בתחילת העונה, כשדנה אינטרנשיונל גערה בעמיתיה לכס השיפוט שהם "שבויים בשטנץ של שולי נתן", הייתה תקווה שאולי הטיעון הזה כבר מיושן, ושהעונה הזו באמת תהיה מגוונת. השופטים הקבועים זעקו שנעשה להם עוול והעבירו לנבחרת כמה כשרונות שונים, שלא היינו נתקלים בהם בעונות קודמות. קולות שונים ומיוחדים כמו מיי פיינגולד, ולדי בלייברג ותגלית השנה - איה זהבי פייגלין. אחרי שבאמריקן איידול הפסיד אדם למברט, המתמודד האקסצנטרי, לעוד גרסה שחוקה של ג'סטין טימברלייק, אי-אפשר היה שלא להישאב לאופטימיות מתוקה גרסת הדיסטורשן.
אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי, והתברר שאין לנו את אלפית הביצים שיש לאמריקנים. טוב שדנה באה להעמיד את השופטים ואת כולנו במקום - אנחנו צבועים ופחדנים. למברט לפחות הגיע למקום השני, אנחנו זרקנו כבר בערב הראשון את פייגלין, המועמדת הכי צבעונית, מעניינת ומקורית שנראתה בתולדות הכוכב.
מבחירת השיר - "כל אחד רוצה", דרך העיבוד, הגיטרה החשמלית ועד הגרדרובה - איה הייתה הדבר שחיכינו לו, המתמודדת שלא דומה לשום דבר שנראה על המסך או על הכוכב, עם גישה של "כולכם על הזין שלי" ושיק פאנקי אמיתי. דנה מלמלה שהיא מקווה שהקהל יידע לבלוע אותה, כדי שנוכל לראות עוד מהבחורה המופרעת והמוכשרת הזו, אך אפילו הפרגון שקיבלה מנינט לא עזר לאיה לצלוח את המיינסטרים. השופטים בעצמם לא הצליחו לבלוע את הצפרדע המצחיקה הזו, וסימנו אותה בתור הביצוע הרע. על המסמסים, ברובם נערות בנות 12, כבר לא היה טעם לסמוך.
אם כבר בצבועים עסקינן, הפליאה של השופטים בכל פעם שמורן מזוז פותחת את הפה כבר התחילה להיות מחשידה. לרגע ממש קצר היה אפשר להאמין להתבכיינות שלהם על כך שהעם לא יאמין שהם לא בחרו בה בגלל שהיא עיוורת. אך ציפיות לחוד וכוכב נולד לחוד, ואחרי ביצוע בינוני פלוס של "מה לך ילדה" השופטים התעלפו ביציע, וצביקה פיק אפילו נעמד על רגליו בתשואות.
בערב השני, ההפקה כבר הייתה לחוצה קצת יותר על המתמודדים ה"לא קונבנציונלים" של העונה, שלא נגיד שהם לא אוהבים אלטרנטיבה. הביצוע של מיי, מיוחדת ככל שתהיה, היה קצת משעמם ומלא בעצמו, אך זה לא הפריע לשופטים להעמיס עליה מחמאות, ולהעניק לה קליפ שיצוץ בכל מקום שלא תסתכלו, כאילו מורן לא יושבת בקהל ושומעת הכל. ולדי שלף מארכיון הערוץ הראשון את השיר "אדג'ו" של שלומית אהרון, שאפילו מועדון המעריצים שלה לא מכיר, ובכל זאת זכה לתשואות השופטים, חוץ מדנה שביקשה ממנו לרדת לעם.
גם זה לא יחזיק הרבה זמן. ולדי לא יחזיק יותר מחודש בתוכנית, כי מה לעשות, אנחנו בכלל לא יודעים מה זה אדג'ו, ויש גבול עד כמה דנה תצליח לסחוב את מיי. בכלל, אין טעם להיאחז בתקוות קטנות בקשר לעונה הזו. נבחרת מגוונת כבר לא תהיה לנו וגם השנה ניאלץ לבלוע צפרדעים כמו ההדחה של איה ולבכות בדמעות תנין על כל סיפורי החיים סוחטי הדמעות של המתמודדים שיידחפו לנו לגרון. בזו אחר זו נפרד מהמתמודדות שלא יצליחו להחזיק מעמד מול שטף הסמסים שיקבלו מתמודדים כמו לירן דנינו, דניאל ברזילי ואושרי אלמוריש - חביבים, חתיכים, הלחם והחמאה של המסמסות, אך לא מביאים שום דבר חדש או מעניין לשולחן, ובסוף העונה נוכל להוסיף לאוסף עוד כוכב שנשמע ונראה כמו אלף כוכבים אחרים או, חלילה, כמו שולי נתן.
