"האתיקה ירדה לכביש", זאת הכותרת שהחליט עליה עורך מעריב, כדי לתאר את סלידתו, לכניעת עיתון הארץ ליבואן שמייבא את מכוניות "ביואיק" (מעריב / 20.9.06). ולמי שלא העמיק, "האתיקה ירדה לכביש", פירושה: "הארץ הוריד את מקצוע העיתונות לזנות".
הסיפור בקצרה: הכתב תומר הדר, ערך למכונית מדגם "ביואיק לה-קרוס" נסיעת מבחן מת"א לאילת ובחזרה. את התרשמותו מביצועי הרכב, הקליד למערכת, והכתבה הלא מחמיאה, הודפסה במגזין הרכב של הארץ "דה-דרייבר". אחרי ההדפסה, ובטרם יצא המגזין, "הביעו" יבואני הרכב את מורת רוחם מהכתבה. בהארץ הבינו את הרמז, ואלפי גיליונות שכבר הודפסו, נחתו בתחנת המיחזור.
הכתבה הסתיימה בהתפארות של מעריב, שפרסם בעבר כתבה לא מחמיאה על אותה מכונית, למרות שהיבואנים (umi) איימו, ואח"כ מימשו- חרם מודעות על העיתון. שורה תחתונה: עיתון הארץ, כדרכן של זונות, מקושש את מעותיו "בכביש", ולעומתו, אנחנו במעריב עמדנו בפיתוי/לחץ.
על הקשר בין הון לשלטון נשפכו אלפי גלונים של דיו. על הקשר בין תקשורת לשלטון נכתב מעט, ועל הקשר בין תקשורת להון - עוד פחות. בכל הוורסיות, תקשורת שנכנעת ו/או משרתת, הון ושלטון, היא תקשורת מתמסרת. ואם הכניעה לגורם עסקי יש לה מטרה כלכלית, הרי ששירות פוליטיקאים מלמד שגם לזונות יש אידיאולוגיה.
התקשורת בישראל היא "תקשורת מתמסרת". לא מגויסת כפי שמקוננים בימין - מתמסרת! והכוונה במילה "מתמסרת" - נותנת את גופה!!! עובדת בכביש, אליבא דא עורך מעריב. ומי שנותנת את גופה, ויתרה על כבודה. התקשורת הישראלית, ויתרה מזמן על כבודה. היא "מופקרת". כל סקרי האמינות מוכיחים זאת.
שורות אלה עניינן, אתיקה עיתונאית. כניעת עיתון ללחץ של גורם עסקי, נתפסת בעיני אמנון דנקנר, כ"הורדת האתיקה לכביש". שאלה: האם "הכביש" איננו מקור הכנסה נפוץ בין רוב ערוצי התקשורת בישראל? דעתי החד-משמעית היא - כן! גם מעריב.
ואם יש למר דנקנר סקרנות לדעת, מי הגורם האחראי להורדת מעריב לכביש בתקופה האחרונה, שיביט במראה. ההתקפה על מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, לא היתה ביקורת מקובלת, אלא סגירת חשבון (מעריב / 29.9.06). ביקורת כותבים מהטריבונה והיא מנוסחת בריחוק קל. ההדלפות (זה לא חדש) היוצאות ממשרד מבקר המדינה על החקירה בעניינו של ידידו המושחת אולמרט, גרמו לדנקנר לזנק מהטריבונה לאמצע הזירה. החבטות שחבט במבקר יש להן תכלית - הפחדה. בדיוק כמו שהבריון של ביה"ס הולך לסגור חשבון, עם מי שמאיים על אחיו שלומד שתי כיתות מתחת.
ההתנפלות הזאת היא זנות עיתונאית. מפני שהיא מטילה דופי, באחת ממלונות השמירה האחרונות במדינה. החברים של אברמוביץ', דנקנר, ודייוויד לנדאו - עושים מלאכתם רמייה. מבחינתם של אזרחי ישראל, מבקר המדינה מר לינדנשטראוס, היועץ המשפטי לממשלה מנחם מזוז, ופרקליט המדינה ערן שנדר - הם המשלט האחרון מפני פוליטיקאים. הגנה על מושחתים דוגמת שרון ואולמרט כמוה כהתקפה על אלה בינינו שרוצים ישראל אחרת. "איפה הבושה", כבר שאלנו?
(במאמר הבא בסדרה, אתייחס להודאתו של עורך הארץ, דייוויד לנדאו, בהעלמת עין מהשחיתות של שרון).