אין לי ספק: אילו אלוהים לא היה אוסף את אריאל שרון, הוא היה מוביל את מדינת ישראל לשלום עם כל אויביה. לשלום! לא להפסקת אש, ולא לשקט זמני! שלום אמיתי, עם יחסי שכנות טובים, ופארקים תעשייתיים משותפים, וחילופי שגרירים ויחסי תיירות ומסחר.
ישראל היתה זוכה לנפט בחצי מחיר, ופרס היה משוטט בלילות ברחובות עם פיג'אמה, כשהוא ממלמל לעצמו "ידעתי, ידעתי"!תיירים ישראלים היו יכולים לקנות נרגילות מתימן, לנגב חומוס בדמשק, לטעום זונה שיעית בביירות, לראות (כתיירים) עריפת ראשים בסעודיה, ו/או להחליף נוזלים עם פילגש על שטיח פרסי אוריגינלי באחד ממלונות טהרן! בקיצור: מזרח-תיכון חדש, חדיש ומחודש.
כדי שזה יקרה היינו צריכים להצביע בהמונינו למפלגה החדשה שהקים (קדימה), ולתת למפלגתו מספיק מנדטים כדי שיקים קואליציה שלא תלויה במפלגות אחרות. ואם במהלך קדנציה שלמה הוא לא היה מצליח להביא את אותו השלום, שראובן אדלר מדבר עליו, לא צריך להתייאש - תנו לו עוד קדנציה, ויהיה בסדר!
ואם גם בקדנציה השלישית זה לא היה מצליח, תנו לו רביעית, וחמישית, ושישית - עד שיימאס לו. אח"כ יפרוש לחווה, ישחק עם נכדיו ויכתוב ספר בשם "כי אוויל עמי".
כמה מטומטמים אנחנו יכולים להיות. הפוליטיקאים הנוכלים מבטיחים לנו "שלום", ואנחנו תומכים בהם. אחרי שהם מתרווחים בכורסת המנהיג, כל האזרחים יושבים בכורסת הסלון, ורואים את הלוויות של "קורבנות השלום" שלהם. העובדה שהסיפור הזה חוזר על עצמו מוכיחה, שהסידור הזה מתאים לשני הצדדים. לפוליטיקאים השקרנים, ולבוחרים המטומטמים. ומאלה, יש כנראה הרבה.
תזכורת: סיסמת הבחירות הראשונה של שרון היתה "שרון- שלום וביטחון". הקדנציה הסתיימה בפיאסקו: כלכלה על סף קריסה, וטרור בשיאים שלא ידענו. (לדעתי ו-) לדעתו של יוסי ביילין: "שרון היה ראש הממשלה הכי גרוע בתולדות עם ישראל - אחרי גולדה".
שילוב של עם מטומטם, ותקשורת מופקרת, הביאו עלינו את שרון לקדנציה שנייה. וגם היא נחתה כאן על כנפי הסיסמא "רק שרון יביא שלום". ואנחנו האמנו, ו... קיבלנו דיקטטור מושחת שקרע את העם. אילו התמודד פעם שלישית, לפי כל הסקרים, הוא היה מנצח בגדול. דווקא יכול היה להיות מגניב לראות ראש ממשלה מגיע עם כל הפמליה לכלא "מעשיהו" לבקר את הבן הפושע שלו. מתגעגעים אליך, דיקטטור מושחת!
לא הייתי נדרש לשרון, אלמלא קראתי את הכותרת הזו: "תוכנית השלום של שרת החוץ" (מעריב / 28.12.06). מתחת לכותרת אנחנו לומדים שמדובר בערוצי הידברות חשאיים. בן כספית מסכם: "גורמים ערבים: יש לזה סיכוי". לא עובר יום אחד, ובעמוד הראשון של מעריב, אנחנו קוראים את הכותרת הזאת: "גם לפרץ יש יוזמת שלום".
גם בראיון לארי שביט (הארץ / 29.12.06), פורסת שרת החוץ את תוכנית השלום שלה". ומה יש לאולמרט לומר בעניין הזה? "לא נרתע ממחיר השלום". תמיד זה ככה: כשמנהיגינו נקלעים למצוקה, הם מוכרים לנו שלום! (אשליית) שלום במחיר מבצע!!
על איזה שלום הם מדברים?! על שלום "כזה כאילו" סטייל שינקין? או על הסכם שאיתו אפשר להוליך שולל את חברי הוועדה שמחלקת את פרסי נובל?
אחים יקרים. המאמץ שעושים ברווזים צולעים להפיח רוח חיים בברווז גוסס, הוא עבודה בעיניים. אבו-מאזן, לא יכול!! "מפת-הדרכים" מחייבת אותו לפרק את הטרור מנשקו - מישהו מאמין שהוא מסוגל? אם ערפאת לא עשה את זה - הוא יעשה? תתעוררו אהבלים!!
המנהיגים שלנו יודעים את האמת:
א)- השלום לא ייכון, כל עוד הארגונים שיכולים לטרפד או פוצץ אותו, לא ישלימו עם מדינה ליהודים. אפילו שייחתם הסכם שלום עם כל הטרראם!!
ב)- הישרדותם הפוליטית של מנהיגינו, מחייבת אותם למכור למצביעים חלומות, שקרים, הזיות ואשליות שלום. ואזרחים שמטפחים הערצה למנהיגים שקרנים - ספק אם מגיעה להם מדינה...
