כאחד בשני רבבות הצעירים שעמדו בקו האש של ה-15 במאי 1948, הרגשתי את יום הריבונות הראשון של מדינת ישראל בעובדה שבפעם הראשונה מאז ימי השלטון הבריטי בארץ יצאנו לשדה הקרב עם נשק גלוי, שעד לאותו יום נאלצנו להסתיר אותו מפני הריבון הזר ששלט בנו. זכויות השימוש הגלוי והאפקטיבי בנשק למען הגנת המדינה הן, עד היום, תנאי מובהק לריבונות, שבלעדיה לא יהיה קיום לישראל. זכויות אלו של ריבונות הופקדו למשמרת ממשלות ישראל, במחיר חייהם של אלפים מלוחמי העצמאות. אלא, שמאז תחילת האינתיפדה של ספטמבר 2000, למד האויב לכרסם בזכויות אלו - על-ידי ביום הצגות מצולמות של "אכזריות" חיילי צה"ל וזעקות שבר על "תגובות לא פרופורציונאליות", המאומצות בקלות - לא רק במרכזי הצביעות של האו"ם, אלא - גם בממשל בעלת בריתנו החשובה ביותר, והיא - ארה"ב. מחדלי ההסברה הישראלית בתחום זה רק עודדו את תעשיית סרטי ההסתה המבוימים, שכבר זכו בעולם לשם PALLYWOOD.
וכך, כל דיון על הפעלת מלא הכוח הדרוש למיגור טרור הטילים והמנהרות מרצועת עזה נגמר בחיל ורעדה מפני הטלפון הצפוי מהפקיד התורן של גב' קונדוליזה - שימחה נגד "התגובה הלא פרופורציונאלית". כי את טרור הטילים אפשר להפסיק תוך 48 שעות מקבלת ההחלטה הנכונה, ולא רק למילוי חובת המדינה להגן על אזרחיה המופצצים אלא - לקיום הריבונות הישראלית, שהולכת והופכת לקריקטורה משפילה בעיני העולם (ולא רק בנאומים של נסראללה). לשם כך, לא צריך אף חייל להיכנס לשטח בנוי ברצועת עזה, אך כהקדמה לפעולה שתכריע את הטרור - חייב להתבצע שיתוק ממוקד של מערכת עלילות הדם שהצליחה עד היום להציל את הטרור מכל מצב בו צה"ל עמד להכריע אותו.
זה חייב להתחיל בהעברה מהירה של חוק בכנסת - נגד מביימי ומפיצי עלילות דם וחומר הסתה הפוגעים בישראל ובעם היהודי. בלימת זכות ההגנה של ישראל תיפסק ברגע שיושבו על ספסל הנאשמים של בית דין לבטחון המדינה כל השותפים הידועים והגלויים לפשעי ההסתה. וזה לא רק שדרני ההסתה של הרש"פ וסוכנים עוינים של העיתונות הזרה על צלמיהם הערבים, אלא גם אנשי מפתח שעזרו להם - במערכות קשרי החוץ, התקשורת והמשפט של ישראל.
כל מי שצריך, יודע את השמות והתפקידים של מחוללי, שותפי ומפיצי עלילות הדם של "רצח הילד מוחמד א-דורה", "הטבח בג'נין" ו"טבח הילדים" בכפר קנא, ומהם יש להתחיל. ואין זה משנה - מי מהם עשה זאת עבור בצע כסף, מי בגלל תסביך ההתרפסות לאויב ומי בגלל בוּרוּת מתנשאת.
מיד עם העברת החוק בכנסת, יש להודיע לרש"פ, לתושבי רצועת עזה ולכל העולם - שצה"ל קיבל הוראה לנקות את כל המרחבים המשמשים את משגרי הטילים וחופרי המנהרות לישראל, וזאת - על-ידי הפגזה שיטתית שלהם, שלא תאפשר שום פעילות מתחומם. וזה ייעשה - במקום הפגזות הסרק של שטחים ריקים, שהיו נהוגות עד היום (עם טעויות שפגעו גם בבתים עם תושבים). תושבי מרחבים אלה ייאלצו להתפנות, כדי לא להיפגע, ומחוסר ברירה - ייהפכו לפליטים (במקום מה שהתחילו לעשות לתושבי שדרות). מספר הפליטים שיברחו דרומה יהיה, עדיין, קטן מאלו של הקרבות בסומאליה (אם מישהו, בכלל, סופר אותם שם, ואגב - תהיה כאן הזדמנות יפה לגאידמק ערבי לסייע למתפנים מקו האש).
במקביל, יוטל מצור על הרצועה, פרט לאספקת מים, מזון ותרופות, תוך הכרזה - שהמצב יוחזר לקדמותו רק לאחר שחרור החייל החטוף, הפסקה מוחלטת של הירי משם ופיצוי מלא על הנזקים שנגרמו לישראל. אם ראש הממשלה ידאג שמפקדי צה"ל ודובריו, משרד החוץ על שלוחותיו ומערכת החקיקה והמשפט ימלאו את תפקידם כראוי - תיפתר בעיית הטרור מעזה, ללא קורבנות אדם מיותרים ובלי השקעות ענק במערכות מיגון לא יעילות.
ולמען הגילוי הנאות: הצעה זו היתה חלק מנייר עבודה מקיף, שנדון בכנס משותף של הפורום הביטחוני לחוסן מדיני וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ביום 16.11.2001 - בשנה הראשונה לירי הקסאמים מרצועת עזה. וכפי שקבעה ועדת וינוגרד, חשיבה שחרגה מהשגרה המאובנת לא יכלה להגיע לדיון בממסד הביטחוני, בגלל התרדמת הרעיונית שנפלה עליו מזה שנים.
