"חלק מהשופטים אמרו שזה היה טוב ונשמעת ממש כמו 'היהודים', חלק אומרים שאיבדת את הזהות שלך קצת. אני חושב שזה מאוד דומה" (צביקה מסכם את ביקורת השופטים על הביצוע של לירן דנינו, וגם את הרציונאל מאחורי התוכנית).
מכה נוספת לקהילה הלהט"בית (לסביות, הומואים, טרנס ובי) - חובי סטאר נשלח אחר כבוד לביתו (בפעם השנייה). ומכה גם לשלושת הצופים שעוד האמינו ש"היהודים" הם להקה של מופרעים לובשי שחורים שיאכילו את צביקה הדר בפירסינג לפני שייתנו לו להוציא אותם לפרסומות. אז מצד אחד, היה נחמד לראות על הבמה מבצעת עם גרון קטלני שלא מפחדת ממרגול, וגם לא ממחלקת הסטיילינג של "כוכב נולד". אורית שחף היא, להערכתי, אחת הנשים היחידות שהצליחו לחמוק ממכשיר הפן שמגהץ את שערה של כל מי שעוברת בדרך לפריים טיים. אולי יש בסלה הישגים מוצלחים מזה, אבל בכל זאת.
מצד שני, מי היה מאמין שיום יבוא ו"היהודים" יופיעו על אותה במה עם דמויות אנימציה שיווקיות שמנסות בכל האמצעים הטכנולוגיים המוכרים לאדם למכור לנו כרטיס לאגד. זה הזמן לציין שבתוכניות האחרונות אותן דמויות אנימציה מטעמן של החברות המסחריות תופסות כל-כך הרבה זמן מסך, שבקרוב יוכלו לגשת לאודישנים על תקן מתמודדים מן המניין.
בעונה הזו, הפערים המנטליים (בעיקר, אבל לא רק) בין המתמודדים בולטים במיוחד. אור קולנברג שהתפרק, רוני דלומי המקסימה שממשיכה לעפעף בעצבנות, סוגיית השקרים של עומר אדם - כל אלה הבהירו היטב שנחוץ באזור מבוגר אחראי, עדיף לא אותו אחד שאחראי על ריסון דמויות האנימציה. אבל את כל זה כבר ידענו. משבוע לשבוע מתברר שבאותה מידה שהתוכנית הזו זקוקה לגיל מינימום, היא גם זקוקה לגיל מקסימום, במובן של ותק מקצועי ולא במובן של ותק על פני כדור הארץ. מיי פיינגולד, למשל, שנתנה בראש עם ביצוע גרובי להפליא ל"אלה", לא תיוולד בתוכנית הזו גם אם היא תנצח. תקופת הינקות, הילדות וגם ההתבגרות שלה מאחוריה, והיא נמצאת בשלב שבו היא זקוקה לחברת תקליטים עם חוש ריח טוב הרבה יותר מאשר לעוד הערה חסרת טעם מפי המאסטרו.
עד שיופקו הלקחים הנ"ל, נותר רק לומר תודה על כך שהיא עוד פה. "היהודים", כפי שטרח צביקה הדר להזכיר שוב ושוב, עשו את זה "רק עם המעריצים, בלי התקשורת". דנינו, ולדי, דלומי - כולם עושים בדיוק את המסלול ההפוך, עם כל התקשורת שבעולם ועם מעריצים שמעריצים בעיקר את הטלוויזיה. מיי פיינגולד, על-פי כל הסימנים, הייתה יכולה לעשות את זה גם בדרך הקשה. ובדיוק בשביל מקרים כאלה נוצרו קיצורי הדרך.