כמה עוד אפשר להתעמר במורים?

כמה עוד אפשר להתעמר במורים? אנו דורשים מהמורים להיות משכילים, 'עם תעודות'. אנו דורשים שהם יבצעו את עבודתם בנאמנות ובמסירות, שיחנכו, ילמדו ויכשירו את הילדים. אנו דורשים שיכינו את הילדים לבגרות (רצוי 4-5 יח'). אנו דורשים יחס אישי בכיתה של שלושים ושבעה תלמידים. ורקע בקרב מגע וקורס גישור, כבר אמרנו - כי הרי חייבים להתמודד עם אלימות בין התלמידים. רצוי גם קורס בהגנה עצמית, להתמודדות עם ילד מתוסכל שלא מרוצה מיחס המורה או מהציון בבחינה האחרונה. מובן שערב או שניים בשבוע נדרוש מהמורה להיפרד ממשפחתו, כדי להשתתף באסיפות מורים, הורים ומסיבות כיתה. רצוי גם שהמורה לא יתחוב את שק השינה עמוק במחסן שכן הוא יצטרך להשתמש בו בטיול השנתי, במהלכו יידרש המורה להפעיל את כישוריו כשוטר קהילתי, לפתרון סכסוכי שכנים, להחרמת מכשירים חדים, אלכוהול וסמים קלים. אנו דורשים את כל זה, ובצדק! אבל מה עם קצת יחס הדדי? מה עם תגמול מכובד והכרה במעמדו החברתי של המורה? הרי הוא בד"כ רואה את הילד שלכם הרבה יותר מכם... היחס לעובדים החשובים ביותר במשק, פשוט מחפיר. היחס והמחויבות של המעסיק - מדינת ישראל - הוא הדבר הראשון שצריך להשתנות כלפי אלו שמעצבים את המחר של כולנו. בסוף פרשת 'ויצא' יעקב אבינו מנהל שיחה נוקבת עם לבן - חותנו, על יחסו אליו במהלך עשרים שנות עבודה. יעקב קובל בעיקר על ניצול ותנאי העסקה בלתי סבירים: "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ, לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה, לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ--אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי. זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים". יעקב היה נאמן לעבודתו, כמו הרבה מורים שאני מכיר. יעקב טיפל בצאנו של לבן באופן אופטימאלי, כמו הרבה מורים שמטפלים ברכוש היקר ביותר שיש לי - הילדים. ומה היחס שהחברה - הממשלה מחזירה להם? "וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים". מסכמים עם המורים על תוספת עתידית ומשרד האוצר מתנער, מסכמים על תנאי תעסוקה משופרים ומגדילים את מספר הילדים בכיתה. הממשלה דורשת רפורמה במערכת החינוך ושיפור רמת המורים אך מוכנה להתחייב על רמת שכר של מלצרים וחדרניות. אם נמשיך להתייחס לבתי הספר כאל ברירת מחדל ולא כאל בתי חינוך, המעניקים לילדנו ערכים, זהות יהודית, אהבת הארץ, הישגים גבוהים וכישורי חיים, אל תתפלאו שגם הממשלה מתייחסת כך.