אחרי הרבה יותר מדי זמן מסך, הגיעה לסיומה עוד מסכת מפרכת של אודישנים, כמו שנהוג בכל פתיחת עונה של כוכב נולד. אין פינה במדינה שהמשאית הסגולה של צביקה לא הגיעה אליה, שחס וחלילה לא יתפספס אף כישרון, או מישהו שמוכן להתבזות בפריים טיים ועוד לא הספיק. דוכני אודישנים הוצבו בדיזנגוף סנטר, פנסי ענק האירו את כיכר העיר בטבריה והשופטים אפילו הטריחו עצמם למועדון הפלאקה. השנה המפלצת הסגולה גם הושיטה את זרועה עד ארה"ב, בתקווה למצוא שם איזה ישראלי שעבר לאל-איי רק כדי לעשות מכה באולפני הרצליה.
לרגע, איפשהו בין הקאובויים בנאשוויל לרוכלי העגלות בקנזס, הביע צביקה הדר חשש שכל הכסף של ההפקה נשפך על דאחקה. הצחקת אותנו, סוף-סוף. הרי כל שלב האודישנים הוא דאחקה אחת גדולה. זוהי שעתם של האנשים שרגילים שצוחקים להם בפנים. אם הם עדיין לא רגילים, השופטים יעשו להם ספתח. האודישנים הם ההזדמנות היחידה של ההפקה לעשות קצת רייטינג מאנשים תלושים, שלא יודעים לשיר אבל לא אכפת להם שצוחקים עליהם, כמו משה נ-נח מטבריה. הרי אחרי האודישנים מגיעים מחנה אימונים, ואז מיונים, דיונים, שיבוצים ובסוף נבחרת, ובכל השלבים האלה ניאלץ לצפות, רחמנא ליצלן, במתמודדים שבאמת יודעים לשיר.
ההפקה הוסיפה השנה למגמת החיסכון גם שימוש חוזר, ואנחנו זכינו להתאחד שוב עם נבחנים זוועתיים משנים קודמות, שכבר אז לא ערבו לאוזנינו. אמש היה זה תורו של אליקו כהן ("אז מה אם אני מזרחי"), שכמו כל הנבחנים הממוחזרים מעונות קודמות גולגל הלאה לגימיק המטופש העונתי, תחרות הסינגלים ההזויים של העונה. אם כבר חוסכים וממחזרים, למה לא להפיק את המקסימום מחומר הגלם האיכותי הזה? הרי כל תחרות שמכבדת את עצמה מוכרעת על-ידי הסמסים של הצופים.
ואם בשימוש חוזר עסקינן, אלמלא הייתה סוזן בויל בעולם, מה היו סיכוייו של הראל אמיד, אותו חזן מחונן מרמת גן, שחטאו היחיד הוא שאינו בן 39 והוא לא דומה בכלל להראל סקעת, למעבר שלב? כן, גם בפרקי אודישנים צריך בכל זאת לדחוף איזה שניים שלושה נבחנים שעברו, או לפחות להראות עשרה נבחנים יוצאים מהאולם כשהם קופצים וצורחים על-רקע שיר האודישנים. הפעם זכינו לשמוע את הילד שיהיה פלא, דודי אמר, ואת ילד הפלא האוקראיני לשעבר ולדי בלייברג, שדווקא עושה רושם שיש לו אפילו סיכוי להגיע לנבחרת.
אך הכוכב הבלתי מעורער של הערב היה מרדכי קרפלעך ראפרסטין, שהגיע אול דה וויי מברוקלין כדי להוסיף קצת בלינג לתוכנית, לרייר על אניה בוקשטיין ולהצדיק את קיומו של השלב המייגע הזה. אם יש נבחנים ששווה לבזבז עליהם את פרקי האודישנים, הם אלה שאולי לא ראויים לכובע "עברתי", אך עם קצת כישרון והרבה חוש הומור מספקים לצופים בידור טהור בלי להתבזות. מזל שהוא הגיע אחר כך בלי התחפושת וזכה לעבור שלב, אחרת הוא היה נאלץ להסתפק בהתמודדות במסלול המיוחד מול השלאגר "יש לי ציצים גדולים".
