורה מבחינת הביטחון הלאומי והאישי. חשבון נפש אמיתי זה לשאול איך זה קרה?
איך קרה שהמחנה "השפוי" דיבר שלום, הבטיח שלום, וקיבל מלחמה; איך קרה שהוא ויתר לאויבים, החזיר שטחים וקיבל קורבנות.
חשבון נפש אמיתי הוא להכיר בסתימת הפיות שאתה וחבריך בתקשורת גזרתם על הימין. השימחה לאידם של "האחים הכתומים" היא תולדה של הסתה נגדם (כן, אי אפשר לקרוא לזה אחרת!) ונגד כל מי שהזהיר. אנשים שאמרו אמת אחרת משלכם, הושמו ללעג ולקלס. לפני שמשה (בוגי) יעלון נזרק מתפקידו בגלל שהזהיר בזמן, היו גם אחרים. היו שהתנגדו להינתקות אבל הסכימו בתנאי שהיא תתקבל במשאל עם. להם אתם קראתם מורדים, למרות שהם היו נאמנים למצע ולעקרונות.
במכתב ההתפטרות של בנימין נתניהו הוא התריע בדיוק ממה שאחר-כך אכן קרה. ואתם ליגלגתם והתייחסתם בעיקר לזיעה שלו.
לגלגתם על "האזרח המודאג!!" נתניהו שהזהיר בתקופת אהוד ברק חודשיים לפני שהתפוצצה פה אינתיפאדת אל-אקצה ובעקבותיה למעלה מ- 1500 הרוגים.
להפגנות "האחים הכתומים" בתקופת הסכמי אוסלו קראתם הסתה, למרות שרמת ההפגנות הייתה יותר מלגיטימית בעבור מי שעמדו לאבד את ילדיהם בטרור הצפוי.
"חשבון נפש" הוא להיזכר איך במשך שנים ביטלתם בלעג כל ביקורת נגד "התקשורת השמאלנית". כאילו שאין דבר כזה. איך עיוותתם את תפיסת העולם של הימין כאילו מדובר ב"מחרחרי מלחמה" מול "מחנה השלום". "אספסוף" מול "מחנה שפוי".
איך בכל תוכניות האקטואליה והראיונות מביאים בעיקר, ולעיתים רק, פרשנים מהשמאל. או שמביאים גם למראית העין מישהו, הרבה פעמים, זניח או תמהוני להסביר את הצד הימני.
אם היית מאפשר לימין להשמיע את קולו באותה רמה שאתה מאפשר לשמאל, יתכן שלא היית ממשיך לפספס את מה שאתה מפספס עכשיו.
הויכוח הוא לא אם היה צריך לצאת מלבנון, אלא איך לעשות את זה! האם להופיע כבורחים, מפקירים את צד"ל שתמך בנו, ובכך מראים לאויבים את הנוסחה להצלחה, ולידידינו שאנחנו חבורה בוגדנית שאין לסמוך עליה; או לעמוד איתן, גם כשזה כואב וגם אם זה עולה בהרוגים. הסיכום לעכשיו שהבריחה עלתה יותר.
בתקופת נתניהו הסתרתם את העובדה שבתקופתו ירד הטירור. אם לא הייתם עושים את זה, אולי גם אתה היית רואה שהנוסחה להורדת טירור היא לא בהכרח ויתור.
אתם לא הפכתם שמיים וארץ כשאמנון אברמוביץ הציע, בריש גלי, להגן, כמו על אתרוג, על שחיתויות אריאל שרון. במקרה הטוב התנגדתם בשפה רכה. לא כמו שהראיתם שאתם יודעים לעשות, כאשר המטרה הייתה מתנגדים פוליטיים.
אתם לא הפכתם שמיים וארץ כאשר שרון השיג את הרוב להינתקות על-ידי כך שפיטר מתנגדים וצירף חבורת "אומרי הן".
אתם לא הפכתם שמיים וארץ כאשר יצחק רבין השיג את הרוב ל"הסכמי אוסלו" על-ידי עורקי צומת תמורת מיצובישי.
אתם לא הפכתם שמיים וארץ כאשר ברק השיג את השלטון בעזרת עמותות פיקטיביות והמשטרה לא הסכימה אפילו לחקור. אתם ישבתם בשקט 8!!! חודשים, עד שרשם העמותות אילץ את מבקר המדינה להכנס לעובי הקורה.
אלו רק דוגמאות מתוך אלפי דוגמאות של תרבות סתימת הפיות שאתם יצרתם פה.
חשבון הנפש העיקרי שלך צריך להיות "תרבות סתימת הפיות". תרבות שהיא בגידה במקצוע, בגידה בצדק, בדמוקרטיה, ושכלול הצביעות לרמה של אומנות.
אני יודע שזה לא היה בכוונה רעה. וזו חלק מהבעיה כשיש כוונה רעה אנשים יותר מזהים את זה. זה בא ממקום של יהירות, ממקום של "אני יודע יותר טוב". מבחינתכם הכוונה הייתה טובה. ומבחינת התוצאה זו הריצפה בדרך לגיהנום.
חשבון הנפש האמיתי, אמנון דנקנר היקר, לקראת הימים הנוראים, נקרא להסתכל על "תרבות סתימת הפיות".
הסיבה שאני כותב את זה באתר Nfc קשורה לתרבות זו. החשש שאתר אחר יסנן את זה.
