צר לי לאכזב את הקורא אך אין המאמר עוסק בעיקרו בנושא המדיני ובוועידת אנאפוליס. יקשה המקשה וישאל אם כך מדוע נבחרה כותרת מאמר זה? ובכן ישנן קשר ישיר וגורדי בין שביתת המורים או יותר נכון חוסר האמפתיה למורים ומנהיגם לוועידה אומללה זו.
שביתת המורים היא פרויקט, למי שאינו מצוי בענף ניהול הפרויקטים. ממש כפי ששיגור מזכר לעובדים הוא פרויקט, אכן קטנטן אך עדיין פרויקט. תורת ניהול הפרויקטים גורסת כי יש להקדים את תכנון הפרויקט בתיכנון אסטרטגי ולפרקו בצורה מושכלת לאבני בניין עוקבות (הטקטיקה של הפרויקט) ואז לתכנן כל אבן בניין כתת פרויקט ועד לתכנון הפרט הקטן ביותר כגון זמני ההשכמה של צוות הפרויקט בבוקר יישומו של הפרויקט.
כל נתוניהן הבסיסיים של אבני הבניין לעיל מושווה אז לנתוני זמן, מרחב, תקציב ולוגיסטיקה ומעדכנות את התכנון הבוסרי הראשוני. רק אז נערכת תוכנית הפרויקט הכוללת לקראת ביצועו. ברי הוא כי רשימת המאוויים ההופכים לרשימת מטלות של מזמיני הפרויקט עלולה להשתבש עקב בעיות לוגיסטיות כרוכות-המציאות ואז קיימות מספר אפשרויות לדוגמא והן העברת חלק ממטלות הפרויקט לפרויקט מקביל או לפזה עוקבת לביצוע עוקב אך מאוחר יותר של צרור המטלות הנידון.
מבחינה זו כשל צוות ההנהגה של שביתת המורים בדרכם להובלת מאבקם הצודק והמוצדק. למרות כי רבים אוהדים את מאבק המורים עלינו להכיר בכך כי למטבע זו ישנם לפחות שתי פנים בבחינת "בדוק ביתך ראשית ליציאתך למלחמה". לאלו המודאגים מהנאמר עד כה נרגיע, כשלי הממשלה עולים מונים רבים על כשלי הנהגת המורים.
מעיון ב"רשימת המטלות" של מנהיגי השביתה של המורים התיכוניים מתקבל הרושם (לכאורה, רק לכאורה) כי כל מעייניהם מתמצים בשיפור תנאי השכר של השובתים ובאם אך תסכים הממשלה לשיפור תנאי השכר, תחדל השביתה והמורים יחזרו לכיתות. ברי הוא כי אין זו כוונתם היחידה של השובתים ונושא הרפורמה הטקטית והמערכתית של מערכת החינוך מדריכתם גם כן. אלא מאי, איננו יודעים או שומעים על כך די.
תוך שעטתם של המורים להטבה המוצדקת של תנאי שכרם הזניחו השובתים את החשוב לא פחות והוא הרפורמה בחינוך. אנומליה זו פוגעת קשות בטיעוני המורים ומשחקת לידי הפוליטיקאים הצינים עמם הם דנים. על השובתים להציע פריסת הטבות שכר במקביל לצעדי רפורמה חיוניים ולא לצפות מהפוליטיקאים לעשות זאת עבורם, הם לא יעשו זאת.
אם נניח כי הטבת תנאי השכר הינה בראש הרשימה, הרי צעדי הרפורמה הנילווים חייבים להעשות במקביל או בפזה שנייה, שלישית או רביעית אך אלו חייבים להיות מעוגנים (ותחת ערבויות ממשלה מתאימות) בחוזה אשר יחתם, כאשר יחתם.
קשה לקבוע אם החוזה אשר נחתם עם מורי היסודיים נערך על דעתו או חוסר דעתו של מנהיגם ווסרמן. כך או כך החוזה ברובו המכריע הינו אחיזת עיני המורים היסודיים ומשום כך מהווה מסע הטעיה של מורי התיכוניים וכלל הציבור. מעט פכים "קטנים": אותם ששת המיליארדים אשר הוענקו למורי בתי הספר היסודיים ואשר הממשלה מחצרצת בהם מעל כל גיבעת כנסת רמה הינם עורב פורח. 1.2 מיליארד הינם תיקוני שכר עקב שחיקת שכר בעבר ואינם תוספת כהגדרתה. השארית 4.8 תיפרס על פני 5 שנים ותהפוך לכן ל-960 מיליון שקל לשנה שהם כ-526 שקלים ברוטו לחודש למורה (לפי 152,000 מורי היסודיים). אלפי שקלים תוספת שכר למורה כטענת הזוית החינוך תמיר? לא דובים, לא נעליים ולא שקלים.
בנוסף, אין איזכור לשעות חינוך, גיל, ריכוז, פיצול, אלו נעלמו מהחוזה כמו גם תגמולי השתלמות. ובכן ניתנה תוספת זניחה כאשר נושאי הרפורמה בחינוך הוקרבו עבור סתימת פיות המורים בנזיד עדשים עלוב ומשכך אין רפורמה. למי שחושב כי 526 שקלים ברוטו ללא שיפור מצב ותוכניות ההוראה, גודל הכיתות, פיטורי מורים צעירים וחוסר תוספת שעות הוראה ישפרו את רמת התלמידים, הינו אך חולם באספמיה. נראה כי מנהלי המשא והמתן אז מצד הממשלה ידעו היטב לאן מועדות פניהם בעוד שווסרמן וחבריו נשלחו לשתות את המים של חופי עזה. ההסכם העלוב אשר נחתם עם מורי היסודיים (ללא שביתה) מצדיק ויותר את שביתת המורים התיכוניים.
אך מעבר לכל זאת ניראה כי אנו כולנו התבלבלנו. לרגע חשבנו כי מדובר בשביתת מורי התיכוניים המבקשים לשפר את תנאי העסקתם, ברפורמה בחינוך ולא היא. להפתעתנו התבשרנו ע"י אמצעי תקשורת מאוד מסויימים וממשלה דגיגית המסריחה נכלוליות מראשה ומטה, כי אנו איננו קולטים את שרואות עינינו ושומעות אזנינו.
לאמיתו של דבר מדובר ברן ארז, אותו "האשם המיידי", אותו נפוליאונצ'יק עם בלוטות גדלות מורחבות אשר קם יום בהיר אחד על צידו השמאלי ובהנף שרביט השבית מאות אלפי ילדים רכים מתלמודם. כך לפחות אמורים אנו להבין אליבא ד'עיתונות ישראלית כשרה.
הילולת רבינו אולמרט (נו זה, בעל הפרוסטטה) בביצוע האדמורית ההזויה תמיר ותמיכת מקהלת החיזוק של המעודדות חשופות הערווה מהעיתונות שופכים קיתונות של לעג ובוז על רן ארז. ההמלצות לפטרו יכולות למלא ספר עב כרס (לפטרו? יושב-ראש אירגון המורים? מי יפטרו, האולמרט אולי?), מלגלגים על שפתו העילגת, בזים לקשיי התבטאויותיו ורק שוכחים פרט קטן וזניח, איש זה וקודמיו לתפקיד הפגינו שיקול דעת במשולב עם סבלנות מעוררת הערכה משך שש השנים האחרונות בהן התכחשו ממשלות ישראל באופן סידרתי למחויבויותיהם הבסיסיות כלפי המורים.
רן ארז ארגן שביתה מסובכת וקשה בהפגינו כושר אירגון ונחרצות שלוואי ועשירית ממנה היתה בידי הממשלה שלמולו. עשרות אלפי המורים התומכים נחרצות במאבק בכלל ובארז בפרט אינם מעניינם. כל מעיניהם מרוכזים בהגנה הקפית על אתרוגם אשר הורם למעלתו זו דרך ספיני ועידת אנפוליס יחד עם עוד אי אילו פרוסטטות ערמוניות וכמובן דרך השמצתו שלוחת הרסן של רן ארז.
כבר עברנו את כיפוף ידה של הדמוקרטיה הישראלית ע"י שרון באמצעות הגנתה האתרוגנית של המדיה אשר גרסה כי בשם דת הפינוי ושינאת המתנחלים אריאל-"האתרוג"-שרון ראוי היה להפוך כשר וצח כשלג. ואלו הדו-פרצופיים המלינים על שטופי המוח האיסלאמיסטים אשר בשם דתם הרצחנית מקדשים כל תועבה. ונשאל כאן, מהו בדיוק ההבדל בין הפנאתיזם האתרוגני השרוני ד'אז ועתה האולמרטי ע"י המדיה הישראלית ורצחנותם מוצדקת הדת של האיסלאמיסטים? אלו ואלו מצדיקים עניינם בשאינו שייך לעניין.
מקובל הוא כי ארגון המורים התיכוניים אינו חף משגיאות טקטיות ואסטרטגיות בהקשר לשביתה זו אך הדרך מכאן ועד התעלמות המדיה מנושאי שביתה ראויים ומוצדקים של המורים מצביעה יותר מכל על דו-הפרצופיות העיתונאית. ידיד סיני הסביר לי לקח חיים רב משמעות באומרו... "כאשר אתה מאשים ומורה באצבעך על השני, מיד תבחין להיכן מורה אגודלך".
עיתון הארץ יצא השבוע במאמר מערכת (האם יואילו אנשי מערכת הארץ להזדהות על-מנת שגם נכיר סוף סוף באפסותם האישית?) כולו מרוח בחמאה חלקלקה כאשר לשונם משתלשלת, בעודה מזילה ריר חנופה מבחיל, לליקוק החלק ההפוך מהקידמי של האולמרט, מחצרצים את קלונו (לדעתם, לדעתם בלבד) של רן ארז ומתעלמים מנושאיה המוצדקים של השביתה. נראה כי לא רק ששם חדלו אנשים לחשוב אלא אף דעתם נתבלעה עליהם.
וכי ציפה מישהו מ'מעריב', כמו גם מאמנון דנקנר, עורך מעריב הכישלוני, לתמוך במאבק המורים לאחר הצהרותיו ב"מועצת החכמים" בדבר ווסליותו לאולמרט? האולמרט, המושחת והכישלונר הסידרתי לדעתם של מזוז ווינוגרד (באם נזכיר אך מתי מעט מהם) הינו עוד עז לבנה וצחה כשלג לגישת המדושן הדו פרצופי דנקנר. הרי כבר נאמר, "אמור נא לי מיהו חברך ואומר לך מי אתה" ומשכך, אנו יודעים מי אתה אמנון דנקנר, את המחיר הואיל נא בטובך לסכם ישירות עם האולמרט מיטיבך.
ובאשר ל'ידיעות אחרונות', חבל להכביר מילים על עיתון צהוב נלעג זה. לא הידיעות הן האחרונות בעיתון זה, כולו אחרון במצעד העיתונות הראויה. הלחשים בדבר קישרי ההון המוזסי והשילטון האולמרטי הפכו זה מכבר לזעקה רמה. ידיעות אחרונות גם הוא אינו מצטנע יותר מאחורי הפרגוד ברובע האמסטרדמי ההוא, כבר מזמן שטוף הוא באורות אדומים מרצדים בריצתו ודיצתו אחר ההון ןהשילטון. ארגון המורים התיכוניים? קטן עליו ממש כפי שהאתנן האפשרי מהם אפסי.
והכיצד נשכח את חתני הפרסים (אשר גרמו למספר התהפכויות קבר) מבית מדרשה של "הברנז'ה" לנחום ברנע וירון לונדון אשר שניהם מאוחדים בחנופתם ובהתבטלותם כלפי האולמרט. ברנע המולעט ידיעות (רובן כוזבות) ממקורבי האולמרט משלם דמי אתנן באמצעות חרפות וגידופי שוק נגד רן ארז ושביתת המורים וירון לונדון אשר ראוי היה כי עקב גילו מישהו ידאג לו לוורודים הקטנים העגלגלים הללו על-מנת להזכיר לו כי מסירת שטחים לאויבינו ומבקשי נפשינו בתמורה להבטחות סרק נוסתה כבר ונכשלה כישלון חרוץ בתמורה להבטחות אלף לילה ולילה פורחות באוויר מתוצרת הבזרים המזרח תיכוניים. רטטי הזעם הקדוש של האדם המשונה הזה לונדון בעודו מזה רסיסי רוק נזעם תוך התיחסותו לרן ארז ושביתת המורים הפכו כבר לפיליטון נלעג. הכל כשר בעיני הלונדון ההוא להסיר מכשול בפני האולמרט, יהיה זה מי שיהיה, עליו לסור מהדרך ובלבד שהמזימה למסירת נכסי ישראל ללא תמורה תיצלח.
רבותי המורים, פטור בלא כלום אי אפשר. אכן רובו של ציבור המורים הינו נאמן דרך ומסור לפיקדון היקר אשר בידו, הם ילדי ישראל. מאידך אתם יודעים כפי שכל עם ישראל יודע כי קיימים עשבים שוטים בינכם, לא רבים אך קיימים, המוציאים שם רע לכולכם. אלו הרואים את מקצוע ההוראה קרדום לחפור בו, משרה נוחה עם חופשות רבות אשר מצוינות בה הינה המלצה בלבד עבורם. קומו והודו, אלו חייבים להיות מסולקים ממערכת החינוך.
יישארו אלו הרואים במשרתם שליחות ויבואו כוחות נוספים, מוכשרים ורעננים, הרואים בעבודתם מנוף לחינוך טוב וראוי יותר לילדי ישראל. קומו והקיאו אותם עשבים שוטים ביוזמתכם, אל תגוננו עליהם לטובתכם ולטובתנו כולנו. נהיה כולנו תומכיכם המסורים ברמות גבוהות אף מהיום באם נראה כי מנהגכם הוא "מודה ועוזב", היו גם אתם חלק פעיל והוגן מהשינוי אשר חייב לחול על מערכת החינוך.
