שלום לכולם,
אני מנחש כי כולנו קוראים עיתונים או צופים בטלוויזיה, ואפשר ובשעות ההפסקה, או בערבים, יוצא למי מכם לשוחח על הפרשות המוכרות כפרשת "
אולמרט - טלנסקי" ופרשת "אולמרט - ראשונטורס". סברתי כי נכון יהיה להעלות על הכתב מספר עידכונים ומחשבות באשר להשתלשלות הדברים עד כה.
אני עושה כן, בין היתר, משום שבתוך רצף הפרסומים בתקשורת מן העת האחרונה, נכללים גם תיאורים מסולפים – הן באשר לעובדות עצמן והן באשר לטענות שהשמענו בבתי המשפט, המשמשים בסיס לאמירות ערכיות ולהשמעת ביקורת (או תמיכה) של גורמי חוץ לגבי המהלכים שננקטו בחקירות הללו. לפחות בתוך המערכת הפנימית שלנו מקובל, כי אסור שתשתית חסרה או לא נכונה תתקבע בתודעת מי מאיתנו, שכן זו עלולה גם להביאנו לגיבוש עמדה ולהסקת מסקנות בלתי מבוססות.
בנסיבות אלה, ראוי - כך סברתי - שלפחות "אצלנו בבית", בתוך הפרקליטות, תשמשנה עובדות האמת תשתית ונקודת מוצא לבחינה ולביקורת – לשבט או לחסד – של השיקולים ושל ההחלטות שקיבלנו בחודשים האחרונים בנושא זה. את דברי אני מתכוון לרשום מבלי לחרוג בנושאים רגישים מהפרטים העובדתיים שנאמרו כבר בדיונים הפתוחים בבית המשפט - בין שסוקרו ובין שלא דווחו בציבור.
רצף האירועים:
ראשית, מקור החשדות נמצא ביומנים הממוחשבים שניהלה מנהלת לשכתו של מר אולמרט, בעת שכיהן כשר התעשיה והמסחר. היומנים כללו תרשומות מהן עלה לכאורה כי נתקבלו מטלנסקי מעת לעת כספים עבור מר אולמרט - חלקם נשארו בידיו וחלקם נמסר לידי עוה"ד אורי מסר. פשרם של התשלומים לא היה ידוע לחוקרים ולנו, והנחתנו הייתה כי כל בירור שייעשה לגבי מהותם (מטבע הדברים – בעיקר בתחקור המעורבים) - יהפוך מכאן ואילך את החקירה לגלויה.
מר טלנסקי הוא אזרח אמריקני המתגורר בניו-יורק, ומגיע כפעמיים עד שלוש בשנה (בדר"כ בחגים) לביקור בישראל. משעמד טלנסקי, בתום חוה"מ פסח האחרון, לצאת מהארץ ולשוב לארה"ב, הוא הובא לחקירה בעניין זה (במקביל לאחרים שזומנו לאותה עת). מראשית החקירה עמד טלנסקי על דרישתו לשוב עם משפחתו מייד לארה"ב, ודרושים היו צווים מתאימים, שבפועל נתקבלו לאחר תיאום והסכמה עם עורכי דינו, כדי למנוע יציאתו מן הארץ בטרם ישלים מסירת גרסתו (קודם כל בחקירה, ואולי גם בבית המשפט, כלהלן).
כבר בהודעתו הראשונה אישר טלנסקי כי נהג להעביר לידי אולמרט – במישרין ובאמצעות הגב' זקן - בארץ ובחו"ל, סכומי כסף במזומנים. החשד שעלה אז וממשיך ללוות את ההליכים בפרשה זו הוא, כי העברות הכספים הללו נעשו, מסיבות שונות, בניגוד לחוק.
כל אחד מאיתנו הפרקליטים מבין, כי חשיבותה של העדות החיה היא בכך שהיא מספרת לנו את "סיפור המעשה" מפיו של השותף לאירועים. מוכרת הסיטואציה בה, בעוד שראיות אחרות – מחזקות או מחלישות – את דברי העד-השותף, הרי שבהעדר סיפור המעשה מפיו של עד מדבר על דוכן העדים, מורכבת יותר היא עבודת הפרקליט.
בשלב זה, על בסיס ההנחה כי אם טלנסקי יעזוב את ישראל וישהה דרך קבע מעתה ואילך במקום בו למערכת האכיפה הישראלית לא תהיה סמכות לכפות את התייצבותו להמשך החקירה ולמתן עדות (אם אלה תידרשנה), ובמיוחד בהתחשב בעובדה כי מדובר בחשדות שאפשר ויגיעו לכדי הגשת אישום נגד ראש ממשלה מכהן, הוחלט - על דעת היועץ המשפטי לממשלה ובהסכמה מלאה של כולנו - לפנות לבית המשפט ולבקש כי יורה על גביית עדותו המוקדמת של מר טלנסקי.
יש לזכור, וגם זאת ברור לנו הפרקליטים, שפוטנציאל הנזק לחקירה, במקביל להעדת עד בעדות מוקדמת, כאשר עדיין לא היה ברור אם הושלמה כבר התמונה העובדתית, הוא משמעותי. עם זאת סברנו, כי למרות זאת, אין מנוס אלא לבקש לשמר בארץ את עדות טלנסקי במסגרת העדה מוקדמת, שעה שברור היה לנו כי לא ניתן היה להמשיך ולעכבו - בניגוד לרצונו – בישראל.
הבקשה לעדות מוקדמת:
מספר סיבות עמדו בבסיס החלטה זו אשר היו נכונות הן בעת הגשת הבקשה, ולטעמי הן עדיין תקפות, שעה שנמצאים אנו בעיצומה של שמיעת העדות.
בין יתר השיקולים הללו עמדו לנגד עינינו גם אלה:
מר טלנסקי הוא בן 75. כפי שהעיד על עצמו, הוא היה לדבריו מתומכיו וממיטיביו של אולמרט שנים ארוכות, ובתוך כך ראה עצמו כידידו האישי. טלנסקי, כזכור, לא הגיע מיוזמתו למשטרה אלא נלקח מביתו לחקירת משטרה בעת ששהה בארץ בביקור משפחתי. הוא עצמו היה (ועודנו) חשוד בפרשה, כשדבריו במשטרה, בהצטרפם אל שאר הראיות שנגבו במהלך החקירה, אפשר ומסבכים גם אותו בעבירות. ההערכה הייתה, כאמור, כי אם לא יגיע מרצונו לישראל להמשך החקירה, ומאוחר יותר, למשפט עתידי (אם כך יוחלט) – לא תהיה למדינה יכולת ממשית לאכוף עליו את ההתייצבות, לא תימצא ראיה חיונית להוכחת העובדות שנאספו בחקירה. (כשגם חיקור דין, מעבר לחולשותיו המוכרות, תלוי במידה של ממש בנכונותו להימצא במקום מגוריו ולהעמיד עצמו לרשות ההליך).
בנסיבות אלה, הנחה סבירה הייתה, כי למרות נכונותו המוצהרת של מר טלנסקי (המעוכב בישראל באותה שעה) לשוב ולהעיד, קיים היה סיכוי סביר כי במועד העתידי הרלוונטי (לאחר שתסתיים גם החקירה נגדו), אולי יעדיף הוא שלא להעמיד עצמו בעין הסערה, ובפרט כשהוא מבין, כי עדותו, הנה עדות מרכזית בהליך משפטי אפשרי נגד ידידו - ראש הממשלה המכהן.
בשולי שיקולינו (ומאוחר יותר – גם רק בשולי טיעונינו) הוספנו גם את דבריו של טלנסקי עצמו בפני חוקריו (גם בהקלטה, ביותר מהזדמנות אחת, וביוזמתו) – כי הוא חושש מפגיעה על-ידי מאן-דהוא "שיישלח על-ידי אולמרט". בהתייחסותנו לכך, בשתי הערכאות, הבהרנו במפורש, כי כמובן שלא קיים שום חשש שכזה במישור האובייקטיבי, אך משבוטאה מחשבה זו על-ידי טלנסקי, לא נכון היה שלא להזכירה, ולא נכון היה להתעלם מהשפעתן האפשרית של מחשבות (סובייקטיביות) אלה של העד על נכונותו העתידית "להתנדב" ולשתף פעולה עם זימונו לעדות בישראל .
מכל מקום, הבקשה נדונה בפני הרכב בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות הנשיאה, וזאת, על-פי הוראות סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982, ובהתבסס על הפרקטיקה הנוהגת בבתי המשפט כאשר מדובר בעדים תושבי חוץ.
לאחר דיון, התקבלה בקשתנו פה-אחד, והעדות נקבעה לשמיעה מספר ימים מאוחר יותר. על ההחלטה האמורה הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט העליון, אשר דחה אותו. מכאן, שששת שופטי שתי הערכאות קיבלו עמדתנו בלא שמי מהשופטים הסתייג ממנה.
הערות לעניין התנהלותנו במהלך הבקשה, הערעור ושמיעת העדות
מכאן, אני מבקש להגיב בקצרה על מספר טענות שהושמעו במהלך התקופה האחרונה ע"י גורמים שונים באשר למניעים שהביאו להגשת הבקשה להשמעת העדות המוקדמת, ובאשר לנחיצותה:
הדגשנו הן בבתי המשפט והן באין ספור הזדמנויות, כי בהגשתה של הבקשה אין לראות משום סימן להחלטה, שתתקבל רק בתום החקירה, באשר להגשת כתב אישום, אלא אך ורק כורח לשמר הראייה בישראל בנסיבות בהן לא יהיה ניתן להבטיח כי זו תעמוד לרשותנו בהמשך הדרך (אם מערכת האכיפה תזדקק לה).
הטענות כאילו מטרת בקשתנו להעדה מוקדמת הייתה "פתיחה במשפט ציבורי" נגד ראש הממשלה "במטרה להדיחו" מבלי שהוגש כתב אישום, מופרכות מיסודן, כמובן. אני מאמין, כי לאיש מכם - אנשי המערכת - אין צורך לומר כי שיקולים מעין אלה אינם עוברים ואסור שיעברו בראשם של פרקליטים בכלל, ובכלל כך גם בראשם של קבוצה גדולה של פרקליטים, חוקרים ושופטים, שהיו כולם מעורבים במהלך הנדון ובאישורו, בפרט.
יצוין, כי כבר בתחילת הדרך הגשנו בקשות לקיים את העדות המוקדמת בדלתיים סגורות, ובאמצעות צווים לאיסור פרסום (שלא החזיקו מעמד במשך זמן רב), ביקשנו למנוע פרסומים כלשהם עד לסיום החקירה. אילו הצטרפו הסנגורים לעמדתנו, היה סיכוי של ממש כי הליך גביית העדות המוקדמת – רובו ככולו – היה נותר בתוך אולם בית המשפט. מכל מקום, על דעתו של איש מהמעורבים – גם סנגוריהם של המשיבים בהליך – לא עלה בנסיבות אלה כי כוונה זרה כלשהי ליוותה את מניעי התביעה הכללית.
ובאשר לדיוק בהשמעת טיעונינו בבתי המשפט: בשום שלב, לא טענו כי מר טלנסקי אינו מתכוון (סובייקטיבית) להגיע לישראל למסירת עדות לכשיוזמן. נהפוך הוא: בכל פעם שהצגנו את עמדת התביעה, אמרנו והדגשנו, כי הנחתנו היא כי מר טלנסקי מתכוון כיום לקיים את דבריו, אך הוספנו (והדבר כאמור התקבל לחלוטין בפסיקות בתי המשפט) כי – על-פי דינאמיקות שונות, שאיננו יכולים באורח מלא לצפותן מראש, קיים סיכון של ממש כי הלכה למעשה - מר טלנסקי לא יגיע למסירת העדות בעת עתידית. זאת, בין מסיבות שתלויות בו ובין מסיבות שאינן כאלה. בכל מקרה, כך הוספנו, מבקשים אנו למנוע מצב בו נמצא עצמנו עומדים לבסוף חסרי אונים בפני מציאות מביכה כאשר אם יתקיים משפט - טלנסקי אינו מגיע אל דוכן העדים, ולמערכת האכיפה אין כלים לכפות ההתייצבות בבית המשפט בישראל.
קיים כשל עמוק בטענה שעולה מפי דוברים ויחצ"נים, כאילו הגעתו של טלנסקי להמשך עדות בבית המשפט, מהווה הוכחה לכך כי להערכת הסיכון שהשמענו לא היה כל בסיס. לעניין זה, יש לזכור בראש ובראשונה כי קיים פער עצום בין נכונות להתייצב בביהמ"ש במועד עתידי בלתי ידוע לבין נכונות לחזור ולהגיע לחקירה נגדית בעקבות עדות ראשית שכבר נשתמרה בתיק ביהמ"ש.
משעה שהעדות הראשית 'נשתמרה', עובדת הגעתו-מרצון של טלנסקי לחקירה הנגדית היא בעלת משמעות מוגבלת ביותר.
בתוך-כך, כשהגירסה הראשית הפכה לראיה בתיק בית המשפט, מכאן כבר לכולם – לתביעה, להגנה ולעד כאחד – אינטרס ברור כי העדות תימשך ותושלם בחקירה נגדית.
ועוד יש לחזור ולהזכיר לכולנו מידי פעם (גם בעניין זה) - לא מבחן התוצאה הוא המתאים וההולם לצורך בחינת סבירות ההחלטה לפנות בבקשה להשמיע את העדות המוקדמת, אלא אך ורק ההיגיון והעילה לבקשה כפי שאלה בוססו על-פי סט העובדות כפי שהיו מוכרות לנו במועד הגשתה.
התפתחות החקירה והעברת חומרי החקירה לסנגוריה:
בד-בבד עם התקדמות הליך העדות המוקדמת, המשיכו להצטבר חומרי החקירה בפרשה. מכל מקום, על-פי נכונותנו (המובנת מעליה) בעת הדיונים בבתי המשפט - כל חומרי החקירה שהצטברו מעל לעת הועברו לסנגורי המשיבים ושימשו אותם בין היתר לצורך החקירה הנגדית, וזאת למרות המחיר הממשי והכבד שהיה צפוי כתוצאה ממסירתם בעת שעדים וחשודים ממשיכים למסור גרסתם, והמשיבים וסנגוריהם מעודכנים באופן רציף על חקירות אלו.
פרסומים בתקשורת:
מטבע הדברים קיימת התעניינות תקשורתית חריגה בפרשה זו, שלומדים אנו כי ישנן לה השלכות ציבוריות מרחיקות לכת. חלק מהפרסומים כללו פרטים ספקולטביים, בלתי נכונים, המעוותים את התמונה – לחומרה ולקולא. בנסיבות אלה מצאנו, יחד עם גורמי המשטרה, כי אין מנוס מלפרסם הודעה מסודרת באשר להסתעפות המוכרת כ"פרשת ראשון-טורס". ואמנם, לדעתנו, בכך צומצמה תופעת הפרסומים המעוותים באשר לחשדות הללו.
מאז ראשית הפרשה, סברנו שלא נכון להתבטא באשר למהימנות עדות מר טלנסקי, למשקלה או לעניין שלמותה. בכל פעם שנקטנו אנו עמדה (בתשובה לשאלות גורמי תקשורת או אחרים), הדגשנו כי אנו נמנעים מלהעריך את העדות, כי נמתין עד להשלמת החקירה הנגדית והחוזרת, וכי גם אז – לא תימסר על ידינו כל הערכה לציבור, אלא שהעדות תישקל לבסוף במסגרת הערכה פנימית של כלל הראיות שתיאספנה בתיק.
אני מיצר מאוד על פרסום ראיות שהגיעו בדרך שאינה מוכרת לי אל אמצעי התקשורת. כידוע, בין אלה היו גם תמלילים של נחקרים, לרבות מחקירתו של ראש הממשלה עצמו. אין לי שום סיבה להניח כי חומר זה, אשר הועבר זה מכבר לצוותי ההגנה (ארבעה משרדי עורכי דין) ומהם למשרד יחסי ציבור, נמסר לתקשורת דווקא מידי אנשי מערכת אכיפת החוק. בסופו של יום, פרסומים אלו אינם משרתים את מערכת האכיפה אלא פוגעים בה פגיעה של ממש. מכל מקום, בהובלת היועץ המשפטי לממשלה, נעשים מאמצים לאיתור דרכי ההגעה של החומרים הללו לידי התקשורת, ונשקלים מהלכים מעשיים לצמצום התופעה בעתיד.
אכן, אין ספק כי במציאות הקיימת, מחירים לא מבוטלים משלמים כולנו – ובכלל כך גם החשודים הנחקרים – בעקבות חקירה כה חשופה לעיני הציבור. "זכות הציבור לדעת" היא בראש ובראשונה זכותו לדעת את האמת. לדעתי – פרסומים המוקדמים לשעתם, כביכול על-פי ההשקפה כי לציבור זכות לדעת פרטים על כל מהלך ביניים של חקירה (פרטים נכונים או שאינם כאלה), אינם משרתים זכות זו. אדרבא, הם עשויים לפגוע בחקירה ובסיכויי רשויות האכיפה להגיע לחקר האמת, ועל-כן הם גם לא פעם מחבלים דווקא במתן מענה הולם לאינטרס הציבורי – האינטרס לדעת את האמת.
ועוד הערה: התלבטתי האם להצטרף לצוות הפרקליטים ולהתייצב אישית בדיונים. יש פנים לכאן ולכאן, וכל אחד יכול להעריך אילו משמעויות (ואילו סיכונים) עשויים להיות כרוכים בהופעה שכזו. כידוע, החלטתי לבסוף להופיע גם בעצמי בהליכים אלה. עשיתי זאת בעיקר מהטעם הערכי, כי בתיק זה, ובנסיבות אלה, נכון יהיה כי אתייצב בתפקידי הנוכחי בבית המשפט, ובכך גם אשא באחריות אישית למשמעויות שעשויות לנבוע ממהלך ייחודי זה.
לסיום, דבר יום ביומו הוא כי פרסומים על עבודתנו בבתי המשפט ועל תהליכי קבלת ההחלטות שלנו אינם תואמים במלואם את העובדות כפי שהיו. קורה, לצערי, כי מיוחסות לנו כפרקליטים, ולמערכת האכיפה בכלל, אמירות שלא נאמרו ושיקולים שלא נשקלו. בפרשה זו, מוצגת מידי פעם תמונה עובדתית רחוקה מהמציאות – וכנראה שלא באופן מיקרי קורה הדבר- כאשר "מקורבים" ויחצ"נים למיניהם מתראיינים בכלי התקשורת ומרשים לעצמם, בכותרות ראשיות, גם להשתלח בנו.
מכל מקום, בנסיבות אלה, לאור חשיבותה של החקירה והעדות המוקדמת, מצאתי לנכון לעדכנכם בכל האמור. אני עושה זאת לבל תתקבע בתודעה של מי מאיתנו תמונה מסולפת על-סמך תשתית עובדתית שאינה נכונה או חסרה. ביקורת היא מבורכת, ובנושאים שהתעוררו לאחרונה בפרשה זו – היא גם מחויבת המציאות. כוונתי הייתה כי כתשתית לכולנו בפרקליטות תשמשנה רק עובדות האמת.
סוף שבוע נעים לכולנו.
לדור
