לקראת יום הכיפורים, בריטואל קבוע מראש, כלי התקשורת עוסקים במלחמה ההיא, הטראומטית כל כך מלפני 35 שנים. בצורה צפויה למדי, כל שנה מנסים המומחים השונים להשוות, למדוד ולהסיק מסקנות. עד כמה המהלך מועיל, אין לדעת, אך לבטח הוא ממלא את דפי העיתונים ומשדרי הרדיו והטלוויזיה.
השנה, יש עוד מלחמה שניתן להשוותה עם מלחמת יום הכיפורים ולמרבה הצער רבים הם אלה הזוכרים היטב את שתיהן. שאלות רבות עדיין נשארו בלתי פטורות לגבי מלחמת לבנון השנייה, אך גם לגבי מלחמת יום הכיפורים. עדיין מסמכים רבים חסויים מטעמים מובנים, אך רבים אחרים היו חייבים לעמוד לרשות החוקרים מזה זמן רב. רק לאחרונה נאותה מדינת ישראל להתיר פרסום כמה תמלילים מתקופת מלחמת יום הכיפורים, ולמען האמת אין בהם שום דבר ענייני או מהותי השופך אור חדש על הידוע.
לגבי מלחמת לבנון השנייה, מרבית החומר חסוי ואפילו התמלילים של עדויות כל העדים בוועדת וינוגרד לא פורסמו, בניגוד להחלטת בג"צ. זהו מהלך מצער אך גם מסוכן כי המדובר בהפרה בוטה של החלטת בג"צ שהמדינה הייתה חייבת לעמוד בה.
ימים ספורים לאחר סיום המלחמה שוחחתי בטלפון עם אחד העיתונאים הבכירים בישראל שאמור להכיר היטב את המטריה. באותה השיחה טענתי שמלחמת לבנון השנייה הייתה יותר דרמטית ממלחמת יום הכיפורים. ודאי שלא השוויתי את מספר הקורבנות, אך במהות, סברתי, ועודני סבור עד היום, שמלחמת לבנון השנייה חשפה ליקויים כה חמורים עד כדי שהם עולים על אלה שבמלחמת לבנון השנייה. אודה שנהדפתי על-ידי אותו עיתונאי מאוד בכיר וטעמיו עמו. בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה הוא הקדיש את כל מרצו ומאמריו כנגד שחיתויותיו של ראש הממשלה. ביום הכיפורים נהוג לסלוח ולמחול, לכן לא אוסיף על דבריו והסבריו באותה שיחה.
במלחמת יום הכיפורים, מה שנהוג לקרוא "הקונספציה" לגבי השאלה האם תפרוץ מלחמה או לאו, הייתה שגויה ותפקודם של רבים בדרג הפוליטי והצבאי היה לקוי מאוד. היהירות, השחצנות וכל הדברים הידועים על מלחמת יום הכיפורים ידועים לכל. יחד עם זאת ולמרות כל הטעויות האיומות שנעשו במלחמת יום הכיפורים, המוכנות של צה"ל, על כל מרכיביו הייתה שונה בתכלית מזו של מלחמת לבנון השנייה. ישראל שילמה מחיר כבד מאוד על כל טעויותיה, אך בסופו של דבר, במלחמת יום הכיפורים ניצחה ישראל צבאית. זו עובדה שאין כל אפשרות לסתור אותה.
טענתי שבמלחמת לבנון השנייה צה"ל לא היה מוכן כלל למלחמה כי במהלך שש שנים הוא עסק בשיטור בשטחים, ללא אימונים משמעותיים, ללא הנהגה ראויה וללא שום תורת ביטחון. המזל הגדול של ישראל שהמלחמה נוהלה כלפי חיזבאאלה ולא כנגד כמה צבאות בו זמנית. מן המחקר שפורסם בארה"ב לאחרונה מתברר שחיזבאללה ניהל מלחמה כצבא לכל דבר ולא כארגון גרילה. ארגון זה שזלזלנו בו הכניס למלחמה מיליון וחצי תושבי ישראל מבלי שהייתה בידי המדינה תוכנית כלשהי כדי להגן עליהם. העורף הפך להיות חשוף לחלוטין לגחמות של חיזבאללה ולישראל לא הייתה כל תשובה עניינית ומספקת. 34 ימים חיינו תחת הקטיושות במחילות המקלטים וחדרי הביטחון.
עתה יכולים מומחים לטעון שחיזבאללה הופתע מן העוצמה של צה"ל, אך לכל אלה אין כל סימוכין מלבד התבטאות יחידה של נסראללה לפיה אם היה יודע מה תהיה התגובה, לא היה פותח במלחמה. אין לקחת ברצינות דברים אלה. העובדה היא שחיזבאללה לא מוגר ולא נשבר תחת הלחץ הישראלי. ההרתעה נפגעה קשות והסיכויים להסדר קלושים. לאחר מלחמת יום הכיפורים, וחבל שכך, נפקחו העיניים ולבסוף היה הסכם שלום עם מצרים שמבחינה אסטרטגית היה הישג גדול מאוד. לצערנו, הסדר עם לבנון נראה רחוק מתמיד.
חשיפת העורף
אם במלחמת יום הכיפורים ההכרעה הייתה ברורה והלקחים אמורים היו להילמד שמא לא נופתע מחדש, הרי שמלחמת לבנון השנייה, בגלל ניהולה ואי-הנחישות להכריע ומהר, חשפה את העצב הרגיש ביותר של ישראל: העורף. אי המוכנות של העורף והשימוש הטילים שיבשו את חיי האזרחים בצורה קשה. הדרג הצבאי והמדיני נלחצו ובצדק מן המראות שבעורף ובמצב זה ההחלטות שנתקבלו היו מקריות וללא שום חשיבה ממשית. ועדת וינוגרד מנציחה את הקביעה הזו באופן חד-משמעי.
הגרוע מכל הוא המצב שנוצר לאחר מלחמת לבנון השנייה, הניגוד מוחלט למלחמת יום הכיפורים. חיזבאללה, סוריה ופטרונם, אירן, הבינו שניתן לשתק את המדינה באמצעות טילים. ההצטיידות של אלה בטילים עצומה. אם לישראל כנראה אמצעים ליירט את הטילים ארוכי הטווח, הרי שלקטיושות פרימיטיביות אין כל מענה טכנולוגי. האויבים מן הצפון יודעים זאת היטב. ישראל של לפני מלחמת לבנון השנייה לא השכילה להבין את הפשוטה שבתוצאות אם לא נתכונן כראוי למלחמה. לעומת זאת, בסוף מלחמת יום הכיפורים, מדינות ערב ומצרים בראשן, הבינו היטב שצבאית אין יכולת ממשית להכניע את ישראל, לכן עברו למישור המדיני.
המצב כיום חמור הרבה יותר מזה שנוצר לאחר מלחמת יום הכיפורים. הניסיונות של אירן להגיע לפצצה גרעינית ומולה עולם אימפוטנטי שאינו מסוגל להתעלות מעל לאינטרסים צרים, סוריה הממשיכה להצטייד בנשק תלול מסלול מתאמצת מאוד להשיג טכנולוגיה גרעינית וחיזבאללה המכין את עצמו היטב ליום הדין, כל אלה אינם מקלים על ישראל, בלשון המעטה. לכל אלה יש להוסיף את המשבר הפוליטי בישראל המסרב להיעלם מזה שני עשורים ויותר, ובמקום שהמנהיגות הישראלית תעסוק בעיקר, היא עוסקת בפוליטיקה קטנה וקטנונית.
כאשר טענתי בפני אותו עיתונאי את אשר טענתי במהלך המאמר שלעיל, לכך התכוונתי. אינני מתעלה חלילה לדרגתו אותו עיתונאי בכיר שידיעותיו רבות ומקורותיו מגוונים, אך לפעמים מן הראוי שגם מומחים גמורים יתחילו לשמוע, לפחות, דעות שונות במקצת מאלה שהם מחזיקים בהן. מעשה אנושי ופשוט זה עשוי להועיל לפעמים.
