"הציר החיוני והתכליתי היחיד באזור הוא הציר של טהרן ודמשק. אלה הן שתי בירות הנהנות מעָצמה ומעצמאות מסוימת, המאפשרות להן להישאר בלתי מושפעות מלחצים פוליטיים ישירים".
קול המדוכאים של החיזבאללה (תחנת רדיו)
27 באפריל 1991
"ציר ערעור היציבות" במזרח התיכון
הברית בין אירן, סוריה, החיזבאללה והחמאס פעלה במשך 15 השנים האחרונות כ"ציר ערעור היציבות" במזרח התיכון, והשיגה ניצחונות אסטרטגיים חשובים על חשבונן של מדינות ערביות מתונות, ואינטרסים של ארצות-הברית, של אירופה ושל ישראל.
המשטר של דמשק, שנחלש עקב הוצאת צבאו מלבנון ובעקבות הלחצים הבינלאומיים אחרי רציחתו של רפיק ח'רירי, עדיין שולט באוכלוסיה הסונית המהווה שם רוב; יש לו קלפים חזקים בלבנון, והוא תומך בארגונים פלשתינים קיצונים.
החיזבאללה, בעל-הברית הקרוב ביותר לטהרן, נעשה מדינה בתוך מדינה בסיועה של סוריה, ופוטנציאלית יש בכוחו להיות הפוסק האחרון בענייני לבנון, ואפילו שַליטה בפועל. סוריה מעורבת בערעור היציבות בזירה הפלשתינית, ותומכת בכוחות השיעים האנטי-אמריקנים בעירק. גם אירן עושה שרירים בזירה העירקית, מכיוון שרוב שטחה של עירק ומשאבי הנפט העיקריים שלה נשלטים בידי תנועות שיעיות בעלות קשרים היסטוריים ואידיאולוגיים עם אירן.
"הציר" הזה משפיע בצורה משמעותית על יחסי ישראל עם שכנותיה. התוצאה הלא מוכרעת של מלחמת לבנון השנייה ביולי-אוגוסט 2006, וההתקפות הבלתי פוסקות על ישראל מרצועת עזה, פגעו בכוח ההרתעה של ישראל מול החיזבאללה, החמאס, אירן וסוריה. תהליך השלום בין ישראל לבין הפלשתינים, על אף המפגש באנאפוליס, משותק למעשה. החמאס שולט ברצועת עזה, מאיים על שליטת הפת"ח בגדה המערבית ומסוגל לחבל בכל משא-ומתן לשלום באמצעות התקפות טרור.
ברית לא טבעית: מדוע היא מצליחה?
הברית הזאת צריכה בקושי לתפקד על-רקע היריבות ההיסטורית הסונית-שיעית:
המשטר התיאוקרטי השיעי באירן כרת ברית עם המשטר החילוני "הסוציאליסטי" של הבעת' בסוריה, מדינה ששמונים אחוזים מאוכלוסייתה היא סונית.
המשטר הסורי החילוני משתף פעולה עם התנועה האיסלאמית השיעית הקיצונית - החיזבאללה, בעוד שבעל-הברית הטבעי של סוריה בלבנון הוא הארגון השיעי החילוני, אמאל.
החמאס הפלשתיני, שהוא סניף של "האחים המוסלמים" הסונים, כרת ברית עם המשטר התיאוקרטי השיעי באירן.
החמאס כרת ברית עם המשטר הבעת'יסטי החילוני הסורי, אשר טבח ב-1982 כעשרים אלף מחברי "האחים המוסלמים" הסורים.
החמאס הסוני משתף פעולה עם החיזבאללה השיעי ברשות הפלשתינית ובלבנון, בעוד שבעירק, הקיצונים הסונים והשיעים נלחמים זה בזה בחמת זעם.
אידיאולוגיות דתיות רבות עוצמה המעצבות את האסטרטגיה של שלושת השחקנים - אירן, חיזבאללה וחמאס - גורמות לברית הזו להצליח. המשטר בטהרן, הנשען על דוקטרינה מהפכנית של האיאתוללה ח'ומייני, יישם את אמונתו באמצעות אסטרטגיה תוקפנית אחרי שדיכא כל התנגדות פנימית. הצלילים האפוקליפטיים של המהדיזם בחוגי הממשל הנוכחי, הופכים את האידיאולוגיה הזאת למסוכנת עוד יותר. החיזבאללה, כפי שהוכח באמנה שלו ובהצהרות ומעשי מנהיגיו, מזדהה עם האידיאולוגיה ואסטרטגיית היצוא של מהפכת ח'ומייני. החמאס, כסיעה של התנועה האיסלאמית הסונית הוותיקה ביותר, רואה בג'יהאד חובה המוטלת על כל המוסלמים, והיא היחידה מבין סיעות "האחים המוסלמים" המנהלת מלחמה שיטתית נגד ישראל ונגד "הציונות העולמית". להבדיל משלוש השחקנים האחרים, סוריה מונעת עדיין על-ידי פאן-ערביזם ועל-ידי החלום של "סוריה הגדולה".
לברית הזאת יש מנהיג חזק ונחוש, אירן, המשמשת כמנהיגת "הקוורטט". לאירן, שהיא מעצמה אזורית מרכזית, יש מנהיגות בעלת חזון הגמוני אזורי, משאבי נפט עצומים, צבא גדול ותעשיה צבאית מתקדמת. וחשוב מכל, אירן עומדת להצטייד בנשק גרעיני.
הברית הזאת הצליחה להגשים חלק גדול ממטרותיה, מפני שלחבריה אין עכבות מוסריות מלהשתמש בטרור ובחתרנות כלפי יריביהם, והם קוראים תיגר על אותם אויבים גדולים: ארצות-הברית, כמעצמה גלובלית ואזורית, אבל גם כמגלמת את הערכים הליברליים המערביים; אירופה, כגוש דמוקרטי; ישראל; ועירק, עד לסילוקו של צדאם חוסיין מהשלטון. בה בעת הם מפגינים גמישות טקטית ומיומנויות של תמרון מנהיגי מעצמות גדולות וראשי ארגונים בינלאומיים.
ארצות-הברית, אירופה וישראל לא קראו תיגר על הברית
מכל מקום, סדרת הניצחונות של הברית הזאת בשלושים השנים האחרונות לא הייתה רק תוצאה של שיתוף-פעולה הדוק ומתמשך בין ארבע חברות הברית, אלא במידה רבה תוצאת חוסר החזון האסטרטגי והאומץ הפוליטי של מנהיגות ארצות-הברית, אירופה וישראל.
ארצות-הברית וצרפת (המדינה האירופית העיקרית שהציר קורא עליה תיגר), לא גרמו נזק רציני לאירן ולזרוע המבצעית שלה, החיזבאללה, על סדרה ארוכה של התקפות טרור נגד אזרחיהן, חייליהן והאינטרסים שלהן. גם סוריה לא שילמה מחיר ממשי על התמיכה הישירה והעקיפה בטרור האנטי-מערבי של אירן ושל החיזבאללה. לא זו בלבד שאירן לא שילמה שום מחיר על עשרים שנות השקרים שלה בקשר לתוכניתה הגרעינית, אלא שהמערב מוכן עדיין להציע לה תמריצים גדלים והולכים, ולחזק את תחושת הביטחון העצמי של מנהיגיה שהם יוכלו להשיג יכולת גרעינית צבאית.
המערב הכריח את בשאר אל-אסד להסיג את הצבא הסורי מלבנון, אבל לא השכיל לסכן את משטרו בבית או להגביל את השפעתו בלבנון. הרציחות הפוליטיות החוזרות ונשנות נועדו להפחיד את אלה הפועלים באומץ כדי לשים קץ למעורבות של סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון.
מאז 1982 הרשתה ישראל לסוריה לתמוך בהתקפות החיזבאללה מן הצפון, ובהתקפות של עושי דברה הפלשתינים על שטחה. למנהיגי ישראל לא היה אומץ לקרוא תיגר על דמשק גם בימי מלחמת לבנון השנייה ביולי-אוגוסט 2006. כאשר מנהיג החמאס ח'אלד משעל ניהל מדמשק את חטיפת החייל גלעד שליט וסוריה המשיכה לספק ציוד צבאי לחיזבאללה, ממשלת ישראל שיגרה מסר שאין לה שום כוונה להטריד את סוריה.
על-ידי הענקת האשראי לחיזבאללה על הנסיגה החד-צדדית המבישה של ישראל מדרום לבנון (2000), וכאשר הרשתה לתנועה השיעית הקיצונית לייצר מדינה בתוך מדינה ולבנות צבא גרילה קטן ומודרני, העדיפו ממשלות ישראל השונות הישגים פוליטיים טקטיים בבית על פני אינטרסים אסטרטגיים לטווח הארוך. במלחמה האחרונה בלבנון שילמה ישראל מחיר גבוה לא רק בחיי אדם ובנזק חומרי, אלא גם במעמדה באזור ובכוח ההרתעה שלה כלפי אויביה.
ההנהגה הישראלית כשלה גם בהבנת יעדיו האמיתיים של יאסר ערפאת, כאשר חתם על הסכמי אוסלו, ולא הפסיקה בעוד מועד את המשחק הכפול שלו, שהוביל לגל טרור אלים מאז ספטמבר 2000. יתר על כן, ארצות-הברית והמערב הרשו לחמאס, ארגון טרור שגמר אומר להשמיד את מדינת היהודים, להשתלט על ממשלת הרשות הפלשתינית באמצעות בחירות דמוקרטיות.
האיום מצד אירן גרעינית
ההשלכות המסוכנות של ברית אירן-סוריה-החיזבאללה-החמאס על יציבות המזרח התיכון ומעבר לו, ותפקיד המנהיגות שהמשטר בטהרן ממלא בקואליציה זו, מציבים את מניעת התוכנית הגרעינית האירנית בסדר העדיפות הראשון במעלה של הקהילה הבינלאומית.
ארצות-הברית, הקהילה הבינלאומית וישראל ניצבים בפני החלטה קשה: כיצד למנוע אירן גרעינית. אחרי עשרים שנות דו-שיח דיפלומטי עקר ושנה של סנקציות בינלאומיות קלות, נשארו שלוש אפשרויות: סנקציות כלכליות חמורות, פעולה צבאית נגד מתקני הגרעין האירניים, או תכנון אסטרטגיית הרתעה לאחר שהאירנים השיגו את יעדם הגרעיני.
רוסיה יכלה למלא תפקיד מכריע, אילו שכנעה את האיאתוללות ברצינות מצבם. בחודשים האחרונים הגדירה רוסיה מחדש את מגבלות שיתוף-הפעולה הגרעיני שלה עם אירן. עם זאת, נוכח המתח הגובר בין ארצות-הברית לבין רוסיה סביב סוגיות אסטרטגיות חשובות, כגון הצבת מערכת הגנה נגד טילים בפולין ותחנת מכ"ם ברפובליקה הצ'כית, או הרחבת נאט"ו לגוש המזרחי הישן על גבולה המערבי של רוסיה, הנשיא פוטין פחות נלהב, בלשון המעטה, לשתף פעולה בתיק האירני. אם מניעת הפרויקט הגרעיני האירני הוא בעדיפות עליונה עבור ארצות הברית ואינטרסיה במזרח התיכון אזי ממשל בוש צריך לגבש פשרה אסטרטגית נרחבת עם רוסיה ולאפשר הקמת חזית משותפת נגד אירן, וכך להגביר במידה ניכרת את הצלחת הסנקציות.
קיימת אפשרות לבודד את אירן על-ידי פירוק הברית שלה עם סוריה, שהיא המפתח לבודד את החיזבאללה ולפרוק אותו מנשקו, ולהפחית את השפעת הפלשתינים הקיצונים על תהליך השלום עם ישראל. ישראל לא תוכל להביס את החיזבאללה אם לא תכבוש את רוב שטחה של לבנון, והיא נרתעת מלעשות זאת. הדרך היחידה לשנות את המשוואה בלבנון היא לקרוא תיגר על סוריה. ה"גזרים" שמנהיגי אירופה הציעו לנשיא בשאר אל-אסד לא שכנעו אותו להצטרף למחנה הערבי המתון. ייתכן שצריך לשפר את התמריצים האלה, אבל המקל צריך להתנופף גבוה יותר. כיום אין שום תקווה סבירה שמשא-ומתן או עיצומים כלכליים יוכלו להסיט את שליטי טהרן מחלום המעצמה הגדולה והצלת המהפכה האיסלאמית.
אירן ויכולות התגמול של הברית
במקרה של מהלומה מצד ארצות-הברית או ישראל על מתקני הגרעין שלה, אירן והברית יוכלו לגמול להן במהלך נגד. אירן תוכל לערוך התקפת טילים מידית על ישראל ועל בסיסי ארצות-הברית במפרץ הפרסי, בעזרת 500 הטילים הבליסטיים "שיהאב", המגיעים לטווחים של עד 2,000 ק"מ והנושאים ראשי-חץ של עד 1,000 ק"ג.
אירן יכולה לגמול בתקיפת מטרות נפט במפרץ הפרסי ולמנוע את זרימת הנפט במצרי הורמוז. האיאתוללה חמינאי הזהיר את ארצות-הברית "כי אם האמריקנים ינקטו צעד לא נכון כלפי אירן, משלוחי הנפט יהיו בסכנה, והאמריקנים לא יהיו מסוגלים להגן על הנפט באזור". כתוצאה מכך, מחירי הנפט ירקיעו שחקים.
אחד הקלפים החזקים ביותר כלפי ארצות-הברית היא יכולתה של אירן לחולל שמות בעירק, ולעורר עימותים בין צבא ארצות-הברית לבין הרוב השיעי בעירק. טהרן כבר הפעילה את האפשרות הזאת, בינתיים - על אש קטנה. המשטר מכין גם צבא מתאבדים שיישלח לעירק, על-פי דגם יחידות המתאבדים, שבהם השתמשו במלחמת עירק-אירן.
החיזבאללה יהיה הכלי העיקרי שיתקוף את שטחי ישראל בטילים ובפעילות גרילה בגבול הצפון. אירן וסוריה חידשו את חימוש הארגון, ומזכ"ל חיזבאללה חסן נצראללה התגאה שלחיזבאללה יש כבר עשרים אלף רקטות. אירן יכולה לפגוע במטרות ישראליות ויהודיות בחוץ-לארץ, כפי שעשתה ב-1992 וב-1994 בבואנוס איירס. אשר לפלשתינים, ח'אלד משעל הכריז ש"אם ישראל תתקוף את אירן, החמאס ירחיב את העימות שלו עם הישראלים בתוך פלשתין".
התקפה אמריקנית או ישראלית על האתרים הגרעיניים של אירן עלולה לחזק את כוח המשיכה של הקיצוניות בעולם המוסלמי, על חשבון המתונים. התקפה כזאת עשויה להיתפס בעיני המוסלמים בכל רחבי העולם כהתקפה נוספת על האיסלאם, כפי שקרה בעירק ובלבנון.לכן פעולת התגמול המובטחת על-ידי אירן צריכה להישקל ברצינות רבה.
אירן גרעינית?
אין ספק שאירן גרעינית תעורר את הפצתו של נשק גרעיני בכל רחבי המזרח התיכון, כפי שכבר נרמז על-ידי מצרים, ירדן, ערב הסעודית וטורקיה. מחקר שערך "מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון", בחן את האתגרים למקרה שהדיפלומטיה לא תצליח וגורס שהרתעת אירן גרעינית עלולה להיות קשה הרבה יותר מהרתעת ברית-המועצות בימי המלחמה הקרה, בגלל טיבו של המשטר בטהרן, סביבת הביטחון האזורית, והקשיים הצפויים בהקמת קואליציה נגדית. יתר על כן, הנשק הגרעיני של אירן עלול להיות בשליטת הגורמים הקיצוניים ביותר של המשטר, וחלק מכלי-הנשק האלה אף עלול למצוא את דרכו לידי טרוריסטים.
אירן גרעינית תחזק את תהליך ההקצנה/האיסלאמיזציה. בעירק, לפחות באזורים הנשלטים בידי השיעים, הפוטנציאל של ההקצנה יוכל לגלוש במהרה למלחמת אזרחים בין שיעים לבין סונים קנאים שבה תהינה מעורבות מדינות סוניות שכנות. הדבר עלול להיות צעד נכבד לקראת הקמת "הסהר השיעי" אשר מפחיד את המדינות הערביות המתונות. בלבנון חיזבאללה ישפיע לליבוי מגמות קיצוניות בקרב האוכלוסיה השיעית. תהליך ההקצנה והאיסלאמיזציה ברשות הפלשתינית שהחל כאשר החמאס השתלט על רצועת עזה, יואץ, ותיווצר השפעה מידית על "האחים המוסלמים", ועל קבוצות קיצוניות איסלאמיות נוספות במצרים ובירדן, ואפילו על התנועה האיסלאמית בישראל.
אירן גרעינית, בסיוע החיזבאללה והשיעים העירקים הקיצונים, מסוגלת לפתוח חזית חדשה בארצות המפרץ הפרסי, ולהסית את המיעוטים השיעים המתגוררים במדינות עתירות הנפט להתקומם נגד ממשלות בחריין, ערב הסעודית, כוויית, עומן, איחוד האמירויות הערביות ותימן.
אירן גרעינית תתפתה להפיץ את המסר המהפכני שלה ברפובליקות האיסלאמיות במרכז אסיה ובטורקיה.
אין סיכוי לסוף טוב בקרוב!
הנשיא בוש אמר לאחרונה כי הקהילה הבינלאומית צריכה להמשיך וללחוץ על אירן, כדי שזו תוותר על תוכנית הנשק הגרעיני שלה. לצורך כך, ארצות-הברית פועלת עם בעלות-בריתה כדי לשדר לאירנים מסרים עקביים. בה בעת, הוא לא הוציא מכלל חשבון את השימוש בכוח כלפי אירן, אבל הוא סבור שעדיין אפשר לפתור את המחלוקת בדרכים דיפלומטיות, וזה נכון גם אחרי פרסום דוח קהיליית המודיעין האמריקני (ה-NIE) לאחרונה.
מנקודת ראותם של הבריטים, אירן היא האתגר הגדול ביותר של מדיניות החוץ בשנים הקרובות. אם אירן תרכוש יכולת של נשק גרעיני, מרוץ חימוש של נשק להשמדה המונית במזרח התיכון עלול לחולל נזק שאין לו תקנה. נשיא צרפת ניקולה סרקוזי, אמר לאחרונה כי אירן מייצגת "את הבעיה החשובה ביותר בזירה הבינלאומית", והקריאות של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד להשמדת ישראל הם האיום הרציני ביותר על שלום העולם.
ההתקפה האווירית שערכה ישראל בסוריה ב-6 בספטמבר 2007 שברה את חסינות המשטר בדמשק בלי לגרום לזעקה אירופית או ערבית. ישראל צריכה להחליט על אסטרטגיה תקיפה יותר כלפי סוריה, כפי שהדגימה טורקיה ב-1998 בהקשר לסיוע לטרוריסטים כורדים בתחומה, ולבקש את תמיכת ארצות-הברית ואירופה במדיניות זו. התקיפה האווירית של ישראל הוכיחה שאם מדינה פועלת נגד סכנה ברורה, העולם המוסלמי לא מתפרץ. יתר על כן, צריך לראות בפרופורציה את שאיפות אירן, שאיננה מעצמת-על ויש לה נקודות תורפה מבית, כלכליות וצבאיות.
אם תיבחר האפשרות הצבאית, כמוצא אחרון, חובה להניא את המשטר בטהרן מלנקוט פעולת תגמול כפי שהוא מתכנן. ז'אק שיראק, נשיא צרפת לשעבר, רמז על כך כאשר אמר שצרפת מוכנה להנחית מהלומה גרעינית על כל מדינה הנותנת את חסותה להתקפות טרור נגד אינטרסים צרפתיים. "מנהיגי מדינות שישתמשו כלפינו באמצעים טרוריסטיים, וגם אלה החוזים מראש שימוש [...] בנשק להשמדה המונית, חייבים להבין שיחשפו את עצמם לתגובה תקיפה והולמת מצדנו".
על ארצות-הברית, האיחוד האירופי וישראל מוטלת חובה להגן על אזרחיהן ועל האינטרסים שלהן, וגם על אלה של בעלות-בריתן במזרח התיכון. הן חייבות לעמוד בתוקף מול "ציר ערעור היציבות" ומול התוכניות האפוקליפטיות של הקיצונים בטהרן.
