מכתב לנשיאת מועצת העיתונות

לכבוד נשיאת מועצת העיתונות, הגברת דליה דורנר שלום רב. הנדון: עינוי דין במלוא אכזריותו למעלה מ-11 שנה מתעללת בנו מערכת המשפט בלשון המעטה. לי ולמשפחתי אבדו לבלי שוב אותן 11 שנות עינויי דין. מי יכול לפצות אותנו ולהשיב לי ולרעייתי ולו רק את חווית גידול שמונת נכדיי, כפי שחווינו כשגידלנו את ארבעת ילדינו. כאשר בדרך הארוכה שעשיתי עד כה, לתומי, ביקשתי שיבינו כי ישנה קונספירציה ואני אחד מקורבנותיה. הכונס עו"ד שלום כהן קונה לעצמו דרך מתמחר קש, דירות של חייבים. כשהוא משמש נאמן של בית המשפט בכינוסי דירות. במחלקת הארנונה של עיריית ירושלים רשומות היו על שמו 11 דירות ואשר תמיד שילם בגינן את הארנונה חודש מראש ובמזומן. הוויה דלורוזה שעברתי דרך... 1. המוצל"פ ארנברג גד - ויכול היה ברגע אחד לאור כזביו ופועלו נגד החוק של הכונס עו"ד שלום כהן מירושלים, לסגור את התיק, והדוגמאות רבות ומוכחות מתוך הכתבים. הכונס והבנק, אילו רק נתנו מכתב, הכל היה נגמר מזמן. הם סירבו!!! 2. השופט המחוזי זלברטל צבי, כמו גם הכונס, קיבלו לידיהם זכ"ד לסגירת החוב, השופט נתן אורכה של חודש, ורק היה צריך לברך על המוגמר. תחת זאת ביכר הכונס טובת עצמו ורץ מיד לאחר החלטת זלברטל לרשם ארנברג שנתן לו צו פינוי. והכונס לא ניהל מו"מ. 3. המוצל"פ אורי פוני, שציווה לפנות את הבית למרות עיכוב הליכים גורף שלך, עוד בשבתך על כס המשפט, והשבת המצב לקדמותו. ואולם הפצע שפצעו באשתי רודף אחרינו עד היום וממשיך. היא חיה היום על תרופות ואני חי את סיוט סבלנו. אמר אז המוצל"פ פוני, כי לא הבינו כוונתך. 4. השופט המחוזי יעקב צבן, אשר לא שעה להנחייתך בערעור שהגשתי ופסיקתו השגויה מאוד, נותרה על כנה. רק את הבנת וביקשת לבדוק שוב, ולא שעו לבקשתך. אגב, הכונס אמר כי אינך מבינה את התיק. 5. השופטת דליה דורנר, פניתי אלייך כשפרשת, ואמרת שאני יכול לערער שוב. 6. ערערתי ונותרתי ללא ייצוג וכתבתי את אשר על לבי לשופט ג'ובראן ב-4 דפתרים, ביקשתיו שהם יהיו לי לפה. והוא לא קרא, ורק כתב שעבר זמן רב ויש לתת "לקונה התמים" את הבית שלנו, וכך לקחו לנו את החלום. 7. עד היום עברו למעלה מ-3 שנים. והבית מיותם והקורוזיה מחסלתו. אנו חיים בקרוואן ללא מים וללא חשמל, אלמלא אנשים טובים שנותנים לנו מביתם... 8. לא הוגן ולא צודק - ערכתי את החומר כדי לנסות להבין למה בכוח גוזלים את כבשת הרש. הצלחתי לאחר זמן רב מאוד לשכנע את הסיוע המשפטי בצדקת דרכי וכי העוול שנעשה לנו זועק לשמים. כך נתנו לי ייצוג ותבעתי את הבנק. כמו-כן הגשתי לבנק שאלון. שאם עונים עליו בהגינות, יפסידו במשפט. אם ישיבו בתעלולים שונים גם יפסידו את המשפט. באין מוצא ביקשו ממני את החומר שאני מסתמך עליו, והעברתי אליהם. 9. כעבור חודש לא טרח הבנק להשיב על השאלון. עורך הדין שלי מטעם הסיוע המשפטי הגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה של הבנק. השופט המחוזי משה רביד, במקום לחייבם לענות על השאלון ולגמור את הסיוט שנמשך כאמור למעלה מ-11 שנה, ביכר להמשיך במסורת של-, וכדברי הנביא ישעיהו "יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". וכה כתב בהחלטתו מ-26.1.09: "אינני רואה מקום לחייב את הבנק להוסיף ולהשיב תשובות אשר יש בהן משום הכבדה עליו". לאחר 11 שנה כושל כוחי ואני בן למעלה מ-65, ומזור - אין. בקשתי אלייך, גברתי, וברגעי גסיסה אחרונים אלה, ובתפקידך היום, לעשות לפרסום ברבים תלאותיי כדי לתקן את העוול. תודה, בן בלי בית, חזן משה.