ממשל מבולבל, הוא ממשל מסוכן. ראינו זאת במלחמת לבנון. שר ביטחון שלא ניהל מעולם קרב קטן וראש ממשלה שבקושי ירה אי פעם בעוזי, יוזמים מלחמה קרקעית עם ארגון טרור ממושמע.
אז המלחמה נראתה כפי שנראתה, בחזית, בעורף, בצבא, בממשלה, תוך גרימת נזק ענק לחוסנה של מדינה ולכושר ההרתעה שלה. בקרב אחד מרכזי, ניצחו הפוליטיקאים, בקרב נגד ועדת וינוגרד. הם הצליחו לגמד את המסקנות החד-משמעיות של דוח הביניים, לנוסחאות מעורפלות וחסרות שיניים בדוח הסופי.
הם, הפוליטיקאים של אולמרט, במקום להצליח במלחמה, ולקבל את הביקורת על מהלכיה, כשלו במלחמה, וניצחו דווקא במלחמה נגד מסקנותיה.
ועכשיו הם מציגים לנו הצגה שנייה, בתחום הכלכלי.
שר אוצר שהוא אולי איש נחמד, חובב ספורט, חבר אישי של ראש הממשלה, אשר החליף חבר אחר של ראש הממשלה, שנחשד בגנבת מיליונים, מנסה לנווט את משרד האוצר, באחת התקופות קשות ביותר בכלכלה העולמית ב-100 השנים אחרונות.
ספינתה הכלכלית של ישראל מיטלטלת במימי האוקיאנוס הגועשים, והקברניט, הקפטן, מצטיין בדבר מרכזי אחד, חברותו עם ראש הממשלה. הוא מעולם לא היטלטל אפילי במימי הגיגית, לא נלחם אפילו בים גבה גלי, ופתאום נפל לסערה הגדולה מכולן, ומה אנו רואים? בלבול, חוסר ביטחון, מעבר קיצוני משאננות לפאניקה.
זאת לא הנהגה.
שורש הרע הוא בראש הממשלה, אשר משיקולים הברורים רק לו מינה לתפקידי מפתח אנשים חסרי ניסיון לחלוטין; שורש הרע הוא באותם אנשים אשר הסכימו לקבל על עצמם כאלה תפקידים; שורש הרע הוא בכנסת המאשרת מינויים של כאלה אנשים, לתפקידי מפתח.
אינני יודע איזה גוף יחקור את מחדלי האוצר בימים אלה, אך אני משוכנע, שבמלחמה נגד המסקנות יצליחו ראש הממשלה וחבריו, הרבה יותר מאשר במלחמה על שמירת נכסי האומה ונכסי הציבור העמל.
