"מיהו ישראלי בעיניך?" נשאל טומי לפיד מפי בנו יאיר, "אתה!" ענה לו אבא לאחר הפוגה בת כמה שניות, כמו היתה לו תשובה אחרת לגמרי ובנשימה האחרונה שינה אותה. חשבתי רבות על אותה פאוזה מאז יצאה התשובה "אתה!" מפיו ורק עכשיו, לאחר מותו, מתבהרת לי תשובתו הצנועה.
האמנם חשב טומי לפיד שישראלי הוא הצבר, יליד הארץ, עם בלוריתו המתנפנפת, או אפילו דמותו של "שרוליק" - פרי מכחולו של הקריקטוריסט קריאל גרדוש, חברו הטוב של טומי לפיד? האם יכול היה טומי לפיד להכתיר כ"ישראלי" את ההוא שהלך בשדות, או את החובש כובע גרב מימי הפלמ"ח? ומיהו "ישראלי" אוטנטי יותר לגבי דידו - הקיבוצניק צרוב החמה שעל הטרקטור, סלאח שבתי - יציר דמיונו של אפרים קישון מהחבורה ההונגרית, או היאפי השינקינאי המזוהה עם בנו האהוב?
דבר אחד אינו מוטל בספק. טומי לפיד הדגיש בבירור מי שבעיניו אינו ישראלי מכל וכל! אולי אפילו אנטי-ישראלי וזוהי דמותו הדחויה של היהודי החרדי, שבו ראה את העלוקה היהודית בביזיון טפילותה. על אותם חרדים הכריז טומי לפיד מלחמת חורמה והצליח, לראשונה בתולדות המדינה, להציג ממשלה בישראל ללא חרדים.
השאלה מיהו ישראלי אינה יכולה אפוא להילמד מכלל הלאו או מכלל ההן, משום שהישראליות הנכונה מצויה ככל הנראה בקרב אנשים אחרים לגמרי, לא בפלמ"ח ולא בקיבוץ, לא במאה-שערים ולא במתחם בזל שבתל אביב האסקפיסטית. השאלה "מיהו ישראלי?" חשובה מאוד לא רק לטומי לפיד, משום שהגדרה מדויקת של הישראלי יכולה לתרום נדבך חיוני להבנת המבנה המורכב והמסובך של החברה במדינת-ישראל.
לעניות דעתי, טומי לפיד ראה את הישראלי בדמותו של אותו יהודי מהגר כמעט בעל-כורחו, שמצא עצמו במדינה "אזיאתית-לבנטינית" רותחת, מתערה בה עד לשד עצמותיו, הופך לידען מופלג ובקיא באורחותיה, משתלט על נבכי לשונה ברמה מעוררת השתאות על אף המבטא הזר המולד, יוצר ומבטא את המדינה כמדינתו, מטפס במעלותיה עד לעמדות השפעה מכריעות בהן הוא שותף מלא בקביעת סדר יומה, אם לא בהנהגה והובלה של ממש בחברה, בתרבות ובפוליטיקה.
אין מנוס! יוסף לפיד, שנולד בשם טומיסלאב למפל בנוביסאד בסרביה, בנם של קתרינה לבית בירמן וד"ר בֵּלָא למפל, עורך דין ועיתונאי - צאצא של משפחה יהודית רפורמית אמידה ממוצא הונגרי - הוא הוא התשובה הניצחת להגדרת הישראלי שאין ישראלי ממנו. מהגר יהודי שהפך לישראלי שפיו ולבו שווים, מהיר חימה, שנוי במחלוקת, תקיף ורך, בוטה ורגיש, ומעל לכל איש מרתק בכל מובן שהוא. מה יותר ישראלי?
חבל על דאבדין ולא משתכחין.