כבוד נשיא המדינה - ברוך השב למולדת,
אדוני היושב-ראש מר ראובן ריבלין,
מכובדי ראש הממשלה המיועד מר בנימין נתניהו,
חברי הכנסת ואורחי הכנסת,
אני מסיים את תפקידי ונפרד מן המשכן הזה ומן הזירה הציבורית והפוליטית. גם אם זה קורה מוקדם מכפי שקיוויתי, תחת עננת הנסיבות הידועות, אין בי שמץ של מרירות, נרגנות וזעם.
מנעורי חונכתי על ערך ה"הדר" הבית"רי, ואני פורש מכהונתי כראש ממשלת ישראל בגאווה ובקומה זקופה, בהכרת תודה עמוקה על הזכות - שאין למעלה ממנה - שניתנה לי להנהיג את מדינת ישראל בשלוש ורבע השנים שחלפו. לבי מלא אהבה לעם ישראל ולאזרחי ישראל, וכל דבר שאוכל לעשות למען העם והמדינה גם בעתיד אראה זאת לעצמי כחובה מצפונית עליונה.
בהופעה אחרונה זו בפני מליאת הכנסת, ביתי הפרלמנטרי בשלושים-וחמש השנים האחרונות, אני מבקש להציג סיכום תמציתי של תקופת כהונתי כראש הממשלה השנים-עשר של מדינת ישראל.
בעתיד יעסקו במה שנעשה ובמה שלא נעשה, במה שהבשיל ובמה שתוכנן ולא התבצע - אך היום, אני מבקש למלא חובה של מנהיג, של ראש מדינה, ולהציג לפניכם נבחרי העם ואזרחי ישראל את העשייה, את האתגרים, את הבעיות ואת התקוות של מדינת ישראל.
גם אם מטבע הדברים לא אוכל לסקור את כלל העשייה הממשלתית על החלטותיה והוצאתן לפועל, אבקש לציין פרקים עיקריים בדברי ימיה.
אתייחס תחילה לתחום הביטחוני-מדיני.
מלחמת לבנון השנייה הייתה המאורע העיקרי של ראשית תקופת ממשלתי. וועדת וינוגרד חקרה, פרסמה דוח ביניים ודוח סופי ופסקה את פסוקה. אינני בא להתנצח עם פסיקתה. אבל תוצאותיה של מלחמה, כל מלחמה, נמדדות לאורך זמן, ואני סבור שכבר היום היא נראית אחרת מכפי שהיא נתפסה בשעתה. התיאורים המעוותים של המלחמה כ"תבוסה" חטאו לאמת, העניקו "שי חינם" תעמולתי לחיזבאללה, והיו רחוקים מאד מלשקף את המציאות.
הזיכרון הציבורי הוא קצר, ולכן כדאי אולי להזכיר מה היה המצב בגבול הצפון משנת 2000, מועד נסיגת צה"ל מלבנון, ועד קיץ 2006. החיזבאללה התמקם בקו ביצורים על גדר הגבול, צבא לבנון לא שלט בשטח, יוניפיל שימש כתפאורה חסרת ערך, ומדי פעם בפעם - כל אימת שנסראללה החליט - היו חדירות מחבלים, הפגזות קטיושות על יישובי הגליל, רצח וחטיפות חיילים ואזרחים.
מלחמת לבנון השניה שינתה את המצב מיסודו. היא הרחיקה את החיזבאללה מקו הגבול, החזירה לדרום לבנון את שליטת הצבא הלבנוני ואת אחריות המדינה הלבנונית, הציבה שם כוח בינלאומי יעיל יותר, שיקמה את ההרתעה, והביאה שקט יציב וארוך ליישובי הצפון. אני גאה על ההחלטות שקיבלתי יחד עם שותף הגון וישר דרך, שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, ועם הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל במילואים דן חלוץ, איש אציל מגיבורי ישראל. גם אם נעשו שגיאות, הרי הן מחווירות לעומת תוצאותיה האסטרטגיות של המלחמה. אין זאת אומרת שכל הבעיות נפתרו לעולם ועד וכל הסכנות נעלמו. אבל היושר האינטלקטואלי מחייב כמדומני את המשמיצים הרבים בהבל פיהם ובמשיכת קולמוסיהם להיות לפחות בבחינת "מודים במקצת" בטעותם. השקט בצפון, שלוות האזרחים, השגשוג של חבל ארץ זה, היכולת של חקלאי ישראל לעבד את אדמותיהם עד קו הגבול ללא חשש ופחד - הם העדות האמיתית לשינוי הדרמטי שמלחמה זו הביאה לנו.
מבצע "עופרת יצוקה" היה כמובן הפעולה הצבאית הגדולה הגלויה של אחרית כהונת הממשלה. ההחלטה על הפעולה הייתה בלתי נמנעת, אחרי שהחמאס החליט באופן חד-צדדי לחדול מהפסקת האש המדומה שקיבל על עצמו, ושהופרה אין ספור פעמים, ולחדש את ירי הטילים המסיבי על יישובי הדרום.
אחרי שבע שנות סבל, לא היה מנוס מלפעול בעוצמה נגד החמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה. היעדים היו יעדי מחבלים בלבד, והעובדה שהמחבלים חסו ופעלו בלב אזורים צפופי אוכלוסין וירו משם את טיליהם ללא אבחנה על מטרות אזרחיות בישראל - היא שהכתיבה את אזורי הפעילות של צה"ל. אני מבקש להבהיר למי שנדרש להבהרה זו : אין מוסרי מצה"ל בכל צבאות העולם!. עשינו מאמצים גדולים כדי להתריע ולהרחיק את האוכלוסיה האזרחית מן המקומות המופצצים. צר לנו על כל אדם חף מפשע שנפגע, זו לא הייתה כוונתנו.
יהיה מקום לשפוט את תוצאות מבצע "עופרת יצוקה" בפרספקטיבה ארוכת טווח יותר, ולא בסמיכות זמן. אני מציע לזרזירי העט לא להיות שוב נמהרים מדי במסקנותיהם. מוקדם לסכם את תוצאות המבצע. מה שברור הוא, כי הוא היה הכרחי ובלתי נמנע לנוכח הטרור הנמשך מן הרצועה, וכי הוא בוצע על-ידי צה"ל - בפיקודו הנועז של הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, ובהנחייתו של שר הביטחון אהוד ברק - באוויר, ביבשה ובים בשילוב כוחות יעיל ומוצלח מאד, במוראל גבוה ובמילוי כל המשימות. אני משוכנע שהמבצע יצר את ההרתעה הדרושה ואת התנאים לרגיעה ממושכת גם בדרום ולבלימת הברחות הנשק הגדולות לרצועה, והעתיד יוכיח זאת.
למותר לציין שפעולות ביטחוניות רבות נוספות, שהחלטנו עליהן, ממלאת-מקום ראש הממשלה, ציפי לבני, שר הביטחון אהוד ברק, ואנוכי, חלקן אף בעלות ערך אסטרטגי דרמטי, שיפה להן השתיקה, תרמו לחיזוק בטחון המדינה. ההחלטות לא היו פשוטות ולא נטולות סיכונים, אבל המעז - מנצח, ואנחנו העזנו.
לא אפסח על המאמץ הגדול שהושקע בבירור גורלם, שהיה עלום במשך חודשים ארוכים, של חיילי צה"ל אלדד רגב ואודי גולדווסר זיכרונם לברכה ובהשבת גופותיהם ארצה.
בשבי האויב נמצא עדין חייל צה"ל היקר גלעד שליט. פעלתי ככל יכולתי, בכל תקופת כהונתי, עד עצם היום הזה, כדי להשיב את גלעד חי ובריא אל ביתו ואל משפחתו הדואבת ואצילת-הנפש. הסכמתי להגמיש את עמדת ישראל עד קצה גבול היכולת, ואולי אף מעבר לכך, אך גם לגמישות המירבית שגיליתי יש קו אדום, שחצייתו - לפי מיטב הכרתי והערכת הגורמים המקצועיים - תסכן את חייהם של אזרחים ישראלים רבים ואת האינטרס הביטחוני של המדינה. אני בטוח, שהממשלה החדשה תפעל אף היא במלוא העוז כדי להחזיר את גלעד בהקדם האפשרי אל חיק משפחתו.
חבריי חברי הכנסת, אין צורך לומר, שנושאי הביטחון - ולא פחות מכך ענייני הכלכלה של מדינת ישראל - קשורים קשר הדוק ביותר להתנהלותה של ממשלת ישראל בתחום המדיני.
בכהונתי פעלתי ליצור מערכת של קשרים אישיים הדוקים עם מנהיגים חשובים ברחבי העולם, ובראשם עם נשיא ארצות הברית, שכיהן בכל תקופת כהונתי כמעט, ג'ורג' בוש. קיימתי קרוב למאתיים פגישות עם נשיאים, ראשי ממשלות ושרי חוץ.
קשה להגזים בערכם המדיני של קשרים אישיים כאלה, שבאמצעותם ניתן לא אחת לקצר תהליכים דיפלומטיים ולהשיג את התמיכה הנדרשת בעמדות ובאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
מובן מאליו, שקשרים אישיים אינם מנותקים ממהלכיה המדיניים של ישראל. העובדה שראש ממשלת ישראל ושרת החוץ, וממלאת מקומו בממשלתו ניהלו מדיניות שלום פעילה, העולה בקנה אחד עם ההסכמה הבינלאומית לפתרון של "שתי מדינות לשני העמים", העניקה לישראל מרחב וגיבוי לפעולותיה הצבאיות בלבנון ובעזה.
לא בכדי באה ארצה בסיום מבצע "עופרת יצוקה" סוללה כה נכבדה של אישים - נשיא צרפת, קנצלרית גרמניה, ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת איטליה, ראש ממשלת ספרד, והנשיא התורן של האיחוד האירופי ראש ממשלת צ'כיה כדי לתמוך במטרותיה של ישראל במבצע.
המשא-ומתן הקדחתני שקיימנו שרת החוץ ואנוכי עם הפלשתינים לא הבשיל לצערי לכדי הסכם חתום. ניסיונותינו לגשר על הפער עדין לא מצאו מענה, אם מחוסר נכונות ואם מחששות ומחוסר יכולת הכרעה של הצד השני, ולפיכך לא הושג הסכם. אבל הפער איננו בלתי ניתן לגישור ובמאמץ דו-צדדי כן ורציני ניתן יהיה, להערכתי להתגבר עליו.
גם בחזית הסורית נערך, בתיווך טורקי, בירור מקדים ויסודי של עמדות הצדדים בהם נטלו חלק עוזרי הקרובים. וכידוע, קיימתי באנקרה פגישה אישית עם נשיא טורקיה בקשר לכך. הדברים הגיעו אל סף תחילתו של משא-ומתן ישיר, אך עדין לא חצו אותו. ההמשך נתון בידיה של הממשלה החדשה.
אבל יש להבין: ממשלה החותרת לשלום כפי שהייתה ממשלת ישראל, ממשלה היוזמת, המעלה רעיונות, המגלה נכונות כנה לוויתורים למען השלום, יש לה אוזן קשבת, יש לה תמיכה, והיא מחזקת את מעמדה הבינלאומי של ישראל. רק כך אפשר להגביר את השפעתה של ישראל בנושאים חיוניים ורגישים כגון איום הגרעין האירני ואספקת צורכי הביטחון וההגנה של מדינת ישראל, נושאים בהם פעלנו בהיקפים אדירים, חסרי תקדים ובהצלחה רבה - אף שאני מעדיף לא לפרטם. רק כך יכולנו להשיג את פתיחת התהליך לצירופה של ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), הצפוי להיכנס לתוקף בשנת 2010, וכך גיבשנו את קווי היסוד לשדרוג היחסים של ישראל עם האיחוד האירופי, שני מהלכים בעלי משמעות עצומה לכלכלת ישראל.
אורחים נכבדים, דברי לא יהיו שלמים ללא התייחסות נאותה לתחום הכלכלי-חברתי. העיקרון שהנחה אותי, עם כניסתי לתפקיד היה שהכלכלה נועדה לשרת את החברה ולא להיפך, ושרווחת האזרחים וצורכי הכלל הם תכלית ההצלחה הכלכלית.
היעד שהצבנו היה חד-משמעי: הפניית פירות הצמיחה לטובת צמצום הפערים בחברה הישראלית. המדיניות הפיסקאלית והמוניטרית שנקטנו, שרי האוצר שכיהנו בתקופתי, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, השר רוני בראון ואנוכי, כוונה אל היעד האמור באופן שקול ואחראי, על-מנת לקיים את יציבות המשק ואת חוסנו ל"יום סגריר", שהתנודות הכלכליות העונתיות של הכלכלה העולמית מזמנות מעת לעת.
אכן, מדינת ישראל נהנתה בשנים האחרונות מפירות הצמיחה. כלל המדדים המובילים הצביעו על שיאים שישראל לא ידעה כמותם. אין לי ספק, שעוצמתו של המשק הישראלי כפי שהתבטא במדדים אלה, וכושרו לעמוד במשבר הכלכלי הגלובלי העמוק ביותר מזה עשרות שנים, נובעות מניהולה של מדיניות כלכלית נבונה ואחראית בשנים האחרונות. עם פרוץ המשבר הכלכלי הקמתי פורום להיערכות מול המשבר בראשותי ובהשתתפות שר האוצר רוני בראון ונגיד בנק ישראל, הפרופ' סטנלי פישר. הנהגנו את תוכנית ההאצה להגברת הפעילות במשק לנוכח המיתון באמצעות השקעה מסיבית בתשתיות, הגדלת האשראי וחיזוק שוק העבודה. ובדצמבר האחרון החלטנו על הפעלת רשת חיסכון מיידית לחוסכים בתוכניות הפנסיה.
תקוותי היא, שהממשלה הבאה תשכיל לשמור על חוזקו של המשק הלאומי ועל עמידותו בפני הטלטלה העולמית הקשה, זאת על-ידי שילוב מדיניות כלכלית-חברתית שקולה, מדיניות חוץ נכונה, והמשך הרפורמות שנקטנו בהם לייעול עבודת הממשלה.
ואולם, כפי שציינתי, פני הממשלה בשנות כהונתה היו אל החברה. פעלנו לגיבוש תוכנית הסיוע לניצולי שואה ולקשישים עניים, לראשונה בתולדות המדינה; ואני מודה לכל השרים ועובדי המדינה שהיו שותפים למאמץ הזה לרבות ובמיוחד לשר לענייני אוכלוסיית הפנסיונרים רפי איתן, העלנו את שכר המינימום; קבענו לראשונה על החלת פנסיה לכל עובד; התחלנו בהפעלת מס ההכנסה שלילי; הגדלנו משמעותית את סל התרופות - וזוהי רק רשימה חלקית.
שרי הממשלה הנמצאים כאן היום יודעים כי הנושא שקיבל אצלי, אישית, עדיפות עליונה, היה החינוך והדאגה לדור הצעיר. האמנתי ועודני מאמין שהחינוך הוא בסיס עתידה החברתי, הכלכלי והערכי של מדינת ישראל.
ראיתי את החינוך כמכלול שירותים שעל המדינה לספק לאזרחיה, משלב הגיל הרך בו פוגשים הילדים וההורים את המערכת הממשלתית באמצעות "טיפות החלב" ועד להשכלה הגבוהה שמעניקים המוסדות להשכלה הגבוהה.
לא חששתי מהחלטות בעלות משמעויות תקציביות לא מבוטלות לתוכניות לאומיות בתחומי החינוך והדור הצעיר. לראשונה הפננו תשומת לב מיוחדת, רחבה מאד בהיקפה לילדים ונוער בסיכון; הנהגנו את תוכנית "התחלה טובה" לילדים בגיל הרך, מגיל לידה עד גיל שש - באמצעות מרכזים שיתפרשו ברחבי הארץ כולה; הוספנו 8000 כיתות לימוד חדשות - כ-40% מהן במגזר הלא-יהודי; הגדלנו את תקציבי ההשכלה הגבוהה; ומעל לכל - הנהגנו את רפורמת "אופק חדש" במערכת החינוך, בהשקעה של 5 מיליארד שקל, בהובלתה של שרת החינוך יולי תמיר ובשיתוף הסתדרות המורים, בראשותו של יוסי וסרמן.
חברי הכנסת, השמעתי את דברי בפניכם לא רק כדי שיירשמו בדברי הכנסת, אלא כי יש פער בלתי נסבל בין מעשיה והישגיה של הממשלה ובין גלי ביקורת ששטפו אותה בתקופת כהונתה.
שום ממשלה בחברה דמוקרטית איננה חסינה מביקורת. מי שעושה, עושה גם שגיאות. אני מקבל על עצמי ועל ממשלתי באהבה את הביקורת. זו מנת חלקם של ראשי ממשלות ומנהיגים נבחרים, ואינני מלין על כך. אני גאה בהישגי הממשלה - והם רבים, ואני מצטער על שגיאותי - והן לא מעטות. אינני יכול אלא לומר שמצפוני שקט. פעלתי בלב נאמן למען העם והמדינה על-פי מיטב הבנתי ושיקול דעתי.
אני חש בעומק נפשי, שהמאזן הכולל של הממשלה הוא חיובי. אני יודע שיש רבים המעריכים את תיפקוד הממשלה ואולי מצטערים על סיום תפקידי. אני מקבל מכתבים ומסרים למכביר ברוח זו, והם מרגשים אותי. תודתי נתונה לכל האזרחים היקרים הללו מכל לבי.
לסיום, עלי לומר: דיברתי לא מעט בנאומי בשמי, אבל אין צורך לומר, שהאשראי על הישגי הממשלה איננו שלי בלבד אלא של כל חברי הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני.
פרידתי היום מן הכנסת ומראשות הממשלה מסמלת לדידי תום פרק פוליטי וציבורי ארוך מאד במסלול חיי. עשיתי זאת "בדרכי שלי", כפי שאומר השיר. הגעתי אל פסגת שאיפותיו של איש ציבור בישראל כתוצאה מהצבעתם החופשית של אזרחי ישראל. אין מעלה גדולה מזו. עשיתי כמיטב יכולתי, ואני מאמין ומקווה שמבחן ההיסטוריה יציג את תרומת הממשלה באיזון החיובי המגיע לה.
לפני שאומר מילות סיום למי שעתיד להיבחר הערב כראש הממשלה, אני רוצה לומר מספר מילים לחבריי בקדימה. תנועת קדימה, בהנהגת ציפי לבני זכתה בבחירות בתמיכה מרשימה, והייתה פעם נוספת למפלגה הגדולה בישראל. זהו הישג רב-ערך, המשקף רצון של ציבור גדול מאוד במדינה לקיומו של גוף אחראי המייצג דרך מאוזנת, דרך המלך, שחותרת לפתרונות מדיניים נועזים, שומרת בנחישות על בטחון המדינה ומקיימת מדיניות כלכלית אחראית, שיש בה מחוייבות חברתית עמוקה.
מנהיגת התנועה, ציפי לבני, החליטה כי בנסיבות המדיניות הקיימות קדימה אינה יכולה להצטרף לממשלה. יש החולקים על החלטה זו, אך הייתה זו החלטה אמיצה והגונה. אני יודע שזה רגע לא קל לחברי הכנסת של קדימה ולרבים מתומכיה. אין לי ספק כי ציפי לבני וחברי הסיעה יפעלו בכל העוצמה כאופוזיציה אחראית, יגנו על העקרונות שהיו הבסיס להקמתה ויתמכו בממשלה בענייניים הגורליים שבהם נדרשת אחדות לאומית. הציבור יודע להעריך מי שדבק בעקרונות שהוא מאמין בהם ושהם הבסיס לאמון שהוא נתן בך.
לך, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, רה"מ הנכנס, אין לי אלא לאחל את כל מה שאיחלתי לעצמי ביום כניסתי לתפקיד. אתה מקבל לידיך את הפיקדון היקר ביותר שאזרחי ישראל יכולים להעניק - את האחריות לגורל העם והמדינה. יחונן אותך האל הטוב בחוכמה, בתבונה ובאומץ, ויצליח את דרכך ואת דרכה של ממשלתך.
הייה ברוך, עלה והצלח!
