אתחיל מנקודת מוצא: כל אדם, אפילו הוא שופט או פרופסור, לוקח איתו בבוקר לעבודה, את השקפתו האידיאולוגית/פוליטית והעדפותיו הפרסונאליות. בעניין הזה, אני לא זקוק לחיזוקים מפרופ' קרמניצר שאמר לאורית לביא-נשיאל: "אני חושב שאין היגיון להפריד בין דעתו הפרטית של דרור, לבין דעתו כחבר וועדה. אני לא חושב שיש אדם שמסוגל בעצמו לעשות את ההפרדה הזו" (חדשות ערוץ הכנסת / 6.2.08).
שורות אלה עניינן פצצת הסירחון שהטיל פרופסור יחזקאל דרור לתוך הדפים של דוח וינוגרד. בראיון לעיתון מעריב, הוא אמר הרבה דברים שראוי להתעכב ולדון בהם. אביא שני ציטוטים שמלמדים על חשיבה מעוותת של מי שחינך אלפי סטודנטים, ובאמצעות הראיון הזה, הוא מנסה לעשות נפשות לאידיאולוגיה האנטי דמוקרטית שלו.
כמו יהודי טוב (?) הוא משיב בשאלה למראיין (שימו לב!): "מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו"? והציטוט השני שמאוד קשור לראשון: "למה לקרוא לזה אתרוג? מי שמאמין בתהליך השלום, וחושב שאולמרט וברק יקדמו אותו, ולא חושב שזה פחות חשוב מהערך העקרוני של נשיאה באחריות, שיגיד שלא יעזוב. מי שחושב שהערך העקרוני חשוב יותר, שיגיד שיעזוב" (מעריב / 7.2.08).
רק מוח מעוות של איש שמאל אנטי דמוקרטי (יש שמאלנים דמוקרטים) יכול לייצר שאלה בלתי לגיטימית כמו: "מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו". אילו היה מדובר במנהיגים שההבדל ביניהם הוא אידיאולוגי נטו, או אז, השאלה הייתה לגיטימית. זה לא המקרה. לעומת נתניהו, שני המנהיגים שהוא חפץ בשלטונם, פגומים מוסרית. סילוקם של "הפגומים" חשוב ברמה קריטית.
מנקודת מבטם של האזרחים, שניהם רוצחי נורמות מאוד נפוצות בדמוקרטיות מתוקנות. אהוד ברק "רצח" את האמינות שלו מול המצלמות, והחשוד בפלילים אהוד אולמרט "רצח" את קבלת האחריות בעזות מצח. העדפתם, או תמיכה בשניהם, היא סוג של שותפות בביטול הנורמות האלה.
אילו אני המראיין, הייתי מעלה שאלה נגדית: מה אתה מעדיף אדוני הפרופסור, ממשלה שנהנית מאמון האזרחים, או ממשלה שהציבור מאס בה. התשובה לשאלה הזאת, חבויה בתוך השאלה של פרופ' דרור: אין לו בעיה עם ממשלה שהציבור לא רוצה. העיקר שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה.
ולגבי הציטוט השני, ניתן להבין שמר דרור סבור שהצמד אולמרט וברק, יכולים להביא את השלום, מה שיחסוך הרבה דם, והרבה שכול. מאסנו בטריק הזה. מאז ימי אוסלו העליזים, השלום הוא מפלטם של המנוולים. מנהיגי השמאל מעלים את ישראל על מסלול דמים, ונותנים לו הגדרה מעוותת: "דרך השלום". די עם זה, אנחנו אחרי ההוכחות.
שנית, אנחנו רוצים אותם בלי ספינולוגים שמומחיותם גניבת דעתנו. זה לא היה מזמן שיועציו של הדיקטאטור המושחת שקדם לאולמרט הריצו אותו עם הסיסמאות: "רק שרון יביא שלום", ו- "שרון, שלום וביטחון". מה שקיבלנו זה עקירת אחים, מלחמה כושלת בלבנון, הפיכת עזה לחמאסטן, וגשם קסאמים (ידיעות-אחרונות: "מתחילים למגן את אשקלון" / 8.2.08). אז על איזה שלום מדבר הפרופסור? אפילו האמסטף של אולמרט, אבא של יהיר לפיד, סבור שאין סיכוי לראות את חוטמו של השלום במאה השנים הקרובות.
האמת, לא הייתי מתייחס לראיון עם הפרופסור הדוחה הזה יחזקאל דרור, אלמלא רבים מהאליטה חושבים כמוהו. הם שונאים את נתניהו. הסקרים מדירים שינה מעיניהם. השנאה למנהיג הליכוד מסגירה משהו פי מיליון יותר גרוע: יש כאן שלילת הלגיטימיות של האזרחים שרוצים את נתניהו בשלטון. אלה נחשבים בעיניהם לאזרחים סוג ב'.
מותר לבוז להם. מותר לגזול את ניצחונם בקלפי. מותר אפילו להסית נגדם ולהאשים אותם בהסתה. כדי לעקור אלפים מהם מביתם, מותר לרמוס את הדמוקרטיה ולהאשים אותם שאינם דמוקרטים. הפתק שלהם, איננו שווה לפתק שלנו. לא יתכן שהמנהיג שייבחר בקולותיהם, יהיה גם המנהיג שלנו. אנחנו אדוני הארץ!- ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, שיישתה את היין של עזה... איכסה!
