X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מושגים
האם מינהל מקרקעי ישראל, באמצעות הסוכנות היהודית, רשאי להפלות ערבים בקבלה ליישובים קהילתיים? שאלה זו נדונה בבג"צ קעדן נ' מנהל מקרקעי ישראל
▪  ▪  ▪
קרקעות המדינה. למי הן שייכות? [צילום: פלאש 90]

האם מדינת ישראל רשאית, באמצעות גופים הפועלים מטעמה, לקבוע כי ישנם ישובים קהילתיים אשר אך ורק יהודים יכולים להתקבל אליהם? שאלה זו הועלתה בבג"צ קציר (בג"צ 6698/95 עאדל קעדאן ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1), 258).
באותה פרשה קבע נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) אהרן ברק, כי המדינה רשאית להפלות בכניסה אליה, באמצעות חוק השבות, אולם בתוככי המדינה אל לה להפלות, גם לא באמצעות גוף אחר מטעמה (הסוכנות היהודית).
הפסיקה בבג"צ קעדן משמשת את מתנגדי האקטיביזם השיפוטי אשר טוענים כי בג"צ מתערב בעיצוב דמותה של מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה, הגם ששופטיו מעולם לא נבחרו אלא מונו.
עובדות המקרה:
המדינה מקצה את קרקעות הסוכנות רק ליהודים. האגודה השיתופית דחתה את פנייתם של בני הזוג קעדן לרכוש קרקע ביישוב הקהילתי קציר (אולם המשיבים טוענים כי הם יכולים להתיישב בכל מקום במועצה המקומית, מלבד בקרקעות שהוקצו לאגודה השיתופית). האגודה לזכויות האזרח הלינה על כך למשרד הבינוי והשיכון. האגודה לזכויות האזרח עתרה בשם בני הזוג: ניתן צו על תנאי: על מינהל מקרקעי ישראל להשיב מדוע אינו מקצה קרקעות באופן שוויוני. ניסיונות גישור עליהם המליץ ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ כשלו. בשל חשיבות העניין בג"צ הרחיב את ההרכב לכדי 5 שופטים.
טענות העותרים:
1. מדיניות מינהל מקרקעי ישראל סותרת את עיקרון השוויון.
2. הגם שהעותרים מכירים ביסוד היהודי של מדינת ישראל יסוד זה צריך לחול רק לגבי חוק השבות התש"י 1950, ולא בהקצאת קרקעות המדינה.
טענת המשיבים:
לצד טענות מהותיות טוענים המשיבים כי:
1. לאגודה שיתופית יש את הזכות להחליט מי יתקבל לשורותיה ומי לא, ובכל מקרה הערעור על כך צריך להיעשות בפני בית משפט רגיל ולא בפני בג"צ.
2. המשיבים פעלו כדין לטענתם לפי חוק מעמד הסוכנות: מטרת חוק זה ליישב יהודים באזורי ספר: זוהי מטרה לגיטימית העולה בקנה אחד עם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית: קבלת פסק הדין תסכל את מפעל הסוכנות היהודית ואת תכליתה.

פסק דינו של הנשיא ברק
אין להפלות בתוככי המדינה. ברק [בוצ´צ´ו]

המדינה אינה רשאית לקיים אפליה, לא במישרין ולא בעקיפין: הוא הדין לגבי אפליה שנעשית באמצעות הסוכנות היהודית, וזאת על אף מעמדה המיוחד: הסוכנות היהודית הינה גוף ראשון במעלה בהגשמת החזון הציוני, קיבוץ הגלויות והפרחת הארץ

השאלות העומדות בפנינו:
השאלה המרכזית העומדת כאן לדיון היא האם פעלה המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל כדין, כאשר הקצתה קרקעות לסוכנות היהודית כאשר זו בתורה הקצתה קרקעות אלו לאגודה שיתופית אשר אינה מקבלת ערבים לשורותיה, ולכן אינה מאפשרת לערבי ישראלי לבנות את ביתו על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל. את השאלה הזו יש לפצל לשתי שאלות:
1. לו המדינה הייתה פועלת כך בעצמה, ללא ה'תיווך' של הסוכנות היהודית, האם הייתה פועלת כדין?
2. אם התשובה על שאלה 1 היא בחיוב, האם העברת הסמכות לסוכנות היהודית הופכת פעולה זו שלא כדין ל'כשרה'?
התשובה לשאלה הראשונה
1. הדין החל בעניין הוא חוק יסוד: מקרקעי ישראל שסעיף 1 שלו קובע כי מקרקעי ישראל לא יועברו. כמו-כן חל על העניין הנידון חוק מנהל מקרקעי ישראל, התש"ך – 1960 – המדיניות הקרקעית של המינהל נקבעת על-ידי מועצת מקרקעי ישראל (ס' 3 לחוק מנהל מקרקעי ישראל).
2. בהפעיל מועצת מקרקעי ישראל את שיקול הדעת באשר למדיניות הראויה של מינהל מקרקעי ישראל עליה לפעול על-פי תכלית החוק: תכליתו המיוחדת שלשמה נחקק החוק ותכליתו הכללית- הנפרשת כמטריה נורמטיבית על פני דברי החקיקה כולם.
תכליתו הספציפית של החוק
1. על-פי דברו של חוק מינהל מקרקעי ישראל, תכליתו אחת: יצירת מדיניות אחידה במינהל מקרקעי ישראל: לבד מזאת, החוק שותק באשר לתכלית ערכית (נמתחה על כך ביקורת: חוק הנתון לפרשנות רחבה מדי חורג מעקרונות מנהל תקין ועשוי להותיר פתח רב מדי של שיקול דעת לרשות): הנשיא ברק, אם כן, פונה להצעת החוק בכדי לבחון את 'אומד דעתו של המחוקק': אכן חיפוש זה הועיל: הנשיא ברק מצא כי תכלית חוק מינהל מקרקעי ישראל היא כי המועצה תקצה את קרקעות ישראל על-פי שיקולים אלו:
1.1. מדיניות לפיזור האוכלוסיה;
1.2. מדיניות ביטחון;
1.3. שמירה על קרקע חקלאית;
1.4. הקצאת שטחי ירק ואזורי נופש ושטחים פתוחים לצורכי הציבור;
1.5. הבטחת רזרבה קרקעית לצרכים ציבוריים וממלכתיים.
הנשיא ברק מסיק מכלל דברי ההסבר לחוק כי ישנן עוד שתי תכליות על לחוק:
1.6. השארת קרקעות ישראל בידי ישראל;
1.7. הקמת רשות סטטוסטורית אחת שתפקח על יעודה של הקרקע.
2. כיצד מתחקים אחר תכלית החוק? הנשיא ברק קובע:
2.1. חוק אשר תכליתו המפורשת כתובה בו, הפרשן המשפטי יפרש תכלית זו על-סמך הכתוב בחוק;
2.2. חוק אשר תכליתו המפורשת נעדרת ממנו, הפרשן המשפטי יפרש אומנם תכלית זו על-סמך דברי ההסבר לחוק, אך גם על-פי מהות העניין, מהות הרשות המפעילה את החוק, עקרונות משפט כלליים.
תכליתו הכללית של החוק
1. את תכליתו הכללית של החוק אנו מסיקים מעקרונות משפט כלליים, מהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית: העקרון הכללי הרלוונטי כאן הינו עקרון השוויון.
2. עקרון השוויון הוא מיסודות המשטר הדמוקרטי, עקרון השוויון מגן בפני שרירות השלטון: אין לך תחושה קשה מזו של פרטים החיים בחברה הנוהגת איפה ואיפה באזרחיה: מינהל מקרקעי ישראל הינה רשות ציבורית. חלה עליה חובת השוויון: אין מפלים מטעמי גזע ולאום: זהו עיקרון חוקתי: על אחת כמה וכמה במדינת ישראל אשר העם היושב בה הוא עם אשר היה קורבן לאפליה, רדיפות ושואה בשל דת, גזע ולאום שונים: פוגעים בשוויון רק כאשר קיימת תכלית ראויה:
כאשר התכלית הכללית והתכלית הספציפית של החוק מתנגשות :
יש שהתכליות הכלליות מתנגשות עם התכליות המיוחדות של החוק, יש שהן עולות בקנה אחד. במידה שהתכליות הכלליות מתנגשות עם התכליות הספציפיות, כמו למשל בבג"צ 73/53 קול העם נ' שר הפנים (חופש הביטוי אל מול בטחון המדינה) אזי יש לנקוט בנוסחת איזון מתאימה בין התכליות המתנגשות של החוק. אולם: לדידו של הנשיא ברק התכליות כאן אינן מתנגשות (כפי שנראה בהמשך).
תכליתו של חוק מינהל מקרקעי ישראל התש"ך – 1960
במקרה דנן אין להכריע בתכליתו של החוק הואיל ולא עומדת כאן לבחינה הסוגייה: האם חוק מינהל מקרקעי ישראל התש"ך – 1960 הינו חוקתי? לכן השאלה היא: האם הקצאת קרקעות ליהודים בלבד על אדמת המינהל היא בסמכותו של מינהל מקרקעי ישראל? לדעת השופט ברק הקצאת קרקעות ליהודים בלבד ביישוב קהילתי פוגמת בעיקרון השוויון: ומנגד, לא הוצגה שום תכלית על-ידי המדינה המשיבה, מדוע יש לפגום בעקרון זה. אולם מנגד, הסוכנות היהודית, התאחדות האיכרים בישראל והאגודה השיתופית קציר השיבו, כי תכלית הקצאת הקרקעות ליהודים בלבד ביישובים קהילתיים נועדה לבצר את בטחון המדינה על-ידי יצירת רצף של ישובים יהודיים באזורים דלילים מבחינת האוכלוסיה היהודית: כניסת ערבים ליישוב תביא לעזיבת יהודים את היישוב ולהפיכת היישוב מיישוב יהודי ליישוב ערבי. לדעת השופט ברק, לו הייתה המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל מקצה קרקעות רק ליהודים, הרי ש-א) עקרון השוויון היה נפגם. ב) לא היה בתכלית המיוחד של חוק מינהל מקרקעי ישראל התש"ך – 1960 לגבור עליו.
תשובת המשיבים לכך:
טענתם הראשונה: מינהל מקרקעי ישראל היה מוכן להקצות מקרקעין נפרדים ליישובים קהילתיים בלבד: זהו טיפול 'נפרד אבל שווה' שעמד בייסוד ההפרדה הגזעית בארצות הברית: הוא אינו עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון. יש וטיפול נפרד אבל שווה עשוי להיחשב חוקי, כמו במקרים של אפליה מתקנת: בכל מקרה אין זה המקרה כאן: מינהל מקרקעי ישראל מעולם לא הקים יישוב קהילתי לערבים בלבד: הטיפול הוא אם כן, נפרד ולא שווה.
טענתם השנייה: הקצאת קרקעות ליהודים בלבד על-ידי מינהל מקרקעי ישראל מגשימה את תכליתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. משיב על כך השופט ברק: היות המדינה יהודית מתבטאת בחגי ישראל, במועדיה, בלשון העברית, בימי המנוחה השבועיים; אין בהיות המדינה יהודית בכדי לחייב אפליה, נהפוך הוא: מגילת העצמאות קוראת לשוויון כל אזרחי ישראל: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (ויקרא כ"ד, כ"ב). היות המדינה יהודית מחייבת גישה לפיה כל אדם, לרבות הערבים אזרחי ישראל, נבראו בצלם אלוקים: הכניסה לבית היא ליהודים בלבד, אולם בתוך הבית, השוויון מנוי וחתום בין כל דייריו. לכן גם על טענה זו של העותרים להידחות.
המדינה אינה רשאית להפלות בין יהודים לערבים בהקצאת קרקעות.
האם רשאית המדינה, באמצעות צד שלישי, להפלות בין יהודים וערבים בהקצאת קרקעות?
שאלה זאת יש לפצל לשתי שאלות:
1. האם המדינה רשאית למסור את מקרקעיה לצד שלישי כלשהו שינהג נוהג מפלה בהקצאת הקרקעות?
2. האם במסירת הקרקעות לידי הסוכנות היהודית דווקא יש משום חריג לכך?
התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית: המדינה אינה רשאית לקיים אפליה, לא במישרין ולא בעקיפין: הוא הדין לגבי אפליה שנעשית באמצעות הסוכנות היהודית, וזאת על אף מעמדה המיוחד: הסוכנות היהודית הינה גוף ראשון במעלה בהגשמת החזון הציוני, קיבוץ הגלויות והפרחת הארץ.
העתירה צופה פני העתיד
הנשיא ברק מדגיש (וגם העותרים מסכימים בנקודה זו) כי העתירה צופה פני העתיד: בעוד שלמדיניותה של הסוכנות בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה חשיבות מתוקף הנסיבות של הקמת המדינה וימיה הראשונים, עתה הנסיבות הן שונות. זאת ועוד: העתירה אינה דנה במדיניותה הכללית של הסוכנות לגבי כלל היישובים: ייתכן שיישובים בעלי צרכים מסוימים יחייבו תגובה אחרת של בית המשפט. אין כאן קביעה גורפת: "בסוגייה רגישה זו אנו מחויבים ללכת עקב בצד אגודל" אומר השופט ברק.
סיכומו של דבר: האפליה אינה מאבדת את האופי המפלה שלה גם אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית, ולכן אין היא מותרת למדינה.
הסעד שיש ליתן: לכאורה, לאור כל מה שנאמר לעיל, נראה שהסעד צריך להיות פשוט: ליתן לעותרים להתגורר ביישוב היהודי קציר. אולם קיימת כאן בעיה משפטית של הסתמכויות: המדינה הקצתה לסוכנות היהודית את הקרקעות ליישוב קציר, על-סמך הסכם שנכרת ב-1986: הן המדינה, הן הסוכנות, הן תושבי המקום לא צפו התפתחות זו כפי שבאה בעתירה זו: אי לכך, יש לכלול בחשבון את ההסתמכויות שהסתמכו כל אחד מן הצדדים הנ"ל.
אשר על כן, בכדי לאזן איזון ראוי בין עקרון השוויון לבין ההסתמכות שהסתמכו התושבים, הסוכנות והמדינה, יש ליתן סעד כדלקמן:
1. סעד הצהרתי: המדינה פעלה שלא כדין בהקצותה באמצעות צד שלישי: הסוכנות, קרקעות על בסיס מפלה ליהודים בלבד.
2. צו עשה: על המדינה ללשקול את קבלתם של ליישוב קציר, על-סמך מכלול השיקולים של שוויון תוך לקיחה בחשבון את ההסתמכויות שנעשו: על המדינה לפעול במהירות הראויה.

דעת המיעוט של השופט קדמי

השופטים חשין, זמיר ואור הסכימו לפסק דינו של השופט ברק, והשופט קדמי נותר בדעת מיעוט:
הערות פתיחה: השופט קדמי מסכים עם דעתו של ברק על ערך השוויון אולם כאן השוויון נסוג מבחינתו מפאת שיקולים של בטחון המדינה: שמירה על המדינה כמדינה יהודית חשובה לבטחון המדינה: במקרים בודדים נסוג עיקרון השוויון מפני עקרון בטחון המדינה: זהו אחד מאותם מקרים בודדים שכך קורה.
מן הכלל אל הפרט: לדעתו של השופט קדמי במקרה דנן יש להסתפק בסעד הצהרתי שפניו אל העתיד, כי יש להפעיל את עיקרון השוויון בהקצאת קרקעות המדינה.

תאריך:  21/04/2009   |   עודכן:  21/04/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ענבל בר-און
האם מדינה אשר חייליה נחטפים בידי אויב שאינו מכיר בכללי המשפט הבינ"ל הפומבי יכולה לקחת קלפי מיקוח מבין אנשי האויב?
ענבל בר-און
הלכת ירדור מהווה ציון דרך מכונן בהיותה של מדינת ישראל 'דמוקרטיה מתוגוננת'    נפסק שם כי גם בהיעדר חוק פוזיטיבי, מדינה לא תשב בחיבוק ידיים כאשר רשימה השואפת להשמידה מתמודדת לבחירות בכנסת
ענבל בר-און
אחד מפסקי הדין המכוננים של מדינת ישראל הינו בג"צ קול העם    שופטי שנות החמישים, ב'משפט המקובל נוסח ישראל', עגנו את חופש הביטוי בפסיקה    מבחן הוודאות הקרובה הפך מאז למבחן מקובל בפסיקה לבחינת החלטות מנהליות
ענבל בר-און
בבואה של רשות לנקוט סנקציה כלפי הפרט על הסנקציה להיות מידתי    חוק הפוגע בזכות יסוד חייב לפגוע בזכות היסוד בצורה מידתית
יובל אלעזרי, אורן נהרי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il