משך השנים הרבות שחלפו מאז נתפס, הואשם ונשפט יונתן פולארד למאסר עולם בארצות הברית, אנו עדים לכל אותם בעלי רוממות הדמוקרטיה שבגרונם, אשר באורח לא מפתיע מגיעים מהצד השמאלני (להבדיל מהשמאלי - כהבדל בין איסלאם לאיסלמיסט) של המפה הפוליטית, אלו העמלים להשכילנו באשר ל"נבלה" (לדעתם) אשר ביצע יונתן פולארד, אותו סוכן זר ישראלי בארה"ב שריגל לטובת שולחיו עד שנתפס, נגד מכורתו, בעבור תערובת משונה משהו של אידאולוגיה ובצע כסף.
במדינת ישראל משך אותן שנים חופפות וכפי הנראה, לכאורה, בכל אתר ואתר, נעשה בדיוק אותו מעשה נבלה של ישראלים, שוב, אלו המגיעים מהצד השמאלני מיליטנטי של המפה הפוליטית, המגובים ע"י ערבים ישראלים, נגד מכורתם ישראל, באותה מתכונת לכאורה, מעוותת אידאולוגיה המשולבת עם בצע כסף. בניגוד לפולארד אין הם פועלים במחשכים ואף גאים ובפרהסיה במעשיהם. אין צורך להפעיל שירותי ביטחון על-מנת לאתרם, ניתן למצאם תחת כל אבן, מאחורי כל שיח ועל כל גבעה רמה, מפעילים צבא עורכי דין, מטוסים, ציי רכב ופעילים בשכר. הכירו בבקשה את ארגוני בצל"מ, שלום עכשיו, עדאללה, מוסאווה ודומיהם. כעת יקום בבקשה אותו שאינו יודע על קיומם.
ארגונים אלו, כפי שפורסם, לכאורה, ממומנים נכבדות ע"י מדינות האיחוד האירופי, אירגוני שמאל קיצוני מיליטנטי, הקרן החדשה לישראל וכספים אשר נצבעו בצבע כשר לבן אשר יש רגליים לסברה כי מקורו, לכאורה, גם באדיבות מדינות תורמות ערביות כגון ערב הסעודית וכווית. אירגונים פוסט-ישראלים אלו שולחים מרכולתם ותוצרתם, מידע גלוי ומסווג, מחוץ לגבולות המדינה לשימוש גורמים ממתנגדי ושונאי מדינת ישראל במוצהר.
נראה למתבונן האובייקטיבי כי, לכאורה, משמשים כלל האירגונים הללו כסוכנים זרים הפועלים בעבור מפעילים חיצוניים (ממש כפי שאירגוני מודיעין מפעילים מרגלים בארצות יעד), כהגדרתם בחוק הישראלי, אך מסיבות שכלל אינן ברורות הדין הפלילי והביטחוני הישראלי כלל אינו ממוצה לגביהם.
לכל אלו המוכנים לנהוג בסלחנות לגביהם נזכיר כי ארגונים אלו אחראים במדה מכריעה להתנגדות הרוב בדעת הקהל במדינות המערב נגד ישראל. חרמות נשק, חרמות אקדמיות, נידויים, עצרות תמיכה בפלשתינים ואנטי-ישראליות, מאמרי שטנה נגד ישראל בעיתונות המערבית (שלא לדבר על העיתונות הערבית), כתבות צבע אדום טלביזיוניות בנוגע לאכזריות "הקלגסים הישראלים" בשטחים, מדיניות מוטה נגד ישראל של מדינות רבות, כל אלו ואחרים הם תוצאתם הישירה והעקיפה של יבול ומבול מוצרי השיטנה הזורמים מארגוני "הטרור התיקשורתי הפנימי" נגד ישראל במימון שוטמי ישראל מוצהרים במערב אירופה ובעולם הערבי. נראה כי הנזק העצום הנגרם לישראל עקב כך, אשר אינו פחות במאום מהסכנה האירנית, לא הופנם דיו בקרב מעצבי מדיניות החוץ והביטחון בישראל ומשכך לא הניעם לפעולה מתאימה בתחום זה.
בנוסף, ולפי עדויות מוקלטות מלפני שנים מספר מפי דוברי החמאס והפתח, משמשים פעולות ארגוני השמאלנים הישראלים (ומיודעינו כאן אכן נכללים בהגדרה זו) כרוח הגבית המשמעותית ביותר עבור אירגוני החבלה להמשיך את מלכתם הרצחנית, הנפשעת נגד ישראל.
המשתמע הברור מכך הוא כי במידה ופעולות "אירגוני השטנה הפנימית" היו נמנעות, כך, ביחס ישר היו נמנעים אלפי ההרוגים ועשרות אלפי הפצועים והנכים משני הצדדים אשר נגרמו בעידודם של ארגוני שמאל ואקדמיה ישראלים.
הכשל הראשון והברור מבחינתה של ישראל הוא נושא המימון של פעולות ארגונים אלו ע"י מקורות שאין להגדירם בכל מצב כתומכי ישראל ודורשי טובתה. עצם העובדה כי ניתן לעיתים להתחקות על מקורות המימון (בניגוד לפעולות ריגול הממומנות ע"י גופי מודיעין) אין פירושו כי הינן חוקיות. גם החמאס הפועל נגד מדינת ישראל מקיים מבצעי התרמות ומשלוח כספים דרך גופים מוכרים אך אין פרושו כי הדבר חוקי ותקין.
טענת חופש הביטוי לגבי גופים אלו הפועלים במדינה דמוקרטית גם היא פסולה במקרה דנן. הגופים המדוברים אומנם פועלים במסגרת החוק במדינת ישראל (כל זמן שלא הוצאו אל מחוץ לחוק) אך תוצאות מעשיהם המיוצאות מחוץ לגבולות המדינה בכוונת מכוון לפעול נגד ולטרפד ההחלטות החוקיות של הדמוקרטיה הישראלית באמצעים שאינם דמוקרטיים תוך ניצול רפיסותה של הדמוקרטיה, גורמות נזק ישיר ועקיף למדינת ישראל ומשום כך חוצים אלו את גבולות המותר במדינה החייבת להגן על קיומה עקב התנאים הסביבתיים בה הינה מתקיימת.
הדוגמה הטובה ביותר לצורך לצמצם ואף למנוע את פעילויותיהם של בצל"ם, שלום עכשיו, עדאללה, מוסאווה ועשרות אחרים מגיעה הישר מעבר לגבולנו. גם החיזבאללה וגם החמאס אשר קיומם היה חוקי במסגרת בו הינם פועלים (לבנון והרשות הפלשתינית, בהתאמה) עבו, שמנו ובאורח פרקטי הפכו למדינה בתוך מדינה הקמה על יוצרה תוך ניצול אזלת יד המערכות הדמוקרטיות, אך ורק משום שמקורותיהם הכספיים לא נחסמו בזמן ובמקום המתאימים. מימון נאות לעומת חוסר מימון הינו הוכחה בדוקה לכך כי "הכמות יוצרת איכות חדשה".
בפי שנטען בפירסומים שונים בעיתונות, לכאורה, אפילו "מרכז פרס לשלום" אשר ממומן ע"י מדינות האיחוד הארופי והקרן החדשה לישראל, אשר מצידה ולכאורה ממוממנת ע"י שוטמי ישראל מובהקים, מממן פעילות "אירגוני השיטנה הפנימית" בהעברות כספים סיבוביות מולבנות-ביטחונית ואף יש רגליים לחשד, מוניטרית לעיתים, בנוסף לפעילויות אחרות שלו אשר הינן לעיתים חיוביות (האם הצד החיובי משמש ככיסוי? האם נשיא ישראל הנבחר אכן מודע לכלל פרטי פעילות מרכזו?)
זכותה של המדינה כ"דמוקרטיה מתגוננת" לנקוט בשני מסלולי פעולה אשר עולים בקנה אחד עם אותם עקרונות:
האחד, לדרוש ולקבל דיווח ופרוט מלא של כל הכספים ומקורותיהם המגיעים לידי ארגונים אלו מכל מקור חיצוני למדינת ישראל. חקיקה חדשה אינה נדרשת כאן, כפי שאינה נדרשת בכל מקרה של משקיע זר אשר חובתו בדיווח נאות בנוגע למקורות ולסכומים המושקעים במדינה מאידך, אכיפה עיקשת ומתמידה הינה נדרשת והרי היא חובת המציאות באם חפצי חיים אנו.
לאור הדיווח שייתקבל, זכותה של המדינה לאשר או למנוע מסכומים אלו מלהתקבל בישראל או להחרימם וזאת בהתאם למקורותיהם המוצהרים ואלו שאינם כאלו.
השני, לדרוש ולקבל דיווח מלא בנוגע לממועניו של כל החומר הנשלח מחוץ לגבולות מדינת ישראל אם מודפס ואם בצורה אלקטרונית. אמצעי התקשורת האלקטרונית והאינטרנט הנהוגים כיום מקשים על נתון זה אך ניתן לפקח גם עליהם בצורה מושכלת ולקבוע עברה על תקנות הביטחון ובעקבותיהם האמצעים לשיפויים במדה וחומר מסווג ושהוגדר ככזה נשלח החוצה מגבולות המדינה. לצורך עניין זה אין להבדיל בין פיקוח על ארגונים טרוריסטים במדינות המערב הנעשה כעניין של שגרה והפיקוח על אירגוני "השטנה התיקשורתית" המדוברים כאן.
על מדינת ישראל לראות בצמצום פעילות "ארגוני השטנה הפנימיים" במתכונתם כיום, כחלק אינטגרלי מהמלחמה לקיומה כבאותה המידה הנהוגה בתמרון הגייסות בזמן מלחמה, נזקם של אלה עולה ת"ק מונים על נזקם של קטיושות החיזבאללה, אלו שכבר נורו ואלו העתידים להיירות. ברור הוא כי רשויות הביטחון והחוק בישראל מהססים מלנקוט פעולה נגד אירגונים אלו מפאת ריפיון ידיים ומחשבה יצירתית באשר לאפשרויות העומדות בפניהם תוך תימרון נאות, מושכל והוגן ובתוך הפעלת עיקרון המידתיות, במסגרת המנהל הדמוקרטי התקין.
ברור מאליו כי במידה וארגונים אלו היו בוחרים בזירה הישראלית ככר פעולותיהם הבלבדי ואמצעי מימונם היו שקופים, חוקיים ונאותים, לא היתה כל מניעה להתיר פעולתם במסגרת ההליך הדמוקרטי. העובדה כי "ארגוני השיטנה הפנימית" אינם חושפים את כל מקורותיהם מעלה ריח חריף של עברות ביודעין על חוקי מדינת ישראל, אלו שחוקקו ואלו החייבים להחקק כתגובה. יש להעמיד ארגונים אלו תחת חקירות עומק ובאם יימצא וידרש כצעקתה, להוציאם ללא היסוס אל מחוץ לחוק, וכל המקדים הרי זה משובח.
