ביום חמישי עתיד בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לקיים דיון משמעתי בהתייחס לעבירות המשמעת שבוצעו, לכאורה, על-ידי קהל האוהדים של קבוצת בית"ר ירושלים שהתפרץ לכר הדשא בדקה ה-86 במשחק נגד קבוצת מכבי הרצליה. כזכור, שופט המשחק אלון יפת החליט, בעקבות התפרצות האוהדים, שלא לחדש את המשחק.
כתב האישום כולל האשמות בגין התפרעות של אוהדי בית"ר ופריצה לכר הדשא. על-רקע תקדים בעבר (פרשת מכבי חיפה בעונת המשחקים 2001/2002), לא מן הנמנע כי בית הדין, במסגרת סמכותו לקבוע את תוצאת המשחק (על-פי סעיף 7 (א) (9) לתקנון המשמעת) יזכה את מכבי הרצליה - הקבוצה שלא הייתה אשמה בפיצוץ המשחק - בניצחון טכני.
לאחרונה נשמעו קולות הקוראים לבית הדין להימנע מלמצות את מלוא חומרת הדין עם קבוצת בית"ר ירושלים, לא בשל העובדה כי המעשה אינו חמור, כי אם בשל היתרון היחסי שניצחון טכני עלול להסב לקבוצת מכבי הרצליה על-פני יתר הקבוצות בתחתית הטבלה. על-פי הטיעון - הנטען על-ידי קבוצות התחתית האחרות - אין סיבה שקבוצת מכבי הרצליה "תזכה מן ההפקר" על-חשבון קבוצות התחתית הנאבקות על מקומן בליגת העל (קל וחומר שתוצאת המשחק היתה לחובת מכבי הרצליה בעת הפסקת המשחק). טיעון זה מקבל משנה תקף הואיל ומבחינת בית"ר ירושלים, הפסד טכני למכבי הרצליה לא יעלה ולא יוריד, שהרי המאבק על האליפות כבר הוכרע בפועל לטובתה מזמן .
טיעון זה, במבט ראשון, שובה את הלב. חוסר הנחת של קבוצות התחתית מעורר סימפטיה. אין חולק, כי ניצחון טכני לטובת מכבי הרצליה ישפר את מצבה לאין שיעור בתחתית הטבלה (שעה שבפועל היא עמדה להפסיד את המשחק). אכן, מבחינה ספורטיבית, דרך המלך היא קיומו משחק חוזר ללא קהל (בנוסף לעונשים אפשריים נוספים, כגון: קנס כספי ו/או משחקים נוספים ללא קהל).
אולם, עם כל הסימפטיה לקבוצות התחתית, אנו סבורים כי השיקול הספורטיבי, חשוב ככל שיהא, איננו השיקול שיש לייחס לו, בנסיבות העניין, את מלוא המשקל. דיני המשמעת, כשמם כן הם, נועדו לאכוף כללי משמעת על הקבוצות והשחקנים. הואיל ועסקינן בספורט תחרותי, כמעט כל ענישה משמעתית תזכה קבוצה אחרת ביתרון יחסי כזה או אחר. כך, למשל, כל אימת שנגזר על קבוצה פלונית משחק רדיוס ללא קהל בשל עבירת משמעת שביצעה, ברי כי הקבוצה שתשחק נגדה באותו המשחק תזכה ליתרון יחסי. עם כל הצער שבדבר, זוהי תוצאת לוואי טבעית העשויה להיגזר מענישה משמעתית בכל איגוד ספורט תחרותי, יהא אשר יהא.
אנו סבורים, אם כן, כי בכל מקרה של התפרצות אוהדים לכר הדשא במהלך משחק ש"פוצץ" ולא חודש בשל כך, ראוי ליתן משקל נכבד לשיקולי ההרתעה. תוצאה זו חשובה על-מנת לשדר מסר ברור לקהל הרחב, כי ראוי להוקיע את מעשיהם של אוהדים מתפרעים. מסקנה זו מתבקשת, לטעמנו, גם לאור מעמדה הציבורי של ההתאחדות לכדורגל המנהלת "עסק" השייך לנחלת הכלל. אמנם, ההתאחדות התאגדה כתאגיד מהמשפט הפרטי שאינו חלק מרשויות המדינה, אולם לאור היבטיה הציבוריים, עיקר פעולתה הוא במשאבי הציבור ולא בקניינה הפרטי. ניהול ענף ספורט מבטא פונקציה ציבורית חיונית, בין היתר, לאור האינטרס הציבורי האדיר הגלום בפעילויות ספורטיביות ובשל היזקקות הציבור הרחב לשירות.
כפועל יוצא מכך, בתי המשפט פסקו, לא אחת, כי ההתאחדות לכדורגל - עמותה ללא כוונת רווח האחראית לניהול ענף הכדורגל בישראל - הנה גוף דו-מהותי הכפוף לדיני המשפט הציבורי (בנוסף לדיני המשפט הפרטי החלים עליו ממילא).
בענייננו, נדמה שכלל ציבור שוחרי הספורט בישראל, לרבות החלק הארי של ציבור אוהדי בית"ר עצמה, מבקש להוקיע מעשים חמורים של קהל אוהדים שרומס ברגל גסה (תרתי משמע) את כללי המשחק הספורטיבי.
ראוי לציין, כי בית הדין של ההתאחדות, המפעיל סמכות שיפוטית, הוא גוף עצמאי המפעיל את סמכויותיו בהתאם לדין ועל-פי צו מצפונו. יש להניח, כי במסגרת קביעת העונש הראוי (במידה וירשיע את בית"ר ירושלים) הוא יידרש, מן הסתם, לכלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות שיקולים ספורטיביים, מדיניות הענישה במקרים דומים, נסיבות המקרה הקונקרטי כפי שיובאו בפניו וכיוצא באלו. על-כן, ומבלי קשר לעמדתנו העקרונית, יש לנו אמון מלא ביושרו ובהגינותו של בית הדין, תהא החלטתו אשר תהא. כל שאנו טוענים הוא, ומבלי קשר לתוצאת הדיון בעניינה של בית"ר, הוא כי הגיע העת להעניק משקל נכבד לשיקולי הרתעה במסגרת הכרעות בענייני משמעת.
