המאמר מציע לבחון מחדש את סוגיית ההשכלה הגבוהה בישראל כאתר ל"הגירה פנימית" בקרב נשים פלשתיניות בישראל. מערכות החינוך בישראל מפרידות בין ערבים ליהודים במהלך לימודיהם בגיל היסודי והתיכון. האוניברסיטאות הן המקום היחידי בחברה הישראלית שבו ערבים ויהודים נפגשים על בסיס יומיומי.
הכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה, הממוקמים במרחבים היהודים-ישראלים [ערים מרכזיות], מהווה כניסה אל עולם תרבותי שונה החושף את הנשים לערכים, נורמות ופרקטיקות השונות מאלו של תרבותן. הזהות המתגבשת כתוצאה ממפגש זה יחד עם השיבה לכפריהן, מגלמת בתוכה שינוי בזהות המגדרית והאתנית. לא רק שהן הופכות ל"אחרות" מזהותן בעת היציאה מהכפר, אלא אף מרגישות כ"מהגרות פנימיות" בתוך תרבותן.
על-מנת לחזק את טענת המחקר, החוקרת תציג ממצאים מאוכלוסיות שונות בקרב החברה הפלשתינית בישראל; בדווים, דרוזים ופלשתינים מצפון ישראל, תוך התבססות על מחקריה ומחקרים קודמים. הבנה מעמיקה יותר של השפעות אלו תחזק את הבנת התהליכים הרגשיים והפסיכולוגיים בשינויי הזהות אשר חוות נשים פלשתיניות שיוצאות לרכוש השכלה בישראל.
